הגיע הזמן ללמוד מהאמריקנים ולהפנים ששופטים הם בני אדם עם דעות פוליטיות, ולפעול בהתאם
מאז היבחרו לנשיא ארצות הברית עסוק דולנד טראמפ בחיפוש אחרי מועמד שמרני לשופט בבית המשפט העליון.
הנשיא אובמה ניסה למנות שופט ליברלי, אך נתקל בחומת ברזל של בתי הקונגרס הנשלטים על ידי רוב רפובליקני.
בזמנו הצליח הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש הרפובליקני להיבחר לנשיא ולגבור על המועמד הדמוקרטי אל גור רק בזכות החלטה של חמישה שופטים שמרנים כנגד ארבעה ליברלים בנושא ספירת קולות הבוחרים.
באמריקה וגם בישראל, לא האמת והצדק קובעים אלא השיקול הפוליטי של השופטים. גם במדינת ישראל ידוע לכול שהשפיטה תלויה בנטייתו הפוליטית של השופט.
מי שטרם השתכנע בכך, יוכל בקלות ללמוד זאת מעוצמת רוח הקרב של השופטים הליברלים בלוחמם מול כל ניסיון לסכל מינוי ליברלי שלהם, וכל שכן כשמעמידים מולם מינוי שמרני.
לפני 21 שנה התמנה אהרון ברק לנשיא בית המשפט העליון. אחת מפעולותיו הראשונות הייתה, ללא נטילת רשות וסמכות, לבטל חוקים שלא תאמו את עמדתו הפוליטית והערכית. הוא נטל את החוק לידיו.
בניגוד לח"כים, שרים וראשי רשויות, שנבחרים על ידי הציבור, החליט ברק שהשופטים שנבחרו עד כה בשיטת חבר מביא חבר, הם שיחליטו איזה חוק ראוי. העם היהודי הבלתי מלומד רשאי לחוקק חוקים על ידי נציגיו, אבל ברק, בייניש, גרוניס, נאור וחבריהם, הם הנאורים, החכמים, העליונים, והם שיחליטו אם החוק יהיה בספר החוקים אם לאו.
הנשיא הנוכחי ראובן ריבלין, שר המשפטים לשעבר פרידמן ומשפטנים רבים ידועים ומנוסים יצאו חוצץ נגד השתלטות בית המשפט העליון על הכנסת ונגד היותם השליטים העליונים של מדינת ישראל, למרות שאיש לא בחר בהם לתפקיד זה והם גם אינם נושאים באחריות לפסיקותיהם.
מי שאמור היה להוביל את המאבק נגד שלטון עריצותי זה, היה מי שב‑11 מתוך 21 שנות עריצות בית המשפט הללו מכהן כראש ממשלת ישראל. אבל כמו בנושאים שונים הקשורים במרכז הווייתנו, גם בנושא זכות הציבור באמצעות נבחריו לחוקק את חוקיו הרים נתניהו את ידיו, כנוע, חסר יכולת וחזון, נכנע כליל למאווייהם ולרצונם של השופטים בעלי הגוון הליברלי הקיצוני והפוסט-ציוני.
לעומתו אנו פוגשים בשנתיים האחרונות בשרת משפטים שקטה, חכמה, שאיננה יראה ואיננה יהירה, בטוחה בדרכה, והיא זו שבע"ה תחזיר עטרה ליושנה. בסופו של דבר, יישרו כולם קו עמה לחוקק חוק האוסר מפורשות על שופטי בית המשפט העליון לבטל חוקים שנתקבלו כדת וכדין, בארבע הצבעות במליאת הכנסת אחרי דיונים והצבעות בוועדות.
השופטים כאחד העם המה. אין זכותם גדולה ונישאה מזכותו של הציבור, ועליהם לכופף גוום וגאוותם כלפי הציבור שבמשטר דמוקרטי הוא זה שנותן כוח לנציגים למשול.
יעקב כ"ץ (כצל'ה)
הכותב הוא לשעבר יו"ר האיחוד הלאומי, יו"ר מועצת המנהלים של קבוצת ערוץ 7