כשמדברים על המכבים מול המתייוונים, שוכחים קבוצה מאוד משמעותית: המסורתיים
כמעט בכל חנוכה עולה השאלה "אז מי הם המתייוונים של דורנו?", ולפעמים נדמה שהיא הפכה כמעט לחובת החג.
בשיח הישראלי, ולמעשה האנושי, קיימת נטייה חזקה ומוכרת לדיכוטומיה, לחלוקת המציאות לשני חלקים ברורים כביכול. זאת למרות שהמציאות מורכבת ומגוונת הרבה יותר.
כשאנחנו מדברים כיום על יחסי דתיים וחילונים או על השסע הדתי-חילוני, המונחים הללו מעלימים את המוני המסורתיים, למרות שהם קבוצה חשובה וקריטית בין שני המחנות. אולם לא רק ביחס לזמן הזה אנחנו דיכוטומיים, אלא גם ביחס לימים ההם. אין לנו בשיח אלא יהודים מול מתייוונים, כאילו במציאות של תקופת המרד היו בעם רק שני כוחות שההבחנות ביניהם היו ברורות. מתתיהו ובניו מול מנלאוס המתייוון הקיצוני. אך המציאות הייתה מורכבת בהרבה.
התייוונות, כמו כל תופעת זהות, היא עניין גמיש ונזיל. במציאות המורכבת, ההתייוונות הייתה רצף מגוון מאוד של אפשרויות, הרבה מעבר לחלוקה ליהודים מול מתייוונים. ניקח לדוגמה את אניטגונוס איש סוכו, מחכמי בית שני. האם שמו מעיד על התייוונות? ונניח לרגע שהוריו נתנו לו את שמו. האם כאחד מחכמי ישראל לא היינו מצפים שיבחר בשם עברי, יהודי? אולם הוא נותר בשמו היווני אנטיגונוס.
ומה לגבי הסנהדרין, המוסד הדתי העליון של העם היהודי בימי בית שני? האם ייתכן שלעם היהודי אין שם אותנטי מקורי משלו למוסד הכל כך חשוב? חכמינו כנראה לא ראו בעיה כלשהי בעובדה שמדובר במונח יווני מובהק. אם נתייחס לימי מרד המכבים, נמצא שיהודה שולח לרומי את השליחים אבפולימוס ויסון. היסטוריונים מצביעים על כך שלא מעט מקציני יהודה המכבי נשאו שמות יווניים.
מי שמדמיין את המתייוונים כבני דמותו של מנלאוס, עושה את אותה הטעות שעשה אנטיוכוס. מנלאוס וסיעתו הקיצונית אכן הגיעו עם ההתייוונות עד לקצה שבו התנתקו מבחינה רגשית ונפשית מהעם היהודי ונטשו את הדת לחלוטין לטובת עבודת אלילים. אנטיוכוס הוטעה לחשוב שמנלאוס וסיעתו המתבוללת מייצגים את המוני המתייוונים לכאורה.
בהערכת המציאות, אנטיוכוס לא הכיר את המסורתיים של תקופתו. הללו עברו ברמה כזו או אחרת תהליכי התייוונות דוגמת אימוץ שמות, לימוד השפה היוונית ואולי גם כמה היבטים תרבותיים. אולם המסורתיים הללו לא עזבו לרגע אחד את עמם ולא שכחו את מוקד זהותם והזדהותם. הם מעולם לא התכוונו לנטוש את המסורת והזהות היהודית כמו מנלאוס.
כאשר הורם נס המרד בעקבות גזירות הדת, המוני המסורתיים דחו את מנלאוס וסיעתו עם ההתייוונות האלילית שלהם. הם הצטרפו לתמיכה במרד והוכיחו בפועל את הזדהותם כיהודים נאמנים למסורת. וגם בימים האלה, הרוב המכריע של הציבור היהודי, כולל מי שמגדירים עצמם חילונים, מחוברים למסורת היהודית.