לגדול אחרת

בעידן שבו ילדים מאשימים את הוריהם וילדותם בכל כישלון שלהם, 'טירת הזכוכית' מציג אפשרות של התגברות על משקעי העבר וחתירה למימוש עצמי, דווקא מתוך חוויות ילדות מורכבות

משקעי עבר מהילדות – האם הם בלתי פתירים או שהם מצע לזינוק קדימה ולחיים עשירים יותר? בדרך כלל כשמדברים על משקעים הקונטקסט הוא שלילי ומרתיע, אבל הסרט 'טירת הזכוכית' מציג עמדה אחרת, רכה ומורכבת יותר, למשקעי ילדות רציניים וקודרים שעלולים להוביל לפתולוגיות נפשיות, אך גם לבחירה בחיים טובים ומספקים יותר.

ג'נט וולס היא הצלחה מסחררת בתחומים רבים: היא אשת קריירה מבטיחה, יש לה דירה מודרנית ומאובזרת והיא אוטוטו מתארסת עם בחור מבטיח ומצליח כמוה. לכאורה הכול מושלם בעננת הצמר-גפן האמריקנית שבה היא חיה. אלא שנסיעה תמימה במונית בתוך פרבריה החשוכים של העיר ניו-יורק משנה קצת את התמונה: אביה לבוש הבלויים והאלכוהוליסט דופק על פגוש המונית באגרסיביות, ודורש ממנה שתכיר בו כאביה. ג'נט מהססת לרגע, אך תוך רגעים ספורים מתעשתת ומורה בתקיפות לנהג להמשיך. זוהי הסצנה הפותחת את הסרט המעניין עד סופו 'טירת הזכוכית'.

עלילת הסרט מתנהלת בקפיצות מזמן ההווה של ג'נט שבו חייה נעים בין הצלחה להצלחה, לזמן העבר שבו חייתה בנדודים מתמידים, לעיתים ללא קורת גג מספקת ואוכל נורמלי, יחד עם הוריה הבעייתיים ושלושת אחיה הקטנים. הפוקוס הוא על דמותו מעוררת המחלוקת של אביה, רקס וולס, והשפעתה על חיי המשפחה בשני מישורים: הפיזי והנפשי.

רקס שובר המוסכמות בועט בכל כללי הבורגנות האפשריים, וכך למשל לא נותן לג'נט הסובלת מכוויות זמן החלמה מספיק בבית החולים אלא חוטף אותה משם בתואנה שהיא כבר בריאה. חלומותיו הגדולים מביאים אותו למאוס בקטנוניותם של אנשי העיר, שדואגים לעתיד ומרוויחים את לחמם בעבודה משמונה עד חמש. הוא רוצה ללמד את ילדיו על "החיים האמיתיים", חיים כפי שהוא רואה אותם, וכך הוא מוביל את משפחתו לחיי פרא ונדודים כמו אלו של חיות הבר: התקיימות ממה שהטבע מציע, תוך כדי דאגה להישרדות הבסיסית. הילדים אומנם נראים שמחים כשהם יוצאים ברכב המשפחתי המקרטע לעוד הרפתקה אחת מני רבות, אבל כשהתנאים מגיעים לידי רעב ומחסור הם מגלים סימני מצוקה מדאיגים. כשהם באים לאבא רקס בתלונות על המקרר הריק, הוא מבטיח להם סעודות מלכותיות ושולח אותם בינתיים ליהנות מהנוף הקסום ולהשביע בו את רעבונם. אחרי שעות של המתנה הוא חוזר כשבקבוק שתייה בידו.

אבל רקס הוא לא רק אב מזניח. במאי הסרט דאג שדמותו לא תיפול לקונבנציות הידועות ולמלכודת הסטראוטיפ: רקס הוא גם אבא יצירתי ועתיר דמיון שמעודד את ילדיו לחלום בגדול. הוא חוזר באוזניהם שוב ושוב על המשפט "אתם לא נועדתם להשתלב, נועדתם להוביל", וניכר שהוא מממש את המנטרה הזאת בגופו ובחייו. בסצנה מרגשת במיוחד הוא וג'נט שוכבים זה לצד זה על השלג הקפוא (לאחר עוד לילה של רעב), ושם הוא מציע לה לרכוש את אחד הכוכבים בשמיים וזה יהיה שלה. לכל האנשים יש חפצים מתכלים, אבל לה יהיה כוכב על שמה שיישאר שלה לעולמים. היא מתרצה ומחייכת ונראה שהדמיון מצליח לרכך את הקושי הפיזי.

יש הרבה מה לדבר על 'טירת הזכוכית' ועל מקומם של ההורים בחוויית הילדות ובנפש הילד. הסרט מציג אפשרות של התגברות על משקעי העבר וחתירה למימוש עצמי, ומדבר גם על האפשרות לגדול בתנאי חיים אחרים, לא מוכרים ואולי אף מעוררים אי נוחות. האם ג'נט ואחיה הם קורבנות להורים חסרי כושר הורות, או שאולי דווקא הם זכו לילדות עשירה בחוויות שרבים מאיתנו אפילו לא מעלים בדעתם? האם כל בני האדם נולדו להיות דומים? ואולי יש כאלה שילדות קשוחה תיטיב עמם?

'טירת הזכוכית' הוא סרט מעניין ומרתק שכל סצנה בו עשויה היטב. הוא מעורר מחשבה ועשוי טוב. כדאי מאוד לראות.