הנכים ממשיכים להפגין, משבשים את שגרת החיים ומתעקשים על העלאת קצבאות הנכות לכלל הנכים לגובה שכר המינימום. מומחים מציינים כי העלאת הקיצבה באופן זהה לכל רמות הנכות תפגע קודם כול בנכים עצמם
חסימות הכבישים במסגרת מחאת הנכים הפכו לשגרה בעייתית בחודש האחרון. בכל יום בחרו הנכים המוחים לחסום כמה כבישים ללא התראה מוקדמת, גרמו לשיבושי תנועה ולעיתים אף לפקקי ענק שנמשכו שעות. "לא הותירו לנו ברירה", אומר אלכס פרידמן, מייסד עמותת 'נכה, לא חצי בן-אדם' ואחד מראשי המאבק. "המדינה חזרה בה מההסכמים שהיא עצמה התחייבה עליהם. הרגשנו שאנחנו חזרנו אחורה במקום להתקדם במאבק שלנו. לכן היינו חייבים להחריף את המאבק".
כשפרידמן, שמרותק בעצמו לכיסא גלגלים בעקבות ניוון שרירים, מדבר על "הסכמים שהמדינה התחייבה להם", הוא מתכוון למתווה ביטן, שהושג בקיץ האחרון בהסכמת כל סיעות הבית, כולל ארגוני הנכים. עיקרי המתווה כללו העלאה של קצבת הנכים ל‑4,000 שקלים בחודש לכלל הנכים בשלוש פעימות, החל מינואר 2018. המתווה נולד מתוך מסקנותיו של דו"ח ועדת זליכה בנושא מחודש מאי האחרון, כשמדובר בתוספת משמעותית למציאות הנוכחית שבה הקצבה עומדת על 2,342 שקלים בחודש.
למרות ההסכמה הרחבה בכנסת על מתווה ביטן, ראש הממשלה סירב לאשר את המתווה והחליט להקים ועדה נוספת, בראשותו של פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה. בעקבות מסקנותיו של שמחון הכריז נתניהו על מתווה אחר, שהוסיף בפועל הרבה פחות לנכים. "מה שקרה במתווה של נתניהו הוא שממצב שבו כל הנכים בארץ יקבלו 4,000 שקלים, עברנו לכך שרק 50,000 יקבלו את הסכום המלא", אומר פרידמן.
בישראל יש כיום כ‑240,000 נכים, כ‑50,000 מתוכם מוגדרים כנכים ברמה קשה, כ‑80,000 מוגדרים כנכים ברמה בינונית, השאר מוגדרים ברמה קלה. על פי מתווה שמחון, רק מי שמוגדרים ברמה קשה יקבלו את מלוא סכום ההעלאה, והם יקבלו אותה כבר בחודש ינואר הקרוב. מי שמוגדרים ברמה בינונית יזכו לעלייה קטנה יותר ויקבלו 3,200 שקלים, ונכים ברמה קלה לא יקבלו תוספת.
בניגוד למתווה ביטן, מתווה שמחון נתקל בהתנגדות קשה של ארגוני הנכים. "מה שעשו כאן זה שפתרו עוול מסוים בעזרת יצירת עוול אחר", אומר פרידמן. "לא יכול להיות שנחלק בין הנכים. מתוך ה‑240,000 נכים שיש בארץ, ל‑190,000 מתוכם יש 100 אחוז אובדן כושר עבודה. למה לא מגיע להם לקבל מהמדינה את הקיצבה המלאה?".
קושי נוסף שעומד בפני הנכים הוא מעין "תקרת שכר" בגובה 2,700 שקלים. פירוש הדבר שכשנכה מרוויח מעל הסכום הזה המדינה מתחילה לקצץ בקיצבה שלו, וברגע שבו הוא מגיע ל‑7,000 שקלים בחודש הוא מאבד לחלוטין את הקיצבה. משמעות הדברים היא שכדי לא לאבד חלקים מקצבת הנכות, לנכה משתלם שהשכר שלו יעלה עד ל‑5,000 שקלים בחודש, בדומה לשכר המינימום.
"ההתניה הזאת עומדת לעבור מהעולם", מתחייבת ח"כ שולי מועלם-רפאלי מהבית היהודי. "מדובר בעוול היסטורי רב שנים שיש הסכמה כוללת שהגיע הזמן לבטל אותו", היא מוסיפה. גם אמציה סמקאי, יו"ר עמותת 'בצדק' למדיניות יהודית, מסכים עם מועלם. "מדובר בהגבלה לא הגיונית. מכיוון שיוצרים מצב שבו שלנכה שקיבל אישור לקיצבה אין שום מוטיבציה לצאת לעבוד, כך שבעצם התקרה הזאת, שהיא מס לכל דבר ועניין, גוזרת על הנכים להיות עניים לשארית חייהם".
אלא שסמקאי דווקא כן תומך בשוני בין מקבלי הקצבאות. "צריך להבין שהמטרה בקצבאות הנכות היא לעזור לאלה שאין להם את היכולת להתקיים בכבוד", אומר סמקאי. "אם הביטוח הלאומי היה באמת ביטוח, השוואה של המענקים לכולם הייתה אולי מוצדקת. אבל זה לא כך".
מה הכוונה שהביטוח הלאומי הוא לא באמת ביטוח?
"זה קשור להיסטוריה של הביטוח הלאומי. במקור הוא הוקם כביטוח של ההסתדרות, ורק אחר כך בן גוריון הרחיב אותו לכלל האוכלוסייה. בפועל, מלבד שיתוף השם, אין קשר בין ביטוח לאומי לביטוח. למשל, בביטוח יש את הפרמיות שכל מבוטח משלם שמשתנות בהתאם למבוטח, ולכן כאשר המבוטח תובע את הכסף הוא מקבל לפי מה שכתוב בפרמיה שלו. הביטוח הלאומי לעומת זאת לא פועל במתכונת הזאת. למעשה הביטוח הלאומי הוא מס רווחה, הרי אין לי אפשרות לא לשלם ביטוח לאומי. הוא תשלום חובה. ברגע שמבינים שהוא מס רווחה, ברור שהייעוד שלו הוא לעזור למי שזקוק לזה, ולכן צריך לעשות חלוקה של רמת הנזקקות שיש בנכות".
אז אם ככה, יש גם היגיון לתת פחות למי שכבר עובד ומרוויח, שלזה אתה מתנגד.
"ההיגיון הזה קיים רק בפן התיאורטי. בפועל זה פשוט לא עובד. בישראל רק 21 אחוזים מכלל הנכים יוצאים לעבוד, בעוד בשאר מדינות ה‑OECD מדובר בכמעט 40 אחוזים. משמעות הדבר שהנכים לא תורמים לכלכלת המדינה ולא מתפרנסים בכבוד, למרות שהם יכולים, בין השאר כי יצרו להם תמריץ לא לעבוד בצורת תקרת השכר".
יותר קצבאות – יותר בקשות
הסיבה שבגללה נתניהו יצר את מתווה שמחון ולמעשה ביטל את מתווה ביטן, היא כלכלית. מתווה ביטן היה אמור לעלות, לפי ההערכות הראשונות, כ‑4 מיליארד שקלים בשנת 2018. גורמים במשרד האוצר העריכו שהתוספת לתקציב תעמוד על בין 5 ל‑6 מיליארד שקלים בשנה, כאשר חבר הכנסת אילן גילאון, מראשי שדולת הכנסת לאנשים עם מוגבלויות, העריך את הסכום ב‑7.5 מיליארד שקלים. אך אלה הערכות צנועות למדי, ד"ר ירון זליכה, מי שחיבר את הדו"ח עליו מבוסס מתווה ביטן, העריך שמדובר בתוספת של 15 מיליארד שקלים לתקציב המדינה.
"חשוב להבין שהעלאה של הקצבאות מעודדת להגיש יותר בקשות לקצבת נכות. כך הוכח בכל מקום בעולם שבו העלו קצבאות", מסביר סמקאי. "בישראל חמישה אחוזים אחוזים בלבד מקבלים קצבאות נכות, לעומת חלק נכבד מהמדינות שנותנות יותר קצבאות, ששם יש כמעט 10 אחוז זכאים בגלל שיותר אנשים מגישים בקשות. תחשוב שכבר כיום רק 20 אחוזים מהבקשות להכרה בנכות מאושרות, אז תאר לעצמך מה יקרה אם סכום הקיצבה יעלה ויוגשו עוד ועוד בקשות".
הגידול בבקשות לקצבת נכות עשוי, כך מסביר סמקאי, להוביל לכך שדווקא אלה שזקוקים לקצבה יותר מכול, הם אלה שייפגעו. "ייווצר מצב שבו הביטוח הלאומי יערים קשיים נוספים בדרך לקבלת הזכאות. ככה זה עובד תמיד. המשמעות היא שבפועל רק מי שיהיה מקושר או מתוחכם, שלא לומר רמאי, יוכל לזכות בקיצבה. בעוד אלה שבאמת זקוקים לה לא יצליחו לעבור את הוועדות".
גם מתווה שמחון אמור לעלות הרבה מאוד כסף, כאשר בשנה הראשונה מדובר ב‑1.8 מיליארד שקלים תוספת לתקציב, ועד לשנת 2021, אז יושלמו כל פעימות המתווה, יגדל התקציב ב‑4 מיליארד שקלים. תוספת גדולה כל כך לתקציב המדינה, ועוד באופן קבוע, אסורה בחוק עד שתציג הממשלה מקורות מימון לתוכנית, וזאת כדי למנוע גירעון תקציבי.
החוק המדובר הוא חוק הנומרטור, כלי שפותח במשרד האוצר כדי לאמוד את צפי ההוצאות הנגזרות מהתחייבויות הממשלה לשלוש השנים הבאות. על פי צפי ההוצאות, מציב הנומרטור שני מדדים: תקרת ההוצאה המותרת בכל שנה לפי כלל תקרת ההוצאה, והגירעון המותר בכל שנה לפי כלל הגירעון. התוצאה המתקבלת מאפשרת למשרד האוצר לבחון בכל עת מהי ההוצאה הממשלתית הצפויה, ומהי ההוצאה המותרת על פי חוק, ולהגדיר את הפער ביניהן.
החוק הפך את הנומרטור מסתם חישוב תיאורטי של משרד האוצר, לכלי מחייב שאף כובל את ידי הממשלה, כך שאינה מורשה ליצור התחייבויות בלי למצוא להן מקור תקציבי. הנומרטור הוא זה שמנע בפועל את יישומו של מתווה ביטן.
"הכסף לקיום המתווה קיים", טוענת בתגובה ח"כ מועלם-רפאלי. "כמעט כל שנה בשנים האחרונות נכנס כסף נוסף שלא תוכנן מראש. פעם זה עודף גבייה, פעם זה מיסים מעסקאות כמו מובילאיי, פעם זה עודף תקציבי של משרדי ממשלה. יש שנים שבהן הביטוח הלאומי מסיים עם עודפים. הכסף קיים. פשוט צריך לרצות להשקיע אותו בקצבאות הנכים. ועכשיו זה נמצא בראש סדר העדיפויות החברתיות שלנו".
הטענה היא שהנושא החברתי נזנח על ידי ממשלת הימין.
"אני מסרבת להשתתף בבקשות ההתנצלות כאילו שאנחנו לא עוסקים ברווחה. אני למשל חברת כנסת כבר חמש שנים, וחלק נכבד מהזמן אני עוסקת בנושאי רווחה, וכך גם חבריי לקואליציה. למתווה ביטן פעלנו ביחד גם ח"כ אילן גילאון ממרצ וקארין אלהרר מיש עתיד, וגם יו"ר הקואליציה דוד ביטן מהליכוד ובצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי. הנושאים האלה, ובמיוחד קצבאות הנכים, לא קשורים לימין ולשמאל".
אבל בסוף המתווה הזה לא יצא לפועל.
"זה לא מדויק. נכון שמתווה ביטן לא יצא לפועל בשלמותו, אבל הוא גם לא מבוטל. יש שילוב בין המתווים, שנועד שמצד אחד נעזור לנכים כמה שרק אפשר, ומצד שני לא נגרור את המדינה לתוספת תקציבית גדולה מדי שיהיה קשה לעמוד בה".
שינוי בהצמדה
אחת הנקודות המרכזיות שנכללו הן במתווה ביטן והן במתווה שמחון היא הצמדת קצבאות הנכים לשכר המינימום. כדי להבין את המשמעות של המהלך, צריך לחזור אחורה ולהבין כיצד בכלל הגענו למצב שקצבת הנכות הבסיסית בארץ היא על סך 2,342 שקלים (יש קצבאות נוספות כמו סיוע בשכר דירה בגובה של כ‑750 שקלים, וקצבת שירותים מיוחדים שלה זכאים רק 50,000 נכים ונועדה לשכור עובד זר לנכה).
"מדובר במציאות שקיימת כבר 15 שנה", אומר פרידמן, "מאז המיתון של שנת 2002 כשנתניהו היה שר אוצר, ועדכון הקצבאות עבר מהצמדה לשכר המינימום להצמדה למדד המחירים לצרכן. פירוש הדבר שהקצבאות לא עלו ב‑15 השנים האחרונות".
משמעות הדברים היא שמכיוון שהמדד לא עלה גם קצבת הנכות קפאה, כשבעיקרון את אותו סל מוצרים שהיה ניתן לקנות בשנת 2002, ניתן לקנות היום באותו כסף. אלא שבפועל גם אם סל המוצרים נשאר באותו מחיר, רמת החיים בארץ עלתה מאוד בשנים הללו. ובעוד שכלל הציבור נהנה מעלייה ברמת החיים, ציבור הנכים נשאר במקום ולא יכול להתקדם כמו שאר החברה.
המעבר מהצמדה למדד להצמדה לשכר המינימום תבטיח את עליית הקצבאות בכל פעם ששכר המינימום יעלה, מה שימנע מצב שבו הקצבאות נשארות מקובעות במקום 15 שנה. בסופו של דבר, השינוי הזה הוא זה שיכול לגרום לכך שהפער בין ציבור הנכים, שבלאו הכי מתמודד עם קשיים רבים, לכלל האוכלוסייה יצטמצם.
אלא שלמרות זאת, כמו שהמצב נראה כרגע לא ברור שיש בכלל אפשרות לגשר בין הצדדים. מתווה שמחון הוא זה שיופעל כבר בינואר הקרוב, על אף המחאות וההתנגדות של ארגוני הנכים. מהצד השני, גם הנכים לא מתכוונים להפסיק את מאבקם, כאשר פרידמן אומר לנו שחסימת הכבישים היא רק שלב במאבק, והשלב הבא כבר בדרך.