32, נשוי ואב לארבעה. תושב קרני שומרון. סאטיריקן, פובליציסט, תסריטאי ואושיית פייסבוק
התחלה: חגג יום הולדת 32 לפני שבועיים. נולד בכפר סבא. בגיל שנתיים עבר עם משפחתו לאלפי מנשה שבשומרון. בן שני מתוך שישה ילדים.
אבא שמעון: אביו שמעון (59) הוא בעל קצבייה ובמקביל איש רב פעלים בעשייה ציבורית ביישוב. "אבא הוא דמות של גשר וחיבור. מעביר שיעורים בבית הספר, דואג לכל אדם נזקק ואלוף העולם בליצור שיח נעים ומכבד גם עם בני אדם שלא חושבים או חיים כמוהו". אביו הוא גם עורך חופות מבוקש.
חופות: "אבא עורך חופות בצורה שמחברת את הזוג ואת הקהל. הוא תפוס חצי שנה מראש". במקרים מיוחדים מויאל הבן נקרא לסייע בנגינה על גיטרה, "זה מאוד מרגש". זוכר במיוחד חופה שבה החתן היה חולה מאוד וזוג גֵרים שנישאו בלי נוכחות של קרובי משפחה.
אמא: ישראלה (54), בת קיבוץ מנרה. גדלה בבית חילוני מובהק ולאחר החתונה עברה תהליך חזרה בתשובה הדרגתי ועמוק. במקצועה מורה לאנגלית ועיתונאית, אבל מהר מאוד ויתרה על קריירה והתמסרה לגידול הילדים. "אמא מסורה לנו מאוד. יש לה גישה מדהימה לשפות זרות וכישרון כתיבה מיוחד שנראה לי שלקחתי ממנה".
אלפי מנשה: אחד הדברים המשמעותיים בחייו היה ילדות בלב חברה חילונית. "זה השכן מלמעלה או החברים במגרש, כמעט כולם חילונים, וההסתכלות היא תמיד על המאחד ולא על המפריד".
בית פתוח: בבית ההורים כמעט אין שבת בלי אורחים. "אחרי התפילה אבא מביא איתו אנשים שאין להם איפה לאכול או תלמידים שהכין לבר מצווה או כאלו שבתהליך גיור, כולם מוזמנים. אמא תמיד מכינה כמות גדולה של אוכל". זוכר שבת שבה התייצבו בהפתעה לסעודה עוד עשרה אנשים.
המכתב: למד בבית הספר היסודי ממ"ד דקל ביישוב כוכב יאיר. זיכרון הכתיבה הראשון שלו לקוח ממכתב שכתב למחנכת הכיתה רבקה האוזנר, ששבה מחופשת לידה. "המורה התפעלה והקריאה את המכתב בקול רם לכל הכיתה. אני החלפתי צבעים".
המדרשייה: למד במכינה בכפר סבא ובהמשך במדרשייה בפרדס חנה. "עד כיתה ט' הייתי תלמיד מצטיין, במעבר לישיבה הורגשה ירידה. לא כל כך למדתי ובעיקר הייתי שטותניק, חפרתי בור עמוק או יצאתי לטיול רגלי בלי לדעת לאן. ועדיין לא נגעתי בנרגילה, לא שתיתי או עישנתי". זה תקף עד היום.
מדריך שרוף: לסניף בני עקיבא המקומי הלך כחניך ובהמשך כמדריך שבט הרוא"ה. "סניף קטן ומשפחתי. תקופה מדהימה של נתינה וצמיחה".
מסַפר בדיחות: הניצנים הראשונים להומור המשובח ניכרו כבר ביסודי. "ידעתי להגיש ולספר בדיחות טוב. החברים היו מתגלגלים מצחוק, בעיקר בדיחות על עדות, פרסים, תימנים וכאלה". עד שלבסוף ריכז את הבדיחות במחברת שעברה בכיתה בהתלהבות מיד ליד.
הומור משלו: "ההומור שלי לא היה פוגעני או מעליב, אבל היה מורה אחד שהחיוך שלי כנראה עיצבן אותו והוא גירש אותי מהשיעורים. היה מורה אחר שכינה אותי בזלזול 'ליצן', אבל רוב המורים די זרמו איתי".
כותב: את מופע ההכתרה של רב פורים במכינה חיבר לבדו. "כתבתי הצגה בסגנון משפט לצוות החינוכי". המופע זכה לתשואות הקהל.
עתניאל: לישיבת ההסדר בעתניאל הגיע במקרה. "לא הכרתי בכלל את עולם הישיבות אבל לשמחתי הישיבה התאימה לי ממש. לקחתי מהישיבה המון, את החסידות, הטלת הספק, הפתיחות, היכולת לראייה מורכבת ועבודת השם".
החצי השני: שבוע אחרי יום הולדתו ה‑20 נישא לאודיה, מורה למוזיקה במקצועה ומנצחת על מקהלה בקדומים. "שלי שלה, ולא כקלישאה. היא דוחפת ונותנת לי גב להופיע, לכתוב, להגשים חלומות. אני אסיר תודה על שהיא השותפה שלי לחיים ואם ילדיי".
הנחת: ארבעה, עם שמות מקוריים למדי. הבכורה נֹפת (10), אחריה הבן ינעם (8), הבת יתהלל (4) והקטן מגד, בן השנה. "כהורה מאוד קסם לי איך פעם בתנ"ך היו ממציאים שם לילד, כמו יעקב או יוסף. השמות של הילדים שלי הם שמות מעוררי מחשבה".
אקדמיה: "אין לי תואר אקדמי. היינו זוג צעיר ואודיה כבר למדה באוניברסיטה אז לא יכולנו להרשות לעצמנו שגם אני אצא ללימודים. הרחבת הדעת מאוד חסרה לי ואני רוצה להאמין שיום אחד עוד אלמד".
מנהל רכש: עם השחרור מהצבא עבד במרכז שירות בחברת שליחויות. בהמשך הפך מנהל תחום רכש בחברת הייטק. ומאז הוא שם.
בין עולמות: במקביל לעבודה במשרה מלאה הוא מפתח קריירה מצליחה כאושיית פייסבוק עם שלל מופעי סאטירה ופובליציסטיקה. "כרגע מאד נוח לי השילוב הזה. אני מניח שיגיע יום שבו אצטרך לבחור בין העולמות".
תסריטאות: למד תסריטאות בבית הספר לקולנוע ואמנויות מעלה. מאז הוציא מתחת ידו תסריט לתוכנית ילדים ששודרה בערוץ הידברות, היה הכותב הראשי של מופע לנשים 'דעתן קלה' ועוד.
אושיית רשת: עדיין זוכר את ההתחלה כשכתב סטטוס בפייסבוק וקיבל לייקים בודדים בלבד. "לאט לאט שיפרתי את יכולותיי ונכנסתי לעולם הפייסבוק והטוויטר". כיום יש לו כ‑5,000 חברים ו‑54,000 (!) עוקבים ועוד היד נטויה. "הרשת היא כלי מאוד עוצמתי. אני מודע לכך שמדובר באחריות גדולה".
שעשועי לשון: "הפוסטים שלי יהיו בעיקר משחקי מילים או סיטואציות מחיי היומיום: בעבודה, בבית, בדרך. לפעמים גם אקטואליה".
משקיע: מקפיד להעלות בכל יום שלושה פוסטים לפחות. "חשוב לי לשמור על חשבון פעיל". וכמה זמן לוקח לו לחבר סטטוס שנון? "זה משתנה. יש כאלה שיוצאים בשניות בודדות ויש כאלה שאני לש ולש במשך שעות עד שאני מגיע לניסוח המזוקק".
על הבמה: לבמה עלה לפני ארבע שנים. "חבר הציע 'יאללה, בוא נעלה מופע מהחומרים שאנחנו מעלים לרשת'". המופע הראשון היה בתל אביב. מאה הכרטיסים נחטפו במהירות. "מאז הופענו עוד עשרים פעמים. החוויה הייתה טובה ונתנה לי טעם של עוד".
אוהב להצחיק: הוא לא מתלהב מאור הזרקורים, "אין לי שאיפה להיות סלב. ממש לא. פשוט אוהב להצחיק".
אם זה לא היה המסלול: אין שאלה, מוזיקה. "עולם קסום". בכיתה י' למד גיטרה לבדו. בהמשך למד לנגן בפסנתר בכוחות עצמו. "ישבתי שעות והתאמנתי". החלום הבא הוא ללמוד לנגן בכינור.
ובמגרש הביתי:
לילה טוב: ברוב המקרים לא רואה את הכרית לפני חצות. "בחורף אני מקפיד לא לישון תחת חלון פתוח – כדי שהחלום שלי לא יתגשם". שנים לא כיוון שעון מעורר. "אני אבא לארבעה שעונים מעוררים".
דיסק ברכב: ברכבו נמצא הדיסק 'שירי ארץ אהבה' ובו קאברים שמבצע עמיר בניון, ודיסק ילדים. "אני יכול למצוא את עצמי נוסע ופתאום שם לב שזה לא גלגל"צ אלא שיר על בצל שחשב שהוא גנרל".
שעות מסך ביום: "יהיה קצר יותר לחשב כמה זמן אני לא מול מסך. אופי העבודה שלי הוא משרדי, כך שרוב הזמן אני מול מסך".
פוסט הכי ויראלי: חוץ מההודעה על הלידה של הבן, היה "מי אתם אנשים צעירים ששותים סודה, ואיך אתם נראים צעירים כל כך בגיל 80?!".
לא אכתוב על: "אין נושא שלא אכתוב עליו, אבל אני מקפיד לשמור על שפה נקייה, בלי רכילות או שיימינג".
מתחרט: "קרה יותר מפעם שבדיחה שכתבתי הובנה שלא כשורה ויצא שכרי בהפסדי. אבל ברוך השם זה נדיר".
מפחיד אותי: "הכי מפחיד אותי שיתייבש לי המעיין. זה פחד יומיומי. מבחינתי כל רעיון חדש הוא נס גלוי ולא מובן מאליו".
משאלה: "חולצה שעשויה מהבד של המטלית שמנקה את המשקפיים".
דמות מופת: אורי אורבך ז"ל. "מעולם לא פגשתי את אורי, אבל הוא השפיע עליי מאוד ומותו בגיל צעיר כל כך ריסק לי את הלב".
כשאהיה גדול: "הייתי רוצה לכתוב סדרה קומית, להוציא לאור את ספר הילדים שאני מורח כבר יותר משש שנים ושהתסריט שכתבתי לסרט יהפוך למציאות", לתשומת לב המשקיעים.
rivki@besheva.co.il