הן באות אליי כל בוקר, לבושות כראוי, מאופרות ומטופחות וממהרות לעבודה. הן באות לבדיקת דם ואולטרסאונד, עושות כל מאמץ להמשיך בשגרת החיים. יש שהבעל מלווה אותן, יש שהן לבדן. יש שיש ילדים בבית שזקוקים לאמא בבוקר, יש שבתיהן ריקים, ריקים מאוד. הן, הנשים האמיצות, הגיבורות, נשות החיל שלנו, הנשים שמצפות להיפקד בפרי בטן, ומתקשות – כל כך מתקשות.
הן מתפללות, כל אחת בדרכה. יש בקול רם, יש בדמעות, יש בשתיקה קפוצת שפתיים. לכולן תקווה, מאמץ – מאמץ אדיר ומסחרר, ציפייה ואכזבה.
והן שוב באות אליי בבוקר, שוב בדיקת דם ואולטרסאונד, שוב מאמץ להמשיך בשגרת החיים, לבד או עם הבעל. מתפללות, בקול רם, בדמעות או בשתיקה. ותקווה, ומאמץ, מאמץ אדיר ומסחרר, ציפייה – ואכזבה. ושוב הן באות אליי בבוקר…
ההגעה למרפאת פריון או הפריה חוץ-גופית דומה לסוף המסלול. תחילתו בהכרה שיש בעיה המחייבת טיפול. הזמן עובר ואין חדש. הלב ממאן לקבל, השכל כבר עושה את שלו. יש המזדרזים (אולי אפילו מזדרזים מדי), ויש המחכים, אולי בכל זאת ייפקדו בדרך הטבע.
ואז מתחילים לגשש, עם מי להתייעץ, למי לפנות. מגיעים לרופא, ומיד יוצאים מצוידים ברשימת משימות – בדיקות דם ועוד, והזמן מתארך ומתארך, ובעצם שום דבר לא קורה. עד שמגיעות התשובות, וההתחייבויות והאישורים, ועוד אישורים… כך הדברים נמשכים בעצלתיים, ועד שהזוגות מגיעים לטיפול עצמו, הם כמו בסוף מרוץ מכשולים.
נשים יקרות, אני מעריצה אתכן, על ההתמדה, על התקווה, על התפילה ועל המאמץ. החזקנה מעמד, אין תפילה ששבה ריקם. המאמץ שלכן, שגם הוא תפילה, בע"ה יישא פרי.
ולכן, שזכיתן במשפחה מבורכת וסביבכן חברות או שכנות שמתקשות, שמתעכבות, אנא, אל תרחמנה. מדוע? כי רחמים מחלישים והן צריכות חיזוק. תתפללו עליהן, עדיף בשקט בלי ידיעתן. עזבו את כל העצות. מבטיחה לכן שהן מכירות כבר את כל הרופאים, המרפאים, הסגולות והקבלות. את זה הן כבר שמעו מכל כיוון, ברצונן או בעל כורחן. הן צריכות שיתייחסו אליהן כאל נשים רגילות, שעושות עוד דברים חשובים בעולם. להתעניין בהן באמת, להיות חברה שלהן באמת. ואת נושא הפוריות לתת להן לבחור אם לשתף אתכן או לא.
אכן, ההתמודדות שלהן קשה בחזיתות שונות. קשה להן עם ריבונו של עולם שמעמיד אותן בניסיון, קשה להן עם המערכת הרפואית המסורבלת והנוקשה, קשה להן עם מקום העבודה, עם הסביבה ועם עצמן, בכאב הגדול של "אם אין מתה אנוכי". לכן תשתדלו אתן, החברות, לאהוב ולחזק, ולא לתת להן להתרחק מהמעגל החברתי, כי הוא חשוב מאוד ונותן הרבה כוח.
ואני האחות שנפגשת איתכן בתוך התהליך, מתפללת כל בוקר לפני העבודה להצליח להיות שם בשבילכן. לשמוע, להרגיש, להיות שותפה באמת. להסביר, להקל עד כמה שאפשר, להעריך את המאמץ ולהתפלל להצלחתו.