במהלך הריונה של מאירה עלו אצלה ואצל בעלה תומר לא מעט שמות אפשריים לילדם שעתיד לצאת לאוויר העולם. בשלב מסוים חשב תומר שזה כבר יותר מדי, וביקש מאשתו שירפו בעניין השם וימתינו ללידתו של הילד. ואכן הם לא חשבו על כך יותר.
בחודש השביעי שמעה מאירה על בית ספר ללימוד תורת הנפש של מכון 'גל עיני' שעומד להיפתח בירושלים, והלכה לבדוק אם תוכל ללמוד שם.
הדבר הראשון שראתה היה דלת הכניסה לבית הספר שעליה היה כתוב "גל עיני". ברגע הראשון התנוצץ בלבה שזה יכול להיות שם מיוחד ומקסים לילד, אבל תכף נזכרה בהסכמתם שלא לדבר על שמות עד הלידה, ומה גם שזה קצת משוגע לקרוא לילד בשם כזה. מי יודע אילו "תיקונים" הם עלולים, חלילה, לגזור על הילד. הרעיון נכנס פנימה לאיזו מגירה בנפש והיא לא דיברה עם תומר על כך.
כשבוע לאחר מכן התעניין תומר בלימודים של 'תורת הנפש', והלך גם כן לבדוק את האפשרות ללמוד שם. הדבר הראשון שראה בהגיעו היה הכתובית על דלת הכניסה – "גל עיני". זהו זה! חשב לעצמו בביטחון מלא, זה השם של ילדנו בעזרת השם!
כאשר חזר הביתה, מיד אמר לאשתו: "יש לי שם לילד!"
"אבל אמרת לי שלא לדבר איתך יותר על שמות, ופתאום אתה בא לי עם שם?!"
"את צודקת", ענה, "אבל הפעם זה ברור".
הוא סיפר לה איך הגיע לבית הספר 'תורת הנפש', ומה הרגיש כאשר ראה על הדלת את השלט "גל עיני".
"זה בדיוק מה שקרה לי לפני שבוע!", התלהבה אשתו.
"את רואה, יש השגחה! אז מה את אומרת?"
"לא יודעת. קצת מפחיד לקרוא לילד ככה…"
"אתה יודע מה?", אמרה כעבור רגע, "בוא נמתין עד הלידה ונראה…"
"טוב", הסכים, אבל בתוכו היה נעול על השם הזה ובעצם רק המתין לאיזה אישור סופי.
בשעה טובה ומוצלחת יצא לאוויר העולם בן בריא ומתוק.
לאחר שעבר לחיק אמו, התבוננו בו הוריו באושר ותומר פנה לאשתו: "נו, מה את אומרת – גל עיני או לא?"
"לא יודעת, אני מבולבלת. איך אפשר להחליט על שם כזה 'מטורף'?! איך יגיבו ילדים אחרים לשם שכזה?! איך הוא ירגיש עם שם כזה כאשר יגדל?! אולי כדאי לעשות שאלת רב?!"
לבסוף הציעה: "יש לנו שבוע עד הברית, בעזרת השם. בוא נמתין עד אז ונראה".
תומר הבין ללבה. באמת לא פשוט להחליט על שם מיוחד כזה.
הוא התבודד ואמר: "ריבונו של עולם, הרי בסופו של דבר זה בידיך, עשה מה שתעשה".
יום למחרת הלידה, אמה של מאירה באה לבקרה בבית החולים.
מאירה ואמה שוחחו ביניהן, והותירו את תומר לחשוב כל מיני מחשבות.
לפתע משכה את תשומת לבו נקודה קטנה על הארונית עמוסת המאכלים שהייתה צמודה למיטה. למרות שהיה מדובר בנקודה זעירה וחסרת חשיבות, הוא התקרב אליה והתבונן בה. זה נראה כמו קשקוש של דיו בגודל של גרגר חיטה. כנראה מישהו ישב שם פעם וקשקש אותיות בצורה לא מכוונת.
זה היה צירוף ברור של המילים "גל עיני"!
תומר היה בהלם גמור והרגיש שהקדוש ברוך הוא כאילו אומר לו: "אל תדאג! אם יש לכם ספקות בקשר לשם של ילדכם, כעת אני מתערב ואומר לכם שלא יהיה לכם אפילו צל של ספק! הלא בשביל לראות נקודה זעירה וחסרת חשיבות בין דברים שיכלו להסתירה, אתה צריך שאגלה את עיניך, נכון?!"
לבו פעם בקצב מסחרר. הוא נשם כמה נשימות כדי להירגע, אמר לקדוש ברוך הוא תודה מכל הלב ופנה לאשתו: "יש לנו חותמת!"
"על מה אתה מדבר?!", תמהה.
"אראה לך אחרי שאמא שלך תלך", ענה.
כאשר הראה לה את הקשקוש המופלא, היא הייתה המומה כמוהו, וכמובן ששמו של הילד נקרא בישראל גל עיני.
כעבור כשנתיים נסעו בני הזוג לשבת אצל הוריו של תומר בצפון הארץ. לאחר תפילת שחרית של שבת הוא קפץ לבקר חבר שלא ראה מזה כמה שנים. החבר התעניין בו ושאל לשלומו. תומר סיפר לו שהוא נשוי ויש להם ילד. החבר שאל איך קוראים לילד ותומר ענה: "גל עיני". אשתו והוא שאלו אם זה קשור לרב יצחק גינזבורג, החסיד והמקובל, ראש מוסדות 'גל עיני'. תומר אמר להם שבעקיפין זה קשור, וסיפר להם את כל הסיפור.
החבר שאל: "באיזה תאריך נולד הילד?"
"כ"ח במרחשוון", ענה תומר.
החבר חייך חיוך גדול וקרא: "זה יום הולדתו של הרב גינזבורג!"
איכשהו הסיפור נודע לרב גינזבורג והוא נהנה ממנו מאוד. הוא הזמין את בני הזוג ובנם להתוועדות הקרובה. כשהגיעו הרב שמח לראותם ובירך את גל עיני הקטן שיזכה להביט ולראות נפלאות בתורה.
עודד מזרחי
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם odedm@neto.net.il