השבוע יתקיימו הבחירות להסתדרות החדשה, אותו ארגון שקם כמעט לפני 100 שנה במטרה נעלה – לסייע לקליטת עובדים יהודים בארץ ישראל, במסגרת "כיבוש העבודה העברית". אפשר להתווכח על התועלת של הארגון הזה מלכתחילה, על הניסיון לנתב עולים מוכשרים בתחומים מסוימים לתחומים אחרים לגמרי ולהפוך אנשי צווארון לבן מבוגרים לעובדי בניין וחקלאים. בחלק מהמקרים זה הצליח, אך נראה שבמרביתם הניסיון כשל והסב נזק. ההסתדרות עצמה פרסמה בשנים שלפני קום המדינה טבלאות תפוקה, המדגימות עד כמה העובדים העבריים לא מסוגלים להדביק את העבודה הערבית הזריזה בפלחה ובסלילת כבישים. אבל המטרה נותרה בעינה. בהמשך אויבי העבודה העברית היו העירוניים. המאמץ היה לתת עדיפות לקיבוצים ולמושבים בכל מה שקשור לתוצרת חקלאית, ובהמשך גם לתעשייה. גם במקרה הזה הטבלאות הראו בבירור על יתרון לפתח תקווה, רמת השרון ורעננה בגידול פרדסים, על פני מושבים וקיבוצים, וגם אז ההעדפה הייתה בכל זאת ליישובי הפריפריה. גם במקרים אלה אפשר להתווכח על המטרה.
אך מאז הוקמה המדינה. בהתאם לאידיאולוגיה של בן גוריון ושל ממשלות ישראל לאורך השנים, ההסתדרות אף רכשה נכסים רבים והפכה להיות מעסיק גדול במשק. באופן מסורתי, היא המשיכה לאגד את כל הוועדים המקומיים ולשמש להם ארגון גג כפי שהיה לפני קום המדינה. אלא שרק שלפני הקמת המדינה הייתה הצדקה ברורה להסתדרות, מכיוון שלכל הוועדים האלה לא היה גוף שלטוני אחר מול הכובש בארץ. כך נוצר מצב חסר תקדים בעולם: ארגון העובדים הענק בישראל הוא גם מעסיק גדול, הנגוע בניגוד עניינים מובנה. הוא גם מייצג כ-700 אלף עובדים בעלי אינטרסים שונים, שיותר מ-550 אלף מהם משלמים לארגון הזה דמי חבר באופן הכפוי עליהם בחוק.
באופן רשמי מדובר בגוף דמוקרטי. אלא שלמעשה הוא לא יותר דמוקרטי מהמנגנון הסיני, או מכל דיקטטורה אחרת. לכאורה, בית הנבחרים של ההסתדרות (בינ"ה) הוא גוף שמקבל החלטות בהצבעה של כל 171 נציגיו. הנציגים הם כביכול הוועדים הגדולים, אלא שהם לא באמת עובדים במקומות שהם מייצגים. רובם הם עובדי ההסתדרות אשר מקבלים ממנה את שכרם. בהנהגה הנוכחית 142 נציגים מתוכם הם חברי סיעתו של יושב הראש, כך שאין שום אפשרות שתתקבל שם החלטה שונה מדעת המנהיג. אין גם אפשרות שהחלטה של המנהיג לא תאושרר במנגנון הדמוקרטי הזה.
אז לדמוקרטיה הזאת שלי יחימוביץ' חפצה להיבחר השבוע, כמו גם אבי ניסנקורן שמתמודד מולה. יחימוביץ' גייסה לצידה את אשת הנשיא, נחמה ריבלין, שקראה נחרצות להצביע לה לטובת הארגון החשוב הזה. כעובדים וכאזרחי המדינה אמור להיות לנו חשוב דבר אחד: לפרק את המונופול הזה ולאפשר למקומות עבודה להקים ועדים שייצגו אותם, רק אותם, ובדמוקרטיה אמיתית בדיוק כפי שמקובל בעולם. ההסתדרות במתכונתה הנוכחית היא אבן ריחיים עצומה על צוואר העובד הישראלי והכלכלה הישראלית כולה.