חנוכת המזבח לוותה בחינוך לחזרה לערכי היהדות, אחרי תקופה של התייוונות. ברור שהשורש המשותף למילים חינוך וחנוכה אינו מקרי.
אחד ממנהגי החג הוא מתן דמי חנוכה לילדים. לפי סקר מקיף שנעשה בעשור האחרון בקרב משקי בית יהודיים בישראל, כ‑75 אחוזים מההורים נותנים דמי חנוכה לילדיהם. ובכן, גם אם אין ידיעה חותכת על מקור המנהג ומטרתו, ברור שמדובר בעניין חינוכי.
וכאן המקום לשאול: מה כל כך חינוכי בכסף? התעשיין ובונה הארץ ישראל שנקר ז"ל כתב בזיכרונותיו על מנהג אביו לתת לו כמתנות באירועים כסף לחלוקה לעניים. שנקר סיפר על מתנת בר-מצווה נדיבה שהספיקה לו לכל עניי רחוב אלנבי בתל אביב.
החג הוא הזדמנות לדבר על ערך הכסף ועל הערכים שאנחנו מבטאים באמצעותו. בבחירה מה לעשות בכסף שעומד לרשותנו אנחנו מבטאים הלכה למעשה את ערכינו האמיתיים. אנחנו יכולים להטיף על חשיבות מתן צדקה, אבל החינוך האמיתי הוא בחניכה – במעשה.
נסו לתת לילד כסף, וכשיש לו סכום משמעותי לבקש ממנו להקצות ממנו לצדקה. לא קל לעמוד במשימה הזאת, להיפרד מכסף כשהילד מבין מה הן החלופות: אני יכול לקנות משחק, אבל אני נדרש לוותר עליו לטובת מתן צדקה… זה לא קל למבוגרים, זה הרבה יותר קשה לילדים. אבל זה הופך להיות קל יותר כשמאמצים ערכים מסוימים ורואים אחרת את הדרך שבה החברה מתפקדת, או את הדרך שבה ראוי שהיא תתפקד.
לי אישית חשוב לטפח גישה חיובית לכסף. בניגוד לתפיסות זרות, היחס שלנו לכסף אינו כאל דבר טמא או שלילי, נהפוך הוא. כסף, עושר ושפע מבטאים הצלחה שאנחנו מייחלים ומתפללים לה. אלא שההצלחה והכסף מעמידים אותנו במבחן ערכי. אנחנו יכולים לתת לכסף ערך חיובי, כפי שניתן להשתמש בו באופן שלילי. הערך לא נמצא בכסף, אלא בבעליו.