מספר השמיניסטיות שפונות לשירות הלאומי במגמת ירידה ברורה, ובמדרשות, בסניפים ובבתי ספר שדה כבר מורגש חוסר בבנות מתאימות לתפקיד. מי לוקח אחריות? בינתיים אף אחד | באגודה להתנדבות מדברים על קשיים תקציביים, במנהלת השירות הלאומי-אזרחי מציגים את הגדלת מספר התקנים ובמוסדות החינוך של החמ"ד תומכים בשירות הלאומי, אך לא מוכנים לדבר במפורש נגד מסלול צבאי
במדרשת עפרה השקיעו השנה משאבים רבים מהרגיל בגיוס בנות שירות לאומי לשנה הבאה. במציאות הנוכחית, הם לא יכלו להרשות לעצמם להסתפק בכמה משפטים בחוברת שמחולקת לשמיניסטיות על ידי האגודות. הם יצאו בקמפיין נרחב שכלל עבודת שטח, פרסום, פליירים, סרטונים, אינטרנט וכמובן שיחות עם שמיניסטיות ומחנכות. הקשרית של האגודה להתנדבות אף העריכה באוזני הצוות כי "עשיתם את המקסימום שמוסד עושה כדי לגייס בנות שירות". אבל למרבה האכזבה, המאמצים הרבים נשאו פירות מועטים ביחס ליבול בשנים עברו: עשרים בנות בלבד הגיעו למיונים, כאשר חלק גדול מהן אינן מתאימות לתחום שבו מתמחה המדרשה – העמקת יהדות בקרב בני נוער דתיים. צוות המדרשה נדרש למלא את ששת התקנים שבידיו מתוך מבחר מצטמצם והולך.
"אנחנו עושים את המקסימום, אבל הבנות פחות ופחות מגיעות. אם זה ימשיך ככה, בתוך כמה שנים המדרשות להעמקת יהדות ייסגרו", מתריע סמנכ"ל מדרשת עפרה, יהודה רוטנברג. ישנן מדרשות שכבר התייאשו מלחפש בנות שירות, הוא מספר, ומעסיקות רק עובדים בשכר או חצי ממספר בנות השירות שמגיעות להן על פי התקן. היעלמותן של הבנות האיכותיות מנוף המדרשות הללו עלול לגבות לדבריו מחיר חינוכי רוחבי שנזקו רב: "לא נוכל להגיע לתהליכים עמוקים עם הנוער. נצטרך לייבא הרצאות ותוכן חיצוני. כשיש לך רק חצי מכוח האדם, אין מי שיבצע את התוכניות. הרבה תהליכי עומק שהמדרשות יכלו להנחיל נופלים בגלל בעיות כוח אדם. אין יכולת להרים רף של עבודה. יש הבדל אם אתה משנורר עובדות מפה ומשם, או שיש לך חבורה מגובשת ואיכותית שרצה איתך כל השנה".
העובדות כפי שהוא מצביע עליהן, חושפות את מגמת הירידה: "בחמש השנים האחרונות מספר בנות השירות במדרשה הלך וירד משש, לחמש, לארבע". מיעוט הבנות, מסביר רוטנברג, מוריד את המוטיבציה גם לבנות אחרות להגיע ולשרת במדרשה. כרגע יש באמתחתו שלוש בנות שירות לשנה הבאה, מתוך ששת התקנים שבידיו.
אל מי אתה מפנה אצבע מאשימה כגורם שאחראי לפיחות הזה?
"לשני כיוונים. האחד, אנשי החינוך שעובדים עם הבנות ומתרשלים בהסברת חשיבות השירות הלאומי. אין היום הכוונה למקומות השירות הלאומי, וקרנם של מקומות השירות יורד. השני הם הגורמים האחראיים על השירות עצמו, הן האגודות – שמפעילות אתר לא עדכני, לא מושך ולא נגיש לבנות, והן משרד החינוך שמפעיל את המדרשות וכנראה לא מבין את ערכן ולא משקיע בכך בהתאם. הבנות האלה עושות עבודת חינוך חשובה פי מאתיים ממורות חיילות, יש להן הרבה יותר עומק, יכולות מדהימות, אבל כנראה יש מי שחושבים שזה לא מספיק חשוב".
הירידה הדרמטית במספר הבנות הפונות לשירות הלאומי מורגשת לא רק במדרשת עפרה. פורום 'אשכולות', המאגד את המדרשות לטיולים והעמקת יהדות, דוגמת חיספין, כפר עציון ועוד, חווה גם הוא את "הנפילה הגדולה", כפי שמגדיר אביחי ברג, מנהל אגף הדרכה והכשרה ב'אשכולות'. המספרים שהוא מציג חד משמעיים: אם במיונים של שנה שעברה השתתפו 400 בנות, השנה המספר ירד כמעט בחצי: כ‑250 בנות בלבד. "קיבלנו בסוף חמישים בנות, לקחנו בנות טובות, לא התפשרנו", מבהיר ברג, "אבל אין לנו את המבחר שהיה בעבר".
לאנשי אשכולות די ברור שמי שנוגס בפלח הבנות שהיה נוהר אליהם כל השנים, הוא צה"ל והקמפיין שהוא מנהל לגיוס בנות דתיות. אם עד היום הדרכת הטיולים במדרשות ובבתי ספר שדה נתפסה בעיני הבנות כ"סיירת", הרי שכעת הן מבכרות שירות שמציע להן את אותה הילה, בתוספת מדים ויוקרה ציבורית שהמדרשות לא יכולות להציע. "אצלנו יש הכול. הבנות במדרשות מתחייבות גם הן לשירות של שנתיים כמו בצבא. המיונים, הגיבוש וקורסי ההכשרה האינטנסיביים למדריכות טיולים הם לא פחות מאלה של יחידה בצבא. אנחנו אומרים לבנות: זו סיירת מטכ"ל של השירות הלאומי. יש לנו חלופה משמעותית לצבא, אבל זה לא עובר. בסוף, מדים נראים ומרגישים יותר טוב", מסביר ברג.
בידי מי היכולת לשנות את המגמה הזאת?
"משרד החינוך על כל שלוחותיו צריך לשדר לבנות שאנחנו מאמינים שבהדרכת טיולים נמצא העתיד של עם ישראל. זה לקחת ילדים מכל שכבות האוכלוסייה ולחבר אותם למקום שהם חיים בו. צריך להגיד לבנות שיש פה עיסוק בחינוך ברמות הכי גבוהות, עם אחריות עצומה בשטח על כיתה של עשרות ילדים, עם מאמץ פיזי של טיולים יום אחרי יום. אין הרבה חיילות שעושות מה שהבנות האלה עושות. אני רוצה לשמוע מהחמ"ד אמירה ברורה על הערך שבשירות הזה".
גוף משמעותי נוסף שסובל ממגמת התמעטות הבנות שפונות לשירות הלאומי, הוא ענף הקומונה בתנועת בני עקיבא. המחסור בקומונריות הוא סוד גלוי שפורסם לאחרונה באמצעי התקשורת וגם במנהלת השירות הלאומי-אזרחי מודעים לו, אולם בתנועת בני עקיבא סירבו לפניית 'בשבע' להתראיין בנושא ולחשוף את הנתונים.
"הקו לא השתנה במילימטר"
בעוד צה"ל מנהל מזה כמה שנים קמפיין משומן היטב על ליבן של הבנות הדתיות, נראה שצדו השני של המתרס משתרך מאחור. בראש המחנה הזה ניצבים מוסדות החינוך של החמ"ד, שמהן יוצאות מסיימות השמינית אל הבחירה בין מסלולי השירות. הציפייה כי הם ינהלו מאבק לפחות דומה בעוצמתו על בחירתן של הבנות לכיוון השירות המומלץ לבת הדתית, עדיין לא התממשה. העובדה שראשי רשתות החינוך הדתיות שאליהן פנינו לא החזיקו בידיהם משהו שקרוב לנתונים בהירים אודות מספר הבנות המתגייסות לצה"ל מקרב בוגרות המוסדות, מעידה על אצבע שלא לגמרי נמצאת על הדופק.
אחת הרשתות הגדולות, רשת אמי"ת, מובילה מדיניות חינוכית שככלל אינה מעדיפה את השירות הלאומי על פני השירות הצבאי, ומכוונת את התלמידות לשירות משמעותי בכל מסגרת שתספק לה מוגנות הולמת. כך שאחוז משמעותי של בוגרות החמ"ד נמצא במגרש שמאפשר להן בחירה עצמאית בלי הכוונה חינוכית מוגדרת בין צבא לשירות לאומי.
במרכז ישיבות בני עקיבא דווקא כן מדברים על קו ברור התומך בהליכה לשירות הלאומי, אולם כפי שמדגיש הרב ד"ר יונה גודמן, ראש תחום חינוך במרכז יב"ע ובכובעו הנוסף גם חבר המועצה העליונה של החמ"ד, "אנחנו לא רואים ערך בלתקוף את הצבא אלא בחיזוק הרצון לצאת לשירות לאומי. תפקידנו הוא לחזק את ההכרה בחשיבות החזית החברתית, השירות הלאומי הוא חזית שקובעת איזו חברה תהיה כאן. בשביל זה לא צריך לתקוף את הצבא".
אולי נתחיל בעובדות. האם חל שינוי באחוזים בקרב בוגרות יב"ע בפילוח בין המתנדבות לשירות הלאומי למתגייסות לצה"ל?
"אין לי יכולת לתת מספרים מדויקים", הוא אומר, "צריך גם לזכור שכל אחד מעגל את המספרים לכיוון שנוח לו. יש שינוי באחוזים מבחינת עלייה במספר המתגייסות, אבל הוא פחות דרמטי ממה שעושים ממנו". להבנתו, השינוי הוא פחות במספרים של המתגייסות ויותר באפיונן: "הצבא לא מדווח על מספרים מדויקים. אבל השינוי שכן קורה הוא שיותר בנות מבתים חזקים מתגייסות, לעומת פיחות במתגייסות מקרב אזורי הפריפריה החברתית". הפיחות באזורי הפריפריה נובע לדבריו משלושה גורמים מעצימים רוחנית שנמצאים כיום באזורים הללו: אולפנות, גרעינים תורניים ותנועת 'מעגלים'. כל אלו גורמים להתחזקות תורנית אצל הבנות וכתוצאה מכך נטייה לשירות הלאומי.
מה הקו החינוכי שאתם משדרים לבנות בנושא הזה? האם הוא השתנה בעקבות הנסיבות החדשות?
"הקו שלנו לא השתנה במילימטר", הוא מבהיר, "אנחנו מכוונים את בנותינו לחיים של שליחות, כאשר התחנה הראשונה היא שירות לאומי, נקודה. זה לא השתנה. אדרבה, נוכח התהליכים אנחנו משתדלים להגביר את המאמצים, אבל בצורה חכמה. בנות הן לא חיילות שאפשר לתת להן פקודה. צריך לחנך באופן שיישמע".
אילו צעדים מעשיים נוקטים ברשת יב"ע כדי להתמודד עם הנגיסה של צה"ל בשירות הלאומי?
"קיימנו ימי עיון למחנכות י"א-י"ב בנושא דרכי הסברה והתמודדות עם הסוגיה. הכלי שיש לאנשי חינוך הוא חינוך. עברנו את העידן של איומים, זה משיג את ההפך. אנחנו משקיעים מחשבה בנושא הזה בצוות ההנהלה של הרשת, מקיימים מפגשים עם ראשי אולפנות ומחנכות. קיימנו כנס ארצי לבנות י"א, שעסק בחיים של שליחות מתוך אמונה ותורה, וקראנו לו 'מאמינות בבחירה'. הכנס עסק בתשתית של הצורך לבחור מתוך אמונה ואף הוא , מחזק את השירות הלאומי".
כנסים וימי עיון עדיין נשמעים כמו דוד וגוליית מול התותחים הכבדים שמפעיל צה"ל על הבנות הדתיות.
"אין תפקידי לעסוק במסע פרסום ציבורי. אם רוצים, ראוי שאגודות השירות הלאומי, שעושות כמיטב יכולתן בתחומים רבים, יובילו זאת. אנחנו לא מקדמים חינוך בעזרת מסעי פרסום בעיתון. אנחנו פוגשים ישירות את הבנות בכיתה, בשיחה אישית, עם המחנכת, עם המדריכה. זה כלי חינוכי ישיר ועדיף. צריך לעבוד בחוכמה, כי כשפועלים בתקיפות זה רק יוצר אצלן בומרנג".
הרב שמחה וייסמן, ראש רשת נועם-צביה, משדר רף נמוך יחסית של דאגה בנושא. לדבריו, ב‑19 האולפנות של הרשת יש אחוז זניח של מתגייסות לצבא. גם הוא לא מחזיק בנתונים מדויקים, "וזה גם משתנה ממקום למקום. ברוב האולפנות שלנו מספר המתגייסות נע בין אפס לבודדות. ישנם מקומות שבהם האחוזים גבוהים יותר. בוודאי שיש גם יותר דיבור ומחשבות על הצבא, הבנות לא מנותקות. אבל בסך הכול, בסוג אוכלוסיית הבנות שיש אצלנו אין סחף להתגייס".
ובכל זאת, יש צעדים שאתם נוקטים כדי לוודא שהבנות יבחרו בשירות לאומי?
"השנה קיימנו יום עיון לבנות י"א שמכוון בפירוש לשירות לאומי. אנחנו מדברים בעד שירות לאומי", הוא מחדד, "ולא נגד משהו אחר. מדברים על זה עם הבנות כבר מחטיבת הביניים. השנה אנחנו גם מקיימים פנלים עם מחנכות בנושא הזה בכנס בניין שלם. אנחנו לא מתעלמים".
בנועם-צביה מקיימים מגעים גם עם הגורמים האחראים על השירות הלאומי כדי שיציעו לבנות מגוון רחב ואטרקטיבי יותר של תפקידים, וגם יעמיקו את הליווי של הבנות המשרתות במהלך השנה. פרט להידברות עם העמותות, האולפנות עצמן לוקחות אחריות על ליווי הבוגרות במהלך בחירת מקום השירות וגם בשנת השירות עצמה. יוזמה חדשה בנועם-צביה היא הקמת מדרשות מטעם האולפנות, שיהוו בית רוחני לבוגרות בשירות הלאומי. "הכיוון שלנו הוא העצמה של השירות גם דרך שיפור ההיצע של העמותות, וגם כמסר חינוכי שלנו לבנות: הדרך הנכונה יותר להוציא את עצמך אל הפועל היא בשירות הלאומי. אנחנו מדברים איתן על זה, הן באות להתייעץ. אנחנו מסבירים למה מקומה המתאים יותר הוא במסגרת הזאת ולא במסגרת הצבאית, זו אמירה ברורה שלנו. אבל בסוף זו בחירה של הבת".
"האוצר לא מתעניין בהתנדבות"
שלב אחד למעלה בשרשרת האחריות על הבנות נמצאות אגודות השירות הלאומי. גם שם מזהים את השינוי הלא מרנין במיוחד מבחינתם בקרב השמיניסטיות, אבל הכלים למתן מענה הולם טרם נמצאו. גם ירון לוץ, מנכ"ל האגודה להתנדבות בעם, לא יכול לספק מיידית נתונים מדויקים, "אבל משנה לשנה פחות בנות מגיעות לשירות הלאומי. יש מגמה שיותר בנות הולכות לצבא, אבל לא רק זה: סוג הבנות שבעבר היה ברור שהולכות לשירות לאומי, בנות אולפנה, היום הולכות יותר לשירות הצבאי. זו לא מפולת", הוא מבקש להרגיע, "אבל ככל שגורמים בעלי אג'נדה כמו הצבא ואלומה פועלים בשטח, משנה לשנה יש יותר תנועה בכיוון הזה. אף אחד לא מדבר על הנזקים שזה גורם. למשל בפריפריה – השירות הלאומי בנה יישובים במדינת ישראל, כמו קריית שמונה. איך אפשר לוותר על זה?".
הירידה בכוחו של השירות הלאומי, כפי שרואה אותה לוץ, נובעת לא רק מהקמפיין של צה"ל ולא רק מהרוחות החדשות בציונות הדתית שמעניקות לשירות הצבאי לגיטימציה רבה מבעבר. לדבריו, יחסו של האוצר למפעל השירות הלאומי חורץ את דינו כמעט לכליה. "השירות הלאומי הגיע למצב שאין לו תקציב לדברים בסיסיים שהיו לו בעבר. היכולת שלנו להשקיע בדברים שנקראים מעטפת איכותית משמעותית לבנות השירות הלאומי הצטמצמה למינימום. צריך לייצר את זה יש מאין, וזה חשוב כדי שלא נהפוך לחברת כוח אדם". לוץ מספר כי התקציב שקבעה המדינה לשירות הלאומי לפני יותר מעשור לא התעדכן מאז, "למרות שהצרכים ויוקר המחיה עלו".
"האוצר לא מתעניין בשיח של שירות לאומי התנדבותי. הוא רואה בנו מעין חברת כוח אדם ורוצה לחסוך עלויות. כך למשל, הם רוצים לצמצם את תקציב דירות השירות כדי לחסוך כסף. אורי אריאל ושר-שלום ג'רבי מנעו את הצמצום, אבל מאידך התעריף גם לא עולה וגירעונות עמותות השירות נותרו בעינם".
לוץ מצביע גם על השיח הציבורי שמעצים את החוסן הצבאי על פני זה האזרחי, ובכך מקטין בעיני הבנות את השירות הלאומי. "התדמית של השירות הלאומי בעייתית, ובזה הייתי משקיע, בהבנת השליחות, חשיבות החוסן".
בסופו של דבר, אתה עומד בראש אגודה שאחראית על השירות הלאומי. האם האחריות על הפתרונות למצב אינה בידיכם?
"את צודקת, אבל יש כאן כמה חסמים מורכבים. ראשית, לא מדובר בצבא אלא בהתנדבות, ובת יכולה להירשם ויום אחרי זה לבטל. שנית, יש הרבה עמותות שנאבקות על הבנות וגם זה לא מקל עליהן. יש גם המון ביורוקרטיה שהאוצר מעמיס עלינו, וזה מוציא קצת את הנשמה מהעסק. וכאמור, אין לנו תקציבים לליווי משמעותי ואיכותי". לוץ מספר על יחידת כשרויות שהפעילה האגודה, ועברה בין דירות השירות על מנת להכשיר אותן וללוות את תחום הכשרות באופן שוטף. "זה לא מתוקצב ונאלצתי לפטר את כל המערך הזה", מצר לוץ. "אני לא מסיר מעלינו אחריות, צריך לעשות לילות כימים כדי לתת לבנות את המעטפת הזאת. כמו שאמר הרב דרורי, יו"ר האגודה: ביום שבו לא נוכל לתת את המעטפת, צריך לסגור את האגודה".
ובגוף הממונה על תחום השירות הלאומי במדינת ישראל, מעדיפים להציג בעיקר את שורת ההטבות שהושגו בשנים האחרונות למתנדבי ומתנדבות השירות הלאומי-אזרחי. יו"ר מנהלת השירות הלאומי-אזרחי, שר-שלום ג'רבי, מונה באוזנינו רשימה ארוכה ומרשימה שנבנתה בקדנציה שלו בתפקיד: נסיעות חינם, ביטוח חיים, טיפולי שיניים, משקפיים ועוד ועוד. "עשינו מהפכה עם אורי אריאל. טענו נגד התנאים של מתנדבי השירות הלאומי, וכיום כל ההטבות שחיילים מקבלים – יש גם למתנדבי השירות הלאומי". ג'רבי עובר סעיף סעיף בטענות שעלו נגד השירות הלאומי, ומציג את התיקון: "אמרו שאין גאוות יחידה – עשינו ערבי הצדעה שנתיים למתנדבים בבנייני האומה. השנה היה גם יום הוקרה למצטייני השירות הלאומי בבית הנשיא, כמו שעושים לחיילים מצטיינים". בסעיף מדים למשרתים, מודה ג'רבי כי עליו ללכת בין הטיפות, וגם כאן נמצא לו פתרון: "משנה הבאה תהיה סיכה לכל מתנדבת, כדי לחזק את גאוות היחידה של המתנדבות".
ובכל זאת, אנחנו רואים מגמה של ירידה במספר הבנות שמתנדבות לשירות הלאומי. איך אתה כראש המנהלת האמונה על כך נותן מענה לפעילות של צה"ל מול הבנות?
"אני לא בקרב מול הצבא. צריך שמעמד המתנדבים יהיה חזק, שהם יוערכו וישרתו נאמנה את המדינה. אנחנו נותנים כל מענה שיש ומטפלים בכל נושא בלי סוף. יש לנו פיקוח ובקרה בדירות, מה שלא היה פעם. העמותות הולכות ומשתפרות".
ג'רבי גם מטיל את האחריות לפתחי מוסדות החמ"ד: "את ההחלטה האם ללכת לשירות לאומי מקבלים בתיכון. אליי מגיעים אחרי שכבר מקבלים את ההחלטה".
בבני עקיבא למשל יש חוסר של ממש בקומונריות. איך מתמודדים עם זה?
"ראשית, תמיד היו חסרות קומונריות, גם כשאני הייתי רכז מחוז צפון של בני עקיבא היו חסרות קומונריות. שנית, בני עקיבא צריכים לדאוג לעשות את התפקיד הזה יותר אטרקטיבי כדי שבנות יגיעו אליהם. זו המשימה שלהם. שלישית, מי אמר שקומונה יותר חשובה מהתנדבות בעמותה של ילדים חולים או קשישים?".
ג'רבי לא סתם מפנה אל העמותות הללו. לאחרונה הגדילה מנהלת השירות הלאומי-אזרחי את מספר התקנים החדשים במאות, רבים מהם בעמותות מהסוג הזה, אבל גם במקומות שקורצים לבנות כמו משרד החוץ, משרד הביטחון, רשות הסייבר ועוד. ג'רבי מדבר על גידול של עשרת אלפים במספר מתנדבי השירות הלאומי בעשור האחרון, וגידול גם בהיצע המקומות: "בעבר בנות היו רוצות לשרת ולא היה להן היכן. היום אין מציאות כזו, יש מקום לכולן. הרחבנו את מספר התקנים, יש 300 מקומות חדשים".
אתם מגדילים את התקנים במקומות אטרקטיביים כמו תחומי חוץ וביטחון, אבל האם זה לא נוגס בסוף במקומות שבהם באמת צריכים את הבנות – חינוך ורווחה?
"מי אמר שלהיות קומונרית יותר חשוב מסייבר או משרד החוץ או חולי סרטן? אין לי גרף איפה הבת עוזרת יותר לעם ישראל". ג'רבי גם מודה שהוא חייב להציע לבנות מקומות שירות אטרקטיביים כמענה לפיתויים שהן מקבלות מהצבא.
לעומת ההסברים של ג'רבי ולוץ, יש מי שסבורה שההתנהלות מול המיועדות לשירות לאומי מסורבלת, מכבידה ומעניקה לבנות חוויה מפוקפקת בבואן לבחור בין צה"ל המקבל והמאורגן לעמותות השירות מרובות הפרוצדורות. "כבר שנים רבות יש צורך בשינוי של תהליך הבחירה בשירות הלאומי מהשורש", אומרת שרה אליאש, מי שעמדה שנים רבות בראש אולפנת להבה בקדומים. "ככל שהתהליך השתכלל במהלך השנים, עדיין נותרו התרוצצות וחיפוש בלתי סבירים וכן חוויית דחייה אצל טובות בנותינו. בעוד הצבא מחזר אחרי הבנות, דווקא במחוזות השירות הלאומי רבות מהן נדחות אחרי אינספור ראיונות מתסכלים".
בין הצבא, שמפרסם נתונים מנופחים על מספר הדתיות המתגייסות, ובין גורמי החינוך והשירות הלאומי שעוד לא לגמרי מפנימים את השינוי, עתידו של השירות הלאומי תלוי ועומד בינתיים ומעליו סימן שאלה שטרם ניתן לו מענה הולם.