נגד:
שלוש סיבות עיקריות מדוע אני מתנגדת לדיור מוגן. הראשונה היא שכדי לעבור ולהתגורר בדיור מוגן נדרשת הוצאה כספית גדולה מאוד. ובמילים אחרות, הבחירה בצורת החיים הזאת לעת זקנה מתאימה לעשירונים עליונים ולאנשים שיכולים להרשות לעצמם הוצאה כזו, ולא לאדם הפשוט שניזון לעת זקנתו רק מכספי הפנסיה שלו.
הסיבה השנייה נעוצה בעובדה שאנשים מגיעים לדיור מוגן גם מסיבות חברתיות, בעיקר כדי להפיג את הבדידות שהיא אחת מתופעות הלוואי של הזקנה. אבל האמת היא שלא בטוח בכלל שעם המעבר לדיור מוגן, המעגל החברתי יתרחב ואף יהיה פעיל ודומיננטי. צריך לזכור שמדובר באוכלוסייה של קשישים שמטבע הדברים יש אצלם אחוזים גבוהים יותר של תמותה. הקשרים החברתיים שנוצרו יכולים ברגע אחד לרדת לטמיון, ואז זוג הקשישים מוצאים את עצמם שוב לבד, אבל הפעם הבדידות חזקה מתמיד.
סיבה אחרונה, ואולי החשובה מכולן, היא האמרה שלא עוקרים עץ זקן ממקומו ונוטעים אותו במקום חדש. אנשים מבוגרים נאחזים במוכר ובידוע. בבית הכנסת השכונתי, בדיירי הבניין שלהם או בבעל המכולת. במקרה של מעבר חד שכזה, התוצאה לפעמים יכולה להיות יותר נזק מתועלת.
צביה גוזלן, גמלאית משרד החינוך
בעד:
אחת ההתלבטויות הקשות ביותר בגיל המבוגר עוסקת בשאלה האם לעבור לדיור מוגן או להישאר בבית. אנשים מאוד חוששים מהמעבר הזה, ובאופן אולי מפתיע, הניסיון בשטח מראה שהקליטה וההסתגלות פשוטות מאוד וחוויית המעבר טובה.
אז מהו סוד הקסם של הדיור המוגן? אנשים בגיל הזקנה מוצאים את עצמם לא פעם משתוקקים להרחיב את הפעילויות החברתיות, המפגשים עם אנשים ותחומי העניין. הרי הילדים כבר עזבו את הבית לפני שנים רבות, וגם מעגל התעסוקה התרחק ומרכז הפעילות הצטמצם.
העיסוק המרכזי הופך להיות הגנה על הבריאות, ולא פעם המפגש בקופת חולים עם הצוות הרפואי ועם מטופלים אחרים מחפה על הבדידות.
המעבר לדיור מוגן נותן מענה למגוון הצרכים הללו. מצד אחד, גרים בבניין אחד עם אנשים מאותו שיוך חברתי, נפגשים ומפטפטים "על כוס קפה" בדירות הפרטיות או בקפיטריה המשותפת. את הזמן הפנוי ממלאים הרצאות וחוגים סביב השעון, כך שאפשר לבחור מתוך לוח התרבות לפי תחומי העניין הפרטיים. אם בכל זאת מתעוררת בעיה רפואית, הרי שאין צורך לקחת מונית או להטריח בן משפחה, השירות הרפואי איכותי ונמצא ממש בבית. ולמרות כל ההגנה והליטוף, המגורים הם בדירה פרטית, מה שמאפשר המשך שמירה על העצמאות ויכולת תפקוד גבוהה.
אז קדימה, שווה לנסות!
שלומית בן נון, ד"ר לגרונטולוגיה ומנהלת 'רעות – בית שלום' – דיור מוגן לקשישים