תקופת כהונתו של הרמטכ"ל איזנקוט התאפיינה בכיבוי שריפות בלי פתרון שורשי לבעיות. יש לקוות שהרמטכ"ל הבא יגלה יצירתיות בהרתעת הטרור ובמתן תשובה לאיום האסטרטגי מצפון ומדרום
ההחלטה כבר נפלה ואף פורסמה, ואם לא יצוץ מכשול של הרגע האחרון – סגן הרמטכ"ל האלוף אביב כוכבי ימונה לרמטכ"ל הבא. מדובר בבחירה טבעית ולא מפתיעה, שמצד אחד משדרת יציבות והמשכיות, אך מצד שני עלולה גם לסמן המשך של מגמות בעייתיות שהשתרשו בצה"ל בתקופת כהונתם של שני הרמטכ"לים האחרונים, גנץ ואיזנקוט.
הרמטכ"ל היוצא איזנקוט זכה להערכה רבה, שמכמה היבטים היא מוצדקת אך מהיבטים אחרים מוגזמת. מבחינה מבצעית, מלבד ביצועים טובים של חיל האוויר בסוריה, נשמרה בתקופת כהונתו יציבות אפרורית של מצב סביר אך לא מזהיר. לאורך רוב תקופת כהונתו של איזנקוט שררה כאן שגרה של כיבוי שריפות, של הצלחות קטנות ובינוניות לצד כישלונות בעוצמה נסבלת, ושל בעיות אסטרטגיות שמצד אחד לא התפתחו לקטסטרופה, אך מאידך גם לא נמצא להן פתרון אמיתי. הנעליים הגדולות שאיזנקוט מותיר אחריו הורחבו יותר ממידתן על ידי מערכת יח"צ ותקשורת אוהדת ומשומנת. יש לקוות שהרמטכ"ל הבא יצליח למלא אותן עד הקצה בתוכן אמיתי.
לקראת כניסתו של כוכבי לתפקיד מוצגים להלן כמה מינים של עשבים שוטים שצמחו על שולחן החול של איזנקוט, ברמת המאקרו וברמת המיקרו. כדי שאפשר יהיה בעוד ארבע שנים לסכם את כהונתו של הרמטכ"ל הבא כסיפור הצלחה, כדאי שיצליח לשרש לפחות את חלקם.
איום הרקטות המקביל מצפון ומדרום
בשנות כהונתו של איזנקוט לא פרץ עימות משמעותי מול חיזבאללה, שהיה עסוק עד צוואר במלחמה להצלת משטרו של אסד. מאידך, מלבד מאבק אווירי ממושך ועיקש נגד הצטיידות חיזבאללה בטילים מהסוג המדויק, ישראל וצה"ל לא עשו הרבה כדי להפריע לנסראללה בהיאחזות מסוכנת לאורך גבולנו הצפוני ובבניית כוח רקטי מפלצתי שמאיים על העורף הישראלי.
האיום מצפון משמש כעת צידוק לחוסר המעש מול טרור בלוני התבערה, העפיפונים והרקטות מעזה, מתוך רצון להימנע ממלחמה בשתי חזיתות במקביל. אך השאלה הקשה היא מדוע ישראל אפשרה את היווצרותו וממשיכה לאפשר את קיומו של איום דו-צדדי משתק שכזה. כמה זמן עוד אפשר יהיה לצפות מיישובי עוטף עזה לחרוק שיניים ולהשלים עם אוזלת היד מול מציאות חייהם הבלתי נסבלת? בעיקר האחריות נושא הדרג המדיני, אבל ראשי הצבא הם שותפים מלאים בגיבוש האסטרטגיה הביטחונית של ישראל. לא פעם הם מטילים את כובד משקלם כדי שצעדים מסוימים ייעשו או לא ייעשו, ולכן גם עליהם מוטלת האחריות לחפש פתרונות.
הטרור העזתי
אין פתרון פשוט לסבך הבעיות הקשות שיצרה נסיגת ישראל מעזה. הגישה הדפנסיבית והמתגוננת של התבצרות מאחורי גדרות נחלה כישלון חרוץ. בכל פעם שישראל מפתחת בסכומי עתק תשובה טכנולוגית לנשק שבידי החמאס, העזתים מגיבים בהמצאת נשק חדש, זול ואפקטיבי. כאשר ישראל שמה את מבטחה ביירוט הרקטות על ידי כיפת ברזל (שבינתיים הוכח שאינה מעניקה כיסוי הרמטי), הפלשתינים המציאו את מנהרות התקיפה. ובעוד ישראל בונה, בהשקעה של מיליארדים, מכשול תת-קרקעי שאמור לסכל סופית את איום המנהרות, ארגון המחבלים מפתיע בנשק פרימיטיבי אך טורדני ביותר של בלוני תבערה.
כל זה קורה משום שלישראל ולצה"ל אין תשובה מרתיעה לחוצפה הטרוריסטית העזתית. את האמצעי המרתיע של סיכולים ממוקדים, שבעבר הופעל בהצלחה, זנחנו משום מה. למרות הצהרות העבר של אביגדור ליברמן על מה שיקרה בתוך 48 שעות ממינויו כשר הביטחון, נראה שאיסמעיל הנייה ויחיא סנוואר לא מאוימים אישית. אפשר לקוות ואף לצפות שבמקום לפתח אמצעים טכנולוגיים חדישים לפיצוץ בלוני תבערה במעופם, הרמטכ"ל החדש יוביל חשיבה מחודשת כיצד לעצור את הטרור העזתי באמצעות גביית מחיר שיגרום לחמאס לנצור את נשקו.
אומרים שאביב כוכבי קנה את תהילתו כאשר בימי מבצע חומת מגן הוא מצא את הדרך לחסוך הרוגים בלוחמת שטח בנוי, באמצעות שיטה חדשנית של מעבר דרך פרצות בקירות. אם הרמטכ"ל המיועד אכן מצטיין בחשיבה יצירתית, אפשר לצפות שהוא יגלה יצירתיות התקפית וימצא את הדרך להרתיע את החמאס ולהשיב את השקט לדרום הארץ. ואולי מוטב שכוכבי יגלה יצירתיות ברמה האסטרטגית ולא רק הטקטית, ויסביר לממשלת ישראל כיצד היא יכולה לחדש את אחיזתה הביטחונית בעזה, לפרק את החמאס מנשק לטווח ארוך ולהחזיר אותנו לימים שלפני הסכמי אוסלו, או לפחות לימים שלפני ההתנתקות.
הטרור ביו"ש
בתקופת כהונתו של איזנקוט לא נמצא פתרון יעיל למה שמכונה "טרור הבודדים" ביו"ש. הרגילו אותנו לחיות עם שגרה של בין עשרה לעשרים הרוגים בשנה, חיילים ואזרחים. צה"ל והשב"כ עושים ככל יכולתם ומגיעים להישגים בתחום הגילוי המוקדם והמעצרים המסכלים. אבל כדי להוריד למינימום את מספר הנרצחים יש צורך גם בהרתעה, וכאן מה שנעשה רחוק מלהשביע רצון. תנאי הכליאה המשופרים של המחבלים, המשכורות השמנות שמשפחותיהם מקבלות, הגמגום בהפעלת הסנקציה המרתיעה של הרס בתים וההימנעות מהפעלת נשק הגירוש המרתיע – כל אלה יוצרים מציאות של היעדר הרתעה. ושוב, עיקר האחריות למציאות המדממת מוטל לפתחו של הדרג המדיני, אבל גם צה"ל לא צריך ולא יכול להשלים עם "הכלה" של רצח יהודים כחלק משגרת חיינו. במסגרת המאבק בטרור, מוטלת עליו המשימה לחפש דרכים להרתעה יעילה.
משפטיזציה ואג'נדות חיצוניות
הטיפול במקרה של אלאור אזריה כפרשייה פלילית, במקום לטפל בו כתקלה מבצעית והפרת משמעת, היה אחד הכישלונות הערכיים הגדולים בתקופת כהונתו של איזנקוט. לא מדובר באירוע חד-פעמי, אלא בגישה כוללת שהשתרשה בצה"ל. בשנים האחרונות המשפטיזציה היתרה שהשתלטה על חיי המדינה חדרה עמוק לתוך צה"ל, ויצרה מציאות חמורה של לוחמים שיוצאים למשימות מבצעיות ומסכנות חיים כשמעל ראשם מרחף איום של העמדה לדין. דרגת האלוף המעטרת את כתפי הפרקליט הצבאי הראשי היא רק סמל לכוח העצום שניתן בידיה של הפקידות המשפטית.
באופן כללי, בשנים האחרונות התערערה בצה"ל העליונות הטבעית וההכרחית של החילות הלוחמים, וניתן מעמד מוגזם לדוברות צה"ל, לפרקליטות הצבאית, למפקדת יוהל"ם ולחיל החינוך. מדובר בשיבוש ערכי שפוגע ברוח צה"ל כצבא לוחם, שתפקידו המרכזי להגן על המדינה ועל אזרחיה. במקום זאת, הקצונה הבכירה בדרג הגבוה ביותר עסוקה בזיהוי תהליכים והטפת מוסר לחברה האזרחית, בהפגנת נאורות סופר-מתקדמת ביחס לקהילה הגאה או בצבירת שיאים חדשים של הישגים פמיניסטיים על חשבון רמת הכשירות המבצעית. דוברות צה"ל, שהפכה למכונת היח"צ הגדולה והמשומנת ביותר בישראל, פועלת לטשטוש טעויות וכישלונות ולניפוח של הישגים אמיתיים ומדומים. באווירה כזאת, כאשר את הפרסומים הרשמיים של צה"ל ממלאים בלוחמות בצבעי הסוואה, אין פלא שהיוקרה של היחידות הלוחמות נשחקת, ואיתה גם המוטיבציה לשרת בחילות קרביים.
למרות שאביב כוכבי היה בורג מרכזי במערכת, הוא לפחות לא התבלט, כמו למשל מתחרהו האלוף יאיר גולן ואחרים, כמי שמוביל את הרוח הזאת. מה שמותיר מקום לתקווה שאולי הוא מסוגל להוביל מהלך של שינוי אווירה ושינוי כיוון.
לשבחו של איזנקוט ייאמר שהוא התנהל ברוח של צניעות וענייניות, ושהזהירות שלו אומנם לא כיבתה את השריפות אבל רוב הזמן אפשרה שליטה בגובה הלהבות.
תודה לרמטכ"ל היוצא, ובהצלחה לרמטכ"ל הנכנס.