מידע שמגיע מארצות הברית מעלה חשש שתוכנית "מדינה מינוס", הכוללת פינוי יישובים וריבונות בינלאומית על הר הבית, חוזרת לשולחן | במקביל נשיא ארצות הברית מינה לטיפול בנושא הישראלי-פלשתיני פקיד שידוע כמי שמאשים את ישראל בכישלון המשא ומתן | מתק השפתיים של טראמפ מסתיר מאחוריו את העובדה שרוחו של ממשל אובמה עדיין שולטת בבית הלבן
אירוע קטן, שהתרחש לפני שלושה שבועות ועבר בשקט יחסי, כמעט מתחת לרדאר של כלי התקשורת – עלול להשפיע על המשא ומתן המדיני הרבה יותר מביקורו של דונלד טראמפ בישראל.
ההודעה הייתה לקונית. הנשיא טראמפ החליט למנות קצין בחיל האוויר האמריקני בשם כריס באומן לאחראי על הטיפול בנושא הישראלי-פלשתיני במועצה לביטחון לאומי שלו. באומן מחליף את יעל למפרט, יהודייה שהייתה אחראית על התיק בתקופתו של הנשיא אובמה, ונחשבת מומחית בעלת ידע והתמצאות רבה בכל הסוגיות שבמחלוקת, עד לפרטים הקטנים ביותר. אחד הסיפורים המוכרים במערכת המדינית מהתקופה האחרונה הוא על פגישה שקיימו למפרט והשליח המיוחד של טראמפ ג'ייסון גרינבלט עם אנשיו של ראש הממשלה, ממש מעט לפני שעזבה את תפקידה. הצדדים פתחו מפות כדי להכיר לגרינבלט את האזור, ואז הביטה למפרט באחת המפות וקראה: "חסר פה משהו. היישוב קידה לא מצוין במפה. שכחתם לסמן אותו". זה רק פרט קטן שמלמד על ידיעותיה של למפרט.
למפרט אמנם הייתה בקיאה, אך היא גם מזוהה עם כל מה שהיה רע מבחינת ישראל בממשל אובמה. הרקע שלה הוא שירות מטעם מחלקת המדינה במדינות ערביות שלרובן אין קשרים עם ישראל, ותפקיד בכיר בקונסוליה האמריקנית בירושלים – שהשר זאב אלקין רמז כאן לפני שבוע שהיא "פרו-פלשתינית". למפרט הייתה לאורך השנים האחרונות אחת הסיבות המרכזיות לזעם של הנשיא לשעבר אובמה ביחס לכל מה שישראל עשתה. היא נועדה לא אחת עם גורמים שפועלים נגד ההתנחלויות, ולאחרונה אף עלתה טענה שהיא ניסתה למנוע מג'ייסון גרינבלט להיפגש עם ראשי מועצות מיש"ע.
למפרט נחשבה לאורך כהונתה במועצה לביטחון לאומי כסמן הכי שמאלי שהיה יכול להיות שם. פקידים בכירים שעבדו איתה מספרים כי היא הייתה, כלשונם, "המבקרת מספר אחת של ישראל בכל הקשור לנושא הפלשתיני". לדבריהם למפרט הולידה כל כך הרבה משברים קטנים וגדולים, שבאיזשהו שלב הם הפסיקו לספור.
לכאורה אפשר היה לברך ברוך שפטרנו ולשמוח שהוחלפה, אבל אין מה למהר. באומן הוא לא בדיוק ההפך, רחוק מכך. הדוקטורט שלו עוסק במשא ומתן בין ישראל והפלשתינים, ושם הוא בין היתר רומז שפעולותיו של ראש הממשלה "גרמו לאלימות פלשתינית כיוון שלא קידם את תהליך השלום ולא היה ער לדרישות המוצדקות של הפלשתינים". כן, לא מדובר באיש ימין קלאסי כפי שכבר אפשר להבין. באומן גם מרצה באוניברסיטה לביטחון לאומי שפועלת בחסות משרד ההגנה האמריקני, והיה מעורב עד צוואר בשיחות שלום שקידם מזכיר המדינה לשעבר ג'ון קרי, אי שם לפני ארבע שנים. באומן גם היה עוזרו של הגנרל ג'ון אלן, האיש שמונה על ידי ממשל אובמה להכין תוכנית ביטחונית שתמצה את הדרישות של ישראל והפלשתינים, ותוציא פשרה שהאמריקנים יוכלו לסמוך עליה את ידיהם.
פקיד אמריקני בכיר במועצה מגלה כי מההיכרות הנרחבת שלו עם באומן, מדובר ב"אדם המחזיק בדעות קיצוניות בנוגע לסכסוך הישראלי-פלשתיני, ומצוי בקשר עם אנשים בהנהגה הפלשתינית שאינם מתונים". הוא אמנם ממעט להשמיע את דעותיו שלא בפורומים סגורים, אבל הפקיד אמר כי שמע ממנו לא אחת שעל ישראל להבין שחמאס והרשות הפלשתינית – אותן הוא כורך ביחד תדיר – אינן אשמות בקיפאון בתהליך השלום, אלא דווקא ישראל שאינה מבינה את הצד השני. לא אחת בדיונים הסגורים הוא אמר כי המתנחלים והמחבלים המתאבדים פועלים מאידיאולוגיה דומה, משפט שגרם לכמה מן הנוכחים, על פי סיפוריו של הפקיד האמריקני הבכיר, לזוז באי נוחות בכיסאם.
אפשר היה להמשיך ולפרט עוד, אבל הדברים כל כך זועקים ומעוררים סימני שאלה. האם זה האיש שינהל שיחות משמעותיות עם ישראל? הרי הוא כבר נבחר כאחד משותפי הסוד של גרינבלט, וסביר להניח שנראה אותו כאן בקרוב. זהו תמרור האזהרה המשמעותי ביותר עד כה, שיכול להעמיק את ההבנה הברורה שממשל טראמפ מדבר על שינוי גישה ומדיניות, אבל בשטח ממנה אנשים שמדיניותם קרובה מאוד לזו של הנשיא הקודם.
עם כל הכבוד לדיווחים על הצעקות שהדהדו במהלך המפגש בין טראמפ ואבו-מאזן בבית לחם, הן כנראה לא היו חזקות מדי כי אנשים שהיו ליד חדר המפגש לא שמעו אותן ולו ברמז. אין גם על מה לצעוק. כל שפת הגוף של הנשיא האמריקני סולדת מאבו-מאזן. בנאום שלו הוא רמז שהמנהיג הפלשתיני מסית לאלימות ולטרור. אבל כל מתק השפתיים לא ישנה את העובדה שקובעי המדיניות מן הצד האמריקני הולכים ומסתמנים ככפילים של ממשל אובמה, ואולי אפילו מסוכנים מקודמיהם.
גרינבלט מחכה ללבני
בעוד בירושלים עדיין ממתינים לראות מה יעשה הממשל האמריקני בכל הקשור לתהליך המדיני, מהצד האמריקני מתחילים להתקבל טפטופים של מידע, שמעוררים דאגה רבה.
נראה שג'ייסון גרינבלט, האיש שנשלח על ידי טראמפ כדי לטפל בתהליך המדיני, מתחיל להתגבש סביב תוכנית שזכתה בעבר לכינוי "מסמך דרמר". מדובר במסמך שהוצג לאמריקנים לפני שנים אחדות, בזמן ששרון דרמר היה יועצו המדיני של נתניהו, לפי שיצא לשליחותו כשגריר ישראל בוושינגטון. דרמר, אגב, כבר אמר בעבר כי היה מדובר במסמך מאוד בסיסי להנעת המגעים המדיניים ושהוא היה נכון לאותה תקופה, אבל נראה שהאמריקנים דווקא אוהבים את הרעיון הזה.
עיקרו של המסמך מדבר על הקמת "מדינה מינוס" – סוג של אוטונומיה בגבולות 1967, עם חילופי שטחים בגושי ההתיישבות שיוכרו גם באופן בינלאומי כשטח מדינת ישראל. משמעותו של הפתרון הוא פינוי יישובים מבודדים. בנוסף לכך, כמה שכונות ערביות בירושלים ינותקו משטחה המוניציפלי ויועברו לפלשתינים. ירושלים עצמה תהיה בירתה של ישראל באופן בלעדי, הכותל יהיה בשליטה ישראלית מובהקת, ובהר הבית תהיה ריבונות בינלאומית במתווה שמעולם לא דובר עליו ברצינות.
לדברי גורמים אמריקניים, אלה העקרונות שג'ייסון גרינבלט עובד עליהם בשלב זה. חשוב לציין שבצד הישראלי נכון לעכשיו שומרים על שתיקה, אבל לא בטוח כלל שישראל תסכים לאותם קווים שהועלו כאן לפני כמה שורות. גם הפלשתינים, סביר להניח, לא יתלהבו מהתוכנית המדוברת, אפילו לא כבסיס.
כך או כך, בירושלים ציפו שזה ייראה אחרת לגמרי. שהתנאים הבסיסיים ירדו מהשולחן, ושהאהדה לישראל, כפי שניכרה בביקור החם של טראמפ, תהפוך ממילים למעשים.
אבל לגרינבלט זה לא משנה. הוא פועל לפי סדר יום אחר. בשבועות האחרונים הוא נפגש עם יושבת ראש מפלגת התנועה ציפי לבני יותר מאשר עם ראש הממשלה נתניהו ואנשיו. החיבור בין השניים נוצר, והשליח המיוחד מטעם הממשל האמריקני מתייחס אליה כסוג של יועצת. על הדרך הוא מנסה לדחוף אותה לזרועות נתניהו, כשרה לענייני המשא ומתן המדיני, ולהכניס את מפלגת התנועה לממשלה. גרינבלט שולח מסרים באמצעות מקורבים. הוא לא רוצה להגיע למבוי סתום, ויודע שאם נתניהו יישאל, הוא יטיל וטו על צירוף לבני לממשלה. ראש הממשלה היה אמנם שמח להרחיב את ממשלתו עם מפלגת העבודה, אבל דווקא את לבני וחברי התנועה הוא ישמח להשאיר כמה שיותר רחוק ממנו.
ועדיין רוחה של לבני מרחפת מעל, ובמערכת המדינית תוהים מה יהיה הצעד הבא. האם האמריקנים מעוניינים לנסות קודם כול לנרמל את היחסים עם מדינות ערב המתונות, ואחר כך לגשת לסוגיה הפלשתינית, עם אפשרות ללחץ של הסונים על הפלשתינים? או שמא המדינות הערביות ידרשו קודם כול לסיים עם הפלשתינים, ורק אז לפעול בעניין האזורי.
בשורה התחתונה אחרי הביקור המתוקשר, ההערות לאבו-מאזן, המילים היפות והחמות ששמענו, המשא ומתן מתנהל בינתיים הרחק מהטריטוריה שנוחה לישראל. בעוד בירושלים שותקים (בחוכמה, יש לציין) הצד האמריקני מדליף. היה מי שטען שמדובר בבלוני ניסוי, אבל כשמצרפים את הדברים הללו למינוי של כריס באומן, אפשר להבין לאן נושבת הרוח. טראמפ כבר לא יפתיע. זה אנחנו שצריכים להתרגל למציאות החדשה שמתרחשת כאן, כאילו לא התחלפו נשיאים בבית הלבן. או גרוע יותר, כשהמתכון של אובמה מוגש עם חיוך באדיבות ממשל טראמפ.
מינוי נוח
איוב קרא קיבל בהפתעה את הבשורה על מינויו לתפקיד שר התקשורת, התיק שכל כך חשוב לנתניהו. כל חברי הליכוד קמו בבוקר וגילו על המינוי מההודעות לתקשורת. אפילו יו"ר הקואליציה דוד ביטן לא היה בסוד העניינים. מזכיר הממשלה מסר את ההודעה לקרא, שנייה לפני שיצאה הודעה לעיתונות ובישרה על הסיפור. גם בכירים בלשכה לא ידעו עד הרגע האחרון.
נתניהו שלף כאן קלף. אחרי שמשום מה החליט שלא לתת את התפקיד לצחי הנגבי, למרות נאמנותו ומקצועיותו, ואחרי שהשר יריב לוין סירב בכל תוקף, נבחר קרא. במערכת הפוליטית ימשיכו עוד תקופה ארוכה התהיות מדוע הנגבי לא נותר במשרד הזה. הנגבי לכאורה הוא שילוב טוב בשביל נתניהו כאדם שגם נאמן לו, וגם בעל ניסיון רב בתפקידים מיניסטריאליים ויודע כיצד לנהל משרדים רגישים ולהלך בין הטיפות. לוין לא שש לשתף מדוע סירב, אבל מי שמכיר אותו יודע שהוא לא ממש יס-מן והוא לא האיש שאפשר לצפות ממנו לעשות צעדים בלי איזונים ובלמים.
כמו במקרים אחרים, יכול להיות שקרא זכה בתפוח האדמה הלוהט שהאחרים סירבו להוציא בידיהם מהמדורה. קרא, ללא ספק, הוא אחד מנאמני ראש הממשלה, וכך שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת, יוכל להישאר כאיש החזק באמת במשרד. זה יכול לעבוד כפי שראש הממשלה רוצה, רק אסור להגזים. כשדוחקים אותו לפינה, לקרא יש נטייה לעשות הפוך ממה שרוצים ממנו. אמנם יש לו סבלנות אדירה במונחים של פוליטיקאי, וסביר להניח שהיא תנוצל עד תום, אבל גם נתניהו יודע שאת הקו הדק הסופי עם שר התקשורת החדש שלו עדיף לא למתוח, שמא ייעלם ברגע קריטי.
לתגובות: nitsan@besheva.co.il