הגפן, אחד משבעת המינים, היה לאחד מסמלי הארץ. ישראל ויהודה הקדומות היו מקור חשוב לייצור יין בעולם. כאן היו גידולי הכרמים, הידע והייצור המתקדם, כפי שאנחנו יודעים כבר מספר בראשית. לכן לא מפתיע שעם חידוש היישוב העברי בארץ, כבר ב‑1887 קם היקב בראשון לציון.
יהודים שתו יין בקידוש, בחג הפסח ובמועדים בכלל. אך במאה השנים האחרונות תרבות היין התרחקה מהתרבות הישראלית, ומומחיות גידול הכרמים וייצור היין יוחסה למדינות אחרות, כמו צרפת, איטליה, ארצות הברית, צ'ילה ואוסטרליה. היין הישראלי נודע בעיקר בכשרותו ולכן היה חשוב בעיקר ליהודי העולם.
בהתאם לכך, צריכת היין בישראל עמדה עד לפני עשרים שנה על ליטרים בודדים בשנה (כ‑6 ליטרים לנפש), כשבמדינות העולם דובר על עשרות ליטרים בשנה – 75 ליטרים במדינות היין באירופה.
אך אי אפשר להתעלם מפריחת היקבים בישראל בשנים האחרונות, עד שהיין הישראלי הפך להיות מעניין בעולם, פרט לעובדת כשרותו, ולא רק ליהודים. צריכת היין בארץ נוסקת בקצב מדהים של חמישה אחוזים ויותר בכל שנה בעשור האחרון ועוד לפניו. זאת במקביל לירידה בצריכה באירופה ובארצות הברית. יקבי הבוטיק תופסים תאוצה, ובארץ מתחיל להצטבר ידע רב, הן בגידול כרמים ליין והן בייצורו. כיום הישראלי כבר לא מסתפק ביין לקידוש, הוא מודע לזני היין ומפתח טעם אישי.
יין מיוצר מענבים בלבד, כפי שקפה מיוצר מפולי קפה, אך גם היין וגם הקפה משיגים עושר של טעמים מהזנים המצומצמים שמהם הם מיוצרים. כל משתנה בתהליך משפיע על הטעם והאיכות של המוצר הסופי – כמות המשקעים, סוג הקרקע ומיקומה, שלב הבציר, זן הענב, תמהיל הענבים, היישון ועוד. מכאן גם נגזר מחירם של היינות השונים. כיום הצרכן הישראלי מוכן לשלם יותר בתמורה ליין איכותי. אך מאות היצרנים המקומיים כבר פוזלים ללקוחות בחו"ל, מצליחים להעלות את הייצוא בשיעורים ניכרים מדי שנה, ואף לזכות בפרסים חשובים בתחום. כך שכבר עכשיו יש לנו סיבה להתגאות ביין הישראלי ולהרים לכבודו את הכוסית הראשונה.