ביקורת משתלחת מימין היא הסתה, אבל לצייר את נתניהו עם חבל תלייה זו אמנות | הרמטכ"ל מנסה להרגיע, אבל היח"צנים של צה"ל ממשיכים במסע תעמולה למען שילוב לוחמות בטנקים
אפשר לטעון, כמו שטען השמאל לפני רצח רבין ואחריו, שמילים יכולות להרוג. אפשר לטעון שרוצחו של יצחק רבין פעל בהשפעתה של הסתה. אפשר לטעון שהצגתו של ראש הממשלה בכאפייה ובמדי נאצי וכינויו בתואר בוגד הם מעשה עברייני שיש לטפל בו באמצעות חקירה משטרתית, מעצר, העמדה לדין פלילי וענישה פלילית.
מנגד, אפשר לטעון שכל זה לגיטימי, או לכל היותר מגונה, אבל עדיין חוסה תחת הזכות לחופש הביטוי. אפשר לטעון שהניסיון להשתיק התנגדות וביקורת, ולו בוטה ומקוממת, אופייני למשטרים אפלים. אפשר לטעון שחופש האמנות של כל סטודנט שנה א' מחייב להתיר לו לאייר ולעצב כאוות נפשו. ואם מישהו בעל מוח חולני יתרגם את זה לרישיון להרוג – בשביל זה יש בשב"כ יחידה לאבטחת אישים. אפשר לטעון שגבולות הלגיטימיות של המחאה, הביקורת וההוקעה הן לא עניינן של רשויות אכיפת החוק, ושאין קשר ברור בין חירופים וגידופים מילוליים – הראויים לגינוי אבל לא לסנקציות פליליות – למעשים פליליים של אלימות ורצח.
אבל מה שאי אפשר לעשות זה את מה שעושים רבים מדי בשמאל הישראלי – לאחוז בחבל משני קצותיו. כי מה שהיה מתקבל בצווחות "הסתה, הסתה!" אילו היה מדובר בראש ממשלה מן השמאל, לא יכול לעבור בשקט כשמדובר בבנימין נתניהו. הרי ברור שניסיון להציג ראש ממשלה מן השמאל בדמותו של רודן עריץ שפסלו מוצב בכיכרות לא היה עובר בשתיקה כזאת. ואין להעלות על הדעת שמוסד אקדמי ואמנותי מכובד כמו בצלאל היה מגונן על סטודנטית שהייתה מעזה לצייר ראש ממשלה מן השמאל ומולו חבל תלייה. גם טטיאנה סוסקין הייתה סטודנטית לאמנות מבצלאל. לפני כמעט 20 שנה היא נשפטה ונידונה לשנתיים מאסר בפועל על יצירת אמנות שבה אויר מוחמד בדמותו של חזיר. ואם הימין כולו אשם בהצגתו של יצחק רבין במדי קצין נאצי (על ידי סוכן שב"כ), אז גם השמאל כולו אשם בהצגתה המבזה של איילת שקד, פעם מעורטלת ופעם במדים נאציים.
כל אלה שמצופפים כעת שורות כדי לגונן על ציור ההסתה נגד נתניהו איבדו את זכותם להטיף בנושא "ההסתה שקדמה לרצח".
הפנים החדשות של צה"ל
1. בדברים שנשא לפני שבועיים בטקס מינויו של הרב אייל קרים לתפקיד הרבצ"ר, ביקש הרמטכ"ל להרגיע את הסערה שפרצה בעקבות פרסום הכוונה לשלב בצה"ל לוחמות בתוך צוותי טנקים. "אף אחד עוד לא הכניס חיילים וחיילות לתוך טנק, ואנשים כבר החלו להצהיר הצהרות שאפשר רק להצטער עליהן", אמר הרמטכ"ל. האם דבריו של איזנקוט מלמדים שלמתנגדי הערבוב המגדרי ביחידות הלוחמות אין ממה לחשוש? לאו דווקא. הוא הרי לא הצהיר שאין בכוונתו לבצע בעתיד את המהלך השנוי במחלוקת. הוא רק אמר שבינתיים זה עוד לא קרה, אז מוקדם להזדעק. מכל מקום, בעוד הרמטכ"ל מבקש להרגיע, אנשי היח"צ של דובר צה"ל ממשיכים לשפוך נפט על המדורה.
2. בגיליון יום שישי האחרון של העיתון 'ישראל היום', הוקדשה כתבת השער של המוסף 'שישבת' לסיפורה של קצינת רפואה קרבית בדרגת רס"ן. הקצינה, שני קיסרי שמה, הוצגה בפתיחת הכתבה כמי שרתחה מזעם למשמע האמירות הקשות של קצינים בכירים במילואים נגד שילוב נשים בטנקים. כראיה לכך שנשים מתאימות לשרת כלוחמות בשריון, רס"ן קיסרי מספרת את סיפור השתתפותה במבצע צוק איתן, בתפקידה אז כרופאה קרבית ביחידה המובחרת דובדבן. "אני הייתי בעזה עם חמישה לוחמים בתוך אכזרית (סוג של נגמ"ש) ולא ראיתי שום בעיה עם זה", היא מסכמת.
ד"ר קיסרי מתארת רגע מביך מסוים של החלפת בגדים ומספרת איך נמצא לכך פתרון. מקלחת לא הייתה בעיה, לדבריה, כי אף אחד לא חשב להתקלח בשטח במהלך הקרבות. ומה עם שירותים? על הנושא הרגיש הזה הכתבה פשוט מדלגת באלגנטיות. ובעיקר, הרופאה הצבאית מספרת שהיא הרגישה מצוין, אבל לקוראי הכתבה לא ניתנת אפשרות להתרשם האם גם החיילים הגברים שהיו איתה ביחד בנגמ"ש הרגישו מצוין כמוה. תכף נגיע לסיבה נוספת שגם בגללה הכתבה הזאת לא ממש יכולה להרגיע את מי שחושש ממתח מיני שייווצר בצוות שריון משותף לחיילים וחיילות.
3. סיפורה של הרופאה הצבאית נמסר בלעדית לפרסום בעיתון הנפוץ בישראל. רס"ן קיסרי, המשרתת בשירות קבע, לא הייתה מתראיינת ומצטלמת במדים בלי אישור של דובר צה"ל. ודובר צה"ל מאשר שיתוף פעולה שכזה רק עם כתבות שישרתו את המסר שהוא מבקש להעביר. המסר המרכזי הפעם היה שנשים מתאימות לתפקידים קרביים, ושחיילים וחיילות יכולים להילחם יחד בטנק אחד או בנגמ"ש אחד.
לצורך העברת המסר הזה, די היה בחשיפת מעלליה המרשימים של קצינת הרפואה בתפקידיה הצבאיים השונים בכלל ובקרבות מבצע צוק איתן בפרט. אבל הכתבה לא הסתפקה בכך, ועסקה בהרחבה גם בנטייתה החד-מינית של קצינת הרפואה ובחיי התא המשפחתי שהיא מקיימת עם בת-זוגה לחיים. למעשה מדובר בריאיון זוגי של הקצינה ובת הזוג. בין כל התמונות המלוות את הכתבה, רק אחת היא תמונת ארכיון שצולמה בסביבה צבאית. בשאר התמונות, כולל תמונת השער של המוסף, מצולמת הרופאה הצבאית בסביבה אזרחית לחלוטין עם בת-זוגה, עם הבת שנולדה לבת זוגה או עם שתיהן ביחד. באחת התמונות נראות שתי בנות הזוג בחתונתן, לבושות שתיהן בשמלת כלה לבנה ושוברות במקביל שתי כוסות, לקיים מה שנאמר "נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו".
כאמור, אפשר היה לדלג על חייה האישיים של המרואיינת, אבל מי שהוציאו את סיפורה ומי שפרסמו אותו בחרו לנופף בנטייתה החד-מינית כמו בדגל צבעוני של מצעד גאווה ולהפוך אותה למסר מרכזי מאוד בכתבה. הכותרת הדו-משמעית שניתנה לכתבה הייתה "גאוות יחידה". הבלטת העובדה הזאת יוצרת את הרושם שבעיני אנשי דו"צ שני המסרים הם בעצם אותו מסר. אנחנו נאורים, מתקדמים ופמיניסטים, ולכן אנחנו משלבים נשים בתפקידים קרביים וגם גאים ביחסנו המכיל והשוויוני כלפי הלהט"בים. כל זה קורה בעוד לרבנים צבאיים, בכירים ככל שיהיו, לא מאשרים להתראיין בתקשורת. כי הפנים של צה"ל היום הן נשים לוחמות וחד-מיניות ולא רבנים עטורי זקן – גם אם מדובר בבעלי עבר קרבי ופיקודי מרשים ביותר כמו זה של הרבצ"ר הנכנס, הרב אייל קרים.
4. אז אין סיבה להשמיע צפירת ארגעה. כי בעוד הרמטכ"ל מבקש להשתיק את הזעקה ולטעון שהדברים עדיין לא קורים, הדוברות של צה"ל שעובדת אצלו ממשיכה לעסוק בהכשרת לבבות ולנהל תעמולה תקשורתית בעד שילוב חיילות בצוותי טנקים. אלא שספק אם סיפורה של הקצינה הספציפית הזאת יכול להפריך את החשש מפני מתח מיני שייווצר בין חיילים לחיילות בעלי נטיות טבעיות ונורמליות שיחלקו טנק משותף.
אין מה לבוא בטענות אל הקצינה הרופאה, שערכים של רצון לתרום למדינה וגם לתרום לקידום נשים בצבא מפעמים בה כאחד. מדובר באישה מוכשרת ואיכותית שעל פי העולם הערכי שבו גדלה, אין במעשיה דופי. אבל כשדובר צה"ל מפיץ את סיפורה בגאווה, המסקנה המתבקשת היא לא להירגע אלא דווקא להגביר את הזעקה ואת המאבק נגד עירוב כפוי של לוחמים ולוחמות.
לאחרונה הוחלט בצה"ל לצעוד כמה צעדים אחורה ולהסיר חלק מהמגבלות שהוטלו על חיילים המבקשים לגדל את זקנם. מתברר שמאבקים ולחצים יכולים להועיל.