כמו בכל פעם שבה בג"ץ מסכל את יכולתה של הממשלה לממש את מדיניותה, גם הפעם נתניהו מדבר על מציאת פתרון נקודתי במקום לטפל בבעיה המהותית – היקפן הבלתי סביר של הסמכויות שנטל לידיו בית המשפט העליון
פסיקת בג"ץ בסוגיית הרחקת המסתננים למדינות שלישיות באפריקה לא הייתה מאוד מפתיעה. עם זאת, קשה להשתחרר מהרושם שהעיתוי שלה קשור לא רק למגבלת שלושת החודשים לאחר שחבר ההרכב, המשנה לנשיאה בדימוס אליקים רובינשטיין, פרש מכס השיפוט. ייתכן שזו רק תחושה, אבל קשה להתכחש לאפשרות שההפגנה שהתקיימה במוצאי השבת האחרונה מול ביתה של נשיאת בית המשפט העליון השפיעה על זירוז העניינים. במובן זה ההפגנה נגד מרים נאור במחאה על הסחבת במתן פסיקה בעתירה עשתה את שלה, אולם במובן המהותי, פסיקת בג"ץ למעשה שמה לאל את המהלך שניסתה ממשלת ישראל להוביל להרחקה של המסתננים מישראל ברצון חלקי.
לישראל יש בעיה אמיתית להרחיק את חלק הארי של המסתננים, תושבי אריתריאה, למדינת מוצאם. המצב הפוליטי באריתריאה הוא כזה שלפי המקובל בחלק ניכר ממדינות המערב (אף שגם על כך יש חולקים) חזרתם של המסתננים למדינה עלולה לסכן אותם. לאור זאת נאלצת ישראל לנקוט בפרקטיקה של הרחקת המסתננים למדינות אחרות באפריקה, מה שמכונה "מדינה שלישית", בעזרת הסכמי קליטה חשאיים. הבעיה היא שלמדינות הללו יש תנאים משלהן, ולא כולם רק כלכליים. התנאים הללו הביאו לכך שבאופן רשמי ההרחקה לאותן מדינות חייבת להיות מוגדרת כ"עזיבה מרצון". השאלה היא כמובן מהו רצון, וכאן מדינת ישראל החליטה לנקוט בטקטיקה לפיה גם מי ש"כופין אותו עד שיאמר רוצה אני", מרגע שאמר "רוצה אני" הרי שמדובר ברצון. כלומר, לא מכריחים אף אחד ברגע האמת בכוח לעלות על המטוס למדינה הקולטת. אבל בהחלט מבהירים למסתננים שהאלטרנטיבה לעלייה על המטוס היא החזקה בתנאי כליאה במתקן סהרונים בנגב. את הפרקטיקה הזאת פסל בג"ץ.
על פי קביעת השופטים יש למדינה זכות תיאורטית להרחיק מסתננים, גם למדינה שלישית, באמצעי כפייה. אולם אם המדינה מסיבותיה שלה הגדירה את הסדר ההרחקה כהסדר של "עזיבה מרצון", אי אפשר להוביל את המסתננים לרצון הזה באמצעות מאסר העולה על 60 יום. כפלפול משפטי הקביעה הזאת נשמעת הגיונית, אך המשמעות המעשית שלה היא ששום מסתנן בר דעת שעשה את כל הדרך מאפריקה לישראל לא יסכים במצב כזה לעזוב את המדינה. 60 יום במתקן כליאה הם כלום לעומת קשיי המסע עד לארץ המובטחת.
תגובת ראש הממשלה לפסיקת בג"ץ היא תגובתו הרגילה בכל סיטואציה של התנגשות מול בג"ץ. כלומר, הצהרה שלפיה בדעתו לפעול נקודתית לפתרון הבעיה, בדרך של חקיקה או בדרך של שינוי ההסדרים מול המדינות הקולטות באפריקה. נתניהו משול למי שמנסה לחסום שטף דם מעורק פתוח באמצעות פלסטרים רבים, במקום להניח חוסם עורקים. נתניהו מנסה לתת לכל בעיה שיוצר בג"ץ פתרון נקודתי. כך קורה בכל פעם שבה פסיקה של בג"ץ בענייני יו"ש מגיעה לרגע האמת. כך קרה למשל בסוגיית מתווה הגז, וכך קרה במקרים נוספים. גם הפעם הודיע נתניהו שיטפל בסוגיה הספציפית, אך נמנע אפילו מלדבר על הפיל שבאמצע החדר, על הבעיה שהיא אם הבעיות. נתניהו נמנע באופן עקבי מלעסוק בבעיה המהותית – היקפן הבלתי סביר של הסמכויות שנטל לידיו בית המשפט העליון. אפילו הצעות מינוריות יחסית העולות בהקשר זה לא זוכות לגיבוי מצידו, ואם אתם לא מאמינים אתם מוזמנים לשאול ח"כים בליכוד שניסו.
הממשלה, וכאן האצבע מופנית לא רק לראש הממשלה (שגם הוא בורג חשוב בעניין) אלא גם לשרת המשפטים, לא משתמשת ב"שיטת רוזוולט". הנשיא הדמוקרטי רוזוולט הגה את ה"ניו דיל" כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי העמוק שפקד את ארצות הברית, אולם פעם אחר פעם התנפצו החוקים שחוקקו ביוזמתו אל סלעי בית המשפט העליון של ארצות הברית, שבו כיהנו בזמנו שופטים שמרנים שמונו על ידי נשיאים רפובליקנים. רוזוולט איים לחוקק חוק שיגדיל את מספר השופטים אף על פי שבכלל לא בטוח שהיה מסוגל לחוקק אותו, ולמעשה האיום הספיק. בתוך זמן קצר השתנתה רוח הפסיקה. לא צריך הרבה, מספיק לדחות את כינוס הוועדה לבחירת שופטים שבה אמורה להתמנות השופטת אסתר חיות לנשיאת בית המשפט העליון למועד בלתי ידוע, או להעלות בינתיים רק לדיון ראשוני בוועדת החוקה הצעה להגדיל את מספר שופטי העליון ל‑21. בסופו של דבר, כל מה שדרוש למהלך כזה הוא אישור בהצבעה יחידה בוועדת החוקה, שבה לקואליציה יש רוב מוחלט. הזעקה תעלה כמובן עד לשמיים, אך שופטי בית המשפט העליון יבינו גם הם שלכוח יש מגבלות.
מדיניות מפלה
תשובת המדינה לבג"ץ לפיה יש לפנות את היהודים שהתיישבו בבית המכפלה בחברון, מדגימה היטב את האפליה המובנית ביחס ליהודים ביהודה ושומרון. ככל שמדובר ביהודה ושומרון, בכל סכסוך נדל"ן בין ערבי ליהודי, היהודי הוא קודם כול החשוד המיידי. סיפור בית המכפלה הוא דוגמה טובה, כי הוא מנטרל מרכיב משמעותי שקיים במקרים כמו עמונה, נתיב האבות וכדומה. בכל המקרים הללו, חוץ מסוגיית הבעלות על הקרקע ישנה בעיה משום שמדובר במבנים שהוקמו ללא היתר כחוק. בבית המכפלה, לעומת זאת, אין שום שאלה של דיני תכנון ובנייה. מדובר בסכסוך אזרחי בנוגע לבעלות על נכס. בכל מקום אחר בג"ץ היה זורק עותרים במקרה כזה מכל המדרגות ושולח אותם להתדיין בשאלת הבעלות בבית המשפט. רק ביו"ש קודם כול מפנים את היהודים מהבית, עד שלא יוכיחו באותות ומופתים את בעלותם.
בעיה נוספת שמתעוררת כאן היא התכונה של מדינת ישראל לכבול את ידיה. לפני חמש שנים היה כאן שר ביטחון אחר (אהוד ברק), שר משפטים אחר (יעקב נאמן), יועץ משפטי לממשלה אחר (יהודה וינשטיין) ואפילו רמטכ"ל אחר (בני גנץ). כעת טוענת המדינה שבגלל התחייבותה אז לא לאפשר את אכלוס בית המכפלה עד לבדיקה מקיפה וממצה של הטענות לרכישת הבית, היא חייבת לפנות את התושבים. כלומר, המדינה כבלה את עצמה והיהודים משלמים את המחיר.
להיזהר ממאיסה
השבוע פורסם פסק דין שניתן לפני קצת יותר מחודש בבית הדין הרבני בירושלים, ועוסק בסוגיית הסכמי קדם נישואין. פסק הדין קובע באופן ברור כי הסכם הכולל רכיב של מזונות אישה מוגדלים כסנקציה שנועדה לגרום לבעל לתת גט לאשתו איננו מאפשר סידור גט, וגט שיסודר תחת שוט כזה יהיה גט פסול.
לא מדובר בהפתעה. בראש ההרכב ישב הרב אוריאל לביא, ששמו התפרסם, ייתכן שלא בטובתו, כמי שעמד בראש ההרכב שסידר את "הגט מצפת". בניגוד לתדמית שיצר סיפור הגט מצפת, הרב לביא נודע במשך שנים כדיין שמרן, בין היתר בהתנגדותו הגורפת להסכמי קדם נישואין. במובן זה פסק הדין הוא בסך הכול המשך ישיר לעמדתו בסוגיה זו, שהתפרסמה לאורך שנים מעל במות שונות. עם זאת יש לציין כי פסק הדין עוסק רק בהסכם שבו חיוב המזונות המוגדלים מוטל אוטומטית כחלוף זמן קצוב מדרישת הגט על ידי האישה. עם זאת, מפסק הדין משתמע, אף כי לא במפורש, שהסכם שמתנה את חיוב המזונות באישור בית הדין לא יביא לפסילת הגט.
השאלה ההלכתית היא כמובן כבדת משקל, ואדם פשוט שכמוני לא יתיימר לגעת בה. אך יש שתי נקודות שכדאי להעלות. הראשונה נוגעת לזוגות. אם פסיקת בית הדין בירושלים תהפוך לפסיקה מנחה, עלול ההסכם להפוך לעוד אמצעי עיגון במקום לאמצעי מונע עיגון, דבר שהחותמים על ההסכם צריכים להביא בחשבון. הנקודה השנייה היא ההשפעה הציבורית של פסק הדין. הנישואין כדת משה וישראל נמצאים בימים אלו תחת מתקפה שממוקדת בבעייתן של הנשים מסורבות הגט. אם פתרונות מתונים יחסית, כדוגמת הסכמי קדם נישואין, ייפסלו על ידי בתי הדין, עלולה להתעצם במקביל המגמה של מאיסה כוללת בנישואין כדת משה וישראל.
הפינה הכלכלית: עיוותו את השוק
נתונים שונים שפורסמו לאחרונה חושפים את השפעת הלוואי העיקרית של הצעדים שנקט משרד האוצר בנוגע לשוק הנדל"ן למגורים. הצעדים הללו, ובראשם תוכנית "מחיר למשתכן", הכניסו את השוק למערבולת גדולה מאוד, שמעוותת את השיקולים של כל השחקנים.
השוק החופשי איננו קדוש. אין כאן איזה קסם מאגי ולא סוד בלתי מפוענח. הרעיון הוא פשוט: בתנאים של תחרות חופשית – מספר מספיק גדול של מוכרים פוטנציאליים ומספר מספיק גדול של קונים פוטנציאליים – יודע מנגנון המחירים לספק מידע אמין לכל הצדדים על מצב השוק. אם המחירים עולים בידוע שהביקוש עולה על ההיצע, ואם המחירים יורדים בידוע שההיצע עולה על הביקוש. העסק מסתבך כאשר מתבצעת התערבות חיצונית במנגנון המחירים, שאיננה מאפשרת לשחקנים בשוק להעריך נכונה את מצבם.
תוכנית מחיר למשתכן יצרה עיוות בשוק. התוכנית הוציאה מתוך המשחק החופשי של ההיצע והביקוש כמות גדולה של מוכרים (קבלנים שבונים פרויקטים של מחיר למשתכן) וכמות גדולה של קונים (זוגות ובודדים שנכנסו ל"לופ" של מחיר למשתכן והפסיקו לנסות ולחפש דירה בשוק החופשי). התוצאה הבלתי נמנעת שהתרחשה באופן כמעט מיידי הייתה ירידה ניכרת במספר העסקאות בשוק הנדל"ן. נכון אומנם שהגרלות מחיר למשתכן מתנהלות במלוא עוזן, אולם מי שקצת מכיר את המציאות יודע שמשלב הזכייה ועד שלב רכישת הדירה עוברים לפעמים חודשים ארוכים, כך שגם במסלול זה העניינים לא תמיד מתנהלים בזריזות.
במצב רגיל ירידה שכזו במספר העסקאות הייתה עשויה אולי להעיד על ירידה בביקוש לדירות, ירידה שבהמשך תוביל לירידת מחירים. אולם במצב הנוכחי איש מהפעילים בשוק איננו יכול לדעת על מה מעיד המצב הנוכחי. ייתכן שיש האטה בביקושים, אולם במקביל ייתכן גם שיש האטה בהיצע הדירות. יש לא מעט אינדיקציות שמעידות שייתכן שזה המצב. אחת האינדיקציות הללו היא נתוני התחלות הבנייה ברבעון הראשון של 2017, שפורסמו לאחרונה ואשר העידו על שפל של כמה שנים.
חוסר הוודאות בשוק יוצר גם מצב שבו הקבלנים ממאנים להוריד מחירים למרות ההאטה לכאורה בביקושים. הקבלנים מעדיפים לקחת את הסיכון ולשמור על המלאים, במטרה לא להפסיד ממצב שבו תקופת ההאטה הנוכחית תסתיים דווקא בעליות שערים כפי שראינו בעבר. בכל מקרה, ההאטה שחווה השוק כולו עלולה להיות אות מבשר רעות לעתיד. אם תתפתח כאן מגמה וייווצר מחסור במלאי הדירות, התוצאה בטווח הארוך עלולה להיות דווקא עליית מחירים גדולה.
לתגובות: pyuter@gmail.com