הרב משה צבי נריה היה מתלמידיו המובהקים של הרב יעקב משה חרל"פ, שלהם העביר את שיעורו טרם שהעבירו לכלל תלמידי ישיבת מרכז הרב. כאשר חזר הרב נריה מרבו נהג לומר: "אחרי פגישה עם רבי יעקב משה, אני מרגיש כאילו יצאתי ממקווה טהרה".
בחדר שבו למד הרב נריה בביתו, הוא לא ישב עם גבו לספרי קודש. ספרי הרב חרל"פ היו משמאלו, ותמונת הרב הייתה תלויה ליד תמונת אביו, כאילו אמר "יש לי שני אבות – ביולוגי ורוחני".
לאחר פטירת הרב חרל"פ זצ"ל, אמר הרב נריה לרעייתו: "למי אפנה עכשיו להתייעץ כשתהיינה לי שאלות?!". לבסוף החליט ללכת אל החזון איש.
אור לז' בכסלו תשנ"ו, בשעה עשר וחצי, הציע הרב פתחיה, בנו של הרב נריה, לאביו שהיה מיוסר בחוליו על ערש דווי, ללמוד מכתבי הרב חרל"פ, מכיוון שזהו היארצייט שלו, ומנהג הרב נריה היה ללמוד מתורת רבותיו ביום הסתלקותם. הרב הסכים בשמחה למרות חוליו.
"איזה ספר נלמד?", שאל הבן.
"על קדושת התורה", ענה האב.
פתחיה לקח את אחד מספרי 'מי מרום' של הרב חרל"פ, והספר נפתח בדיוק במאמר מתאים. פתחיה החל לקרוא: "הננו מוצאים לנכון להוסיף אל הספר הזה מדבריו של מרן הרב קוק זצ"ל על הגדלת התורה וקיום המצוות בארץ ישראל, על ציפייה לישועה ומסירות הנפש על קדושת התורה וארץ ישראל".
פתחיה המשיך לקרוא מדברי הרב חרל"פ: "מה שנתאווה משה רבנו להיכנס לארץ… מעלה אני עליך כאילו עשיתם, היינו, שאתה בעצמך תתעלה לבחינת ארץ ישראל, ובכל מקום שהנך נמצא שם הוא ארץ ישראל… יסוד כל המצוות הוא ארץ ישראל, שהיא הקרקע של כל הגדלות וכל הכוחות הנגלים והנעלמים נבנים עליה…".
האב התרגש וקרא: "קר לי! תחממו אותי בדברי תורה. רחמו עליי ותקדשוני בקדושת התורה והמצווה!…".
פתחיה שאל: "להמשיך לקרוא?".
"כן", ענה אביו.
"ארץ ישראל היא המקום לביצור תורה ומצוות, ומפני זה נוראה מאוד הדאגה על הגלות ובעיקר על הייסורים הרוחניים שבה, הרבה יותר מהייסורים החומריים, שכן בחו"ל שוררת שכחת ה' ועוזו".
"תניחו את הגלות!", קרא הרב נריה, "תאחזו בארץ ישראל ובקדושתה. שלום לכם! שלום לארץ ישראל, שלום לקדושת ארץ ישראל!".
פתחיה המשיך לקרוא, ולפתע אביו זעק: "תנו לי להגיד שלום לארץ ישראל ולהיפרד ממנה באהבה, בשמחה, ברצון ובאהבה. תרחמו עליי!…".
פתחיה הגיע לסוף המאמר: "יש צורך ודרישה שיאמינו בגדולת תפארתה וקדושתה של הארץ, אשר נפלאה ונוראה היא על כל שכל ומדע, ועל כן דווקא בדרך אמונה אפשר להשיג מערכה הנעלם…".
באותו רגע אמר האב בדבקותו: "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד!… מדוע אינכם נותנים לי לעמוד לפני מלך עולמים, יוצר בראשית, טהור וקדוש?!…".
הרבנית נריה אמרה לבעלה, שהרב מרדכי אליהו פסק שעליו להמשיך בטיפול. הרב שאל: "מה עוד אמר הרב אליהו?".
"הוא אמר שכל יום שבו הרב נריה קיים בעולם, אפילו בתנאי מחלה וסבל כאלה, הוא מזכה את העולם, כי הוא גורם להמונים מעם ישראל, גדולים ותינוקות של בית רבן, שיכוונו עיניהם לבורא עולם ויבקשו שירפאו, מאחר שהעם זקוק לו".
הרב המשיך בתחינות: "תנו לי טיפול! אם הקב"ה זיכה אותי לעמוד בעמידה של אמת, של אהבה, כך אזכה לעמוד לפניו בהרהורי תשובה…".
הרבנית אמרה לבעלה בהתרגשות: "ייסורים אלה מזככים אותך שתעמוד לפניו באהבה, קדושה וטהרה".
הבן פתחיה אמר לאביו: "הרב אליהו פסק שתקבל עירויי דם למרות ייסוריך, וכך יהיה לך כוח לתת עירוי רוחני לתלמידים. 'כי טוב יום אחד בחצריך'. הוא פסק כי ליומך בעולמנו יש ערך רוחני רב".
הרב נריה ביקש לראות את העירוי, ולאחר מכן אמר: "כתוב 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', אז תעשו לי את העירוי כהלכה, וגם תחזקו את התלמידים בעירוי נפש של קדושה וגבורה ואומץ. מהר, תנו לי קצת עירוי דם לנפשי… לחזקה ולחזק את תלמידיי… אנא! עשו זאת מיד!… בכך תחזקו את גופי, נפשי ורוחי. תרחמו עליי ועל נשמתי, רוחי ונפשי, תרוממו את קדושתה! תנו לי את קדושת ארץ ישראל, תנו לי את קדושת אהבת ישראל, תרחמו עליי!…".
ואז קרא הרב נריה כמה פעמים בקול גדול: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".
אלה היו מילותיו האחרונות. קולו של הרב נריה נדם.
בתאריך הסתלקות הרב חרל"פ, ז' בכסלו, הסתלקו קולו ותורתו של תלמידו המובהק הרב נריה. לאחר תריסר ימים שבהם נדם, בי"ט בכסלו תשנ"ו, הלך הרב נריה זצ"ל לעולמו.
לפי הספר 'שירת הי"ם' על חיי הרב חרל"פ מאת נינו יאיר חרל"פ