"אני באמת לא מבין איך אנשים מצליחים לקיים משפחה בארץ עם משכורת של שבעת אלפים שקלים נטו", כך אמר לי השבוע בעל חברה טכנולוגית המעסיק כ‑80 עובדים. "עוד יותר מפתיע אותי לגלות שדווקא הם מצליחים לנהל את משק הבית שלהם טוב יותר מבעלי המשכורות הגבוהות. כמעט כל הבקשות שאני מקבל לקבלת הלוואה מהחברה, או לתשלום מקדמות, מגיעות מבעלי דרג המנהלים הזוטר ואפילו הבכיר – אלה שמרוויחים 15-30 אלף שקל נטו", מספר בעל החברה.
אנחנו מכירים את התופעה ש"עם האוכל בא התיאבון". בישראל בעלי השכר הגבוה, שעליו מספר בעל החברה, משתייכים לעשירון העליון. הם אמורים להיות בעלי אפשרויות רבות יותר, אבל למעשה אם הם גרים באזור המרכז, השכר שלהם לא באמת תואם את רמת החיים המקובלת בעשירונים העליונים בעולם המערבי. עלות המגורים של בעלי השכר הזה היא לפחות שמונת אלפים שקלים – בין אם הם משלמים אותם בדמי שכירות ובין אם הם משלמים משכנתה. שכר הלימוד של הילדים, שאמור להיות "חינוך חינם", רחוק מכך. הזאטוטים שנשלחים לגן פרטי, מוסדות החינוך הדתי והלימודים המשלימים, כל אלה מסתכמים בעלות ממוצעת של בין אלף לשלושת אלפי שקלים בחודש לילד. החזקת הרכב יקרה מאוד והתחבורה הציבורית בארץ לא מותירה ברירות – רוב משקי הבית מחזיקים לפחות מכונית אחת. כך שההוצאות השוטפות מכלות את מרבית השכר של בעלי המשכורות הגבוהות. מחאת רוטשילד מלפני שש שנים המחישה את העניין: המוחים לא היו בני העשירונים הנמוכים, אלא דווקא תושבי המרכז, בעלי השכר הגבוה אך הלא מספק.
לבעלי השכר הנמוך אין יומרות לגור בדירה יקרה, או להחזיק שתי מכוניות, או אפילו אחת יקרה. גם אם הם נוטלים הלוואות, והם נוטלים, הן מותאמות להכנסה הידועה שלהם. בעלי השכר הגבוה בדרך כלל מצפים לעליות שכר, ובהתאם לכך נוטלים הלוואות גדולות יותר, המסתמכות על התחושה שבעתיד יהיה טוב יותר.
זהו ההסבר לכך שאשראי משקי הבית גדל בהתמדה בשנים האחרונות, ובנק ישראל מודאג מכך, ובצדק. ולמרות הכול, יש בישראל יסודות איתנים המצביעים על כך שהעתיד הכלכלי שלנו יכול להיות הרבה יותר טוב. כמו ביתר התחומים, גם בכלכלה האיום הוא מבית: קבוצות כוח שמנצלות את הקופה הציבורית; האוכלוסייה הערבית שנוטלת חלק עצום מתקציב הביטוח הלאומי ותורמת מעט מאוד לקופת המדינה; עובדי ציבור שמגינים על עצמם בעלות שכר שאינה קשורה לתפוקה שלהם, ומוסד הקביעות האנכרוניסטי שפוגע בגמישות השוק ובטובת האזרחים.
בשנה האחרונה ניסינו להביא מבט שונה על השוק הישראלי, בראי משקי הבית. נהניתי מהדיאלוג עם הקוראים שנהנים מעיתון חינם ברמה שכלל אינה מצופה מעיתון חינמי. אני מודה על ההזדמנות ומודה לכם קוראים יקרים.