אני לא מתביישת לגלות שאני בת חמישים, ומתרפקת בערגה על הנוסטלגיה התמימה של ילדותי | עצות לבחירת צימרים בדקה התשעים, כולל חיסכון של אלף שקלים
בעזרת ה' יתברך, השבוע ימלאו יובל שנים לקיומי. ולא, לא אכפת לי שתדעו בת כמה אני, כי אני רואה את השנים שקיבלתי כזכות ולא כבושה. לא גנבתי אותן מאף אחד, תאמינו לי. בכל מקרה, אתם מוזמנים לומר שאני נראית צעירה מכפי גילי. משפטים כמו "את?! סבתא?!" או "חשבתי שאת אחות של הבת שלך…" תמיד משמחים את ליבי, גם אם הם שקר גמור.
אז מה יש לי לומר לרגל האירוע המיוחד? קודם כול תודה לבורא עולם, שפינק אותי בכל טוב מרגע הגיעי לעולם הזה עד היום ועד בכלל. ואילו פינו מלא שירה כים, וכל הטורים שבעולם לא יספיקו כדי לפרט את החסדים והניסים והנפלאות. מצד שני, זה פיתוי רציני להתבכיין על הקווצ'ים של הגיל, אבל למה לדבר על הקמטים המעצבנים, המטבוליזם הירוד והזיכרון שמתחיל לקרטע? מכונית בת חמישים מתפקדת הרבה פחות טוב, וזה פלא גדול. יכולתי אולי לחלוק איתכם את מיטב התובנות שרכשתי ממרומי גילי, אבל אני לא בטוחה שיש לי כאלה. ובכל מקרה, זה מה שאני עושה כל שבועיים.
אז בואו נלך על נוסטלגיה. בילדותי, אמא שלי הייתה מצביעה לעבר קצה הרחוב ואומרת: "כשהייתי ילדה, הפרדסים הגיעו עד כאן!". לפני כמה שנים נסעתי עם ילדיי בשכונות חדשות של העיר, וצחקתי כשמצאתי את עצמי אומרת בדיוק את אותו המשפט. הפרדסים מפנים את מקומם לבניינים, וזה חלק מהמשחק, לזכור את מה שהיה ולהשוות לאיפה שאנחנו היום, לטוב ולמוטב. לפעמים אפשר ללמוד מזה משהו.
כשהשקל הפך לג'וק
אני גדלתי על ערוץ יחיד בטלוויזיה, עם שעת שידור בודדת לילדים, בין חמש וחצי לשש וחצי. אלא אם כן אתם סופרים את 'השטיח המעופף' משידורי הילדים בערבית. כשגדלתי מעט צפיתי עד 'פסוקו של יום' והצפצוף שאחריו, אבל הכול היה ממלכתי ותמים כל כך, שלא הייתה שום סכנה שאראה משהו לא ראוי.
נשלחתי למכולת השכונתית כדי לקנות מהמוכר הזקן והעצבני חצי כיכר לחם – שחור, לבן או קימל. אם רציתי מעדן, יכולתי לבחור בין דני שוקולד לדני וניל, והתשלום היה בשקלים ישנים, כבדים וגדולים. כשהם התחלפו בשקלים החדשים והקטנטנים, כולם קראו להם "ג'וקים", ולא הבינו איך הם לא ילכו לאיבוד בתוך הארנק.
לקח למשרד התקשורת שמונה שנים להתקין לנו קו טלפון. טלפון החוגה שקיבלנו היה נהדר, בתנאי שלא היו הרבה אפסים במספר.
בפטיפון הביתי שמעתי את שלמה ארצי הצעיר, מניחה את המחט בחריץ המתאים ומקווה שהוא לא יקפוץ על השריטות. בקלטות וידאו נתקלתי רק בסוף שנות העשרה שלי, ועשיתי מעצמי צחוק כשניסיתי להפוך אותן כדי לצפות בצד השני של הקלטת.
כשהייתי בת שבע עשרה, אחי לקח אותי לאוניברסיטת בר-אילן לראות את המחשב. ההמצאה החדשה תפסה חדר שלם, ופעלה בעזרת כרטיסיות בריסטול עם חורים קטנים. זה היה נראה מרשים, אבל היום בכל טלפון נייד יש יותר זיכרון. עברו עוד כמה שנים עד שהמחשב הביתי חדר לחיינו, ואיתו פקמן וקוסמו ומעבדי התמלילים הראשונים (מישהו זוכר את קיוטקסט?). הוא שכן במרפסת קרה, והיינו צריכים לפתוח אותו ולחמם את הקרביים שלו עם פן כדי שיסכים לעלות.
בטלפון הנייד הראשון נתקלתי בתחילת שנות העשרים שלי. בעלי החייל ואני תפסנו טרמפ עם סגן שר החקלאות, והוקסמנו לראות את הפלא – הוא אשכרה משוחח בטלפון תוך כדי נסיעה!
העולם היה אז יותר תמים, יותר פשוט, פחות טכנולוגי. זה אומר שהיום פחות טוב? לפעמים זה מרגיש ככה, אבל לא בטוח בכלל. זה אומר שהוא אחר, וכנראה שקיבלנו את הכלים להתמודד עם השינויים האלה.
להיכנס לצימר, לצאת מהקופסה
במוצאי תשעה באב הבטנו זה בזה ושאלנו: "לאן נוסעים השנה?". אולי המתוכננים מביניכם יזדעזעו מהרעיון, אבל בשנים האחרונות גילינו שלא חייבים להזמין צימרים חודשים מראש. גם בעונה הבוערת אפשר למצוא מקום פנוי מהרגע להרגע, גם למשפחה גדולה, ואפילו במחיר סביר. זה מה שקורה כשבצפון יש צימרים מתחת לכל עץ רענן.
אני מתארת לעצמי שכל השפע הזה קצת מקשה על בעלי הצימרים, שבסך הכול רוצים להתפרנס בכבוד. אני לא יועצת שיווקית, אבל אני כן יכולה לתת את נקודת המבט של מי שבילתה שעות שוטטות לא מעטות ברשת בחיפוש אחר צימר חלומותיי.
אז מה מושך את תשומת ליבי וגורם לי להקליק על צימר כזה ולא אחר? פרט למחיר, תעסוקה לילדים, עם עדיפות ברורה לתעסוקה שאין לנו בבית, אני ממליצה שתצאו קצת מהקופסה – שולחנות משחק למיניהם זה סבבה, אבל נסו למצוא משהו שאין לכל צימר שני באזור. אני כמעט בטוחה שג'ימבורי קטן, למשל, ימשוך משפחות עם קטנטנים, וגם ארגז חול מושקע יכול להיות נחמד. מה דעתכם על חדר מוזיקה, פינת חי או מכשירי כושר מיוחדים? אולי אופניים לנופשים, שייסעו ברחבי המושב? פינת משחקי קופסה שווים, או פינת יצירה עם חומרים מיוחדים שאין בבית? אולי ערכת קריוקי? בצימר שמצאנו השנה, בעל הבית ארגן לנו קטיף במטע וסיור בבית האריזה שלו, וזה היה כיף גדול. בקיצור, נצלו את המשאבים שלכם ותהיו מקוריים, ובעזרת ה' ההמונים יעוטו עליכם.
ועוד הערה צרכנית חשובה לנופשים: לפני שאתם מזמינים צימר דרך אתר נופש ברשת, נסו לצלצל ישירות למקום. לנו שיחת הטלפון הזאת חסכה השנה כמעט אלף שקלים.
לתגובות: eramati@gmail.com