'אור חוזר' הוא סרט מלא כאב, שמתאר את עולמם של החוזרים בתשובה עשרים ושלושים שנה אחרי הצעד הדרסטי שעשו, ובעיקר את הקושי שחוו הילדים שלהם במהלך אחד התהליכים החשובים שהתרחשו בחברה הישראלית
בציבור הדתי-לאומי בעלי התשובה נטמעו היטב, בלי שיסומנו. אך רוב בעלי התשובה בישראל, שמספרם בארבעת העשורים האחרונים מוערך בכ‑200,000 איש, לא הצטרפו לציבור הדתי-לאומי. בדרכם אל הדת הם חיפשו אמירה ברורה, מוחלטת, שחור לבן, ממש כמו החליפות בחברה החרדית שעל דלתה התדפקו בצמא. הם ציפו לקבלת פנים חמה ואוהבת כיאה לבן השב מרחוק, אבל זה לא בדיוק מה שקרה.
'אור חוזר', סרטו של הרב מרדכי ורדי, ראש מגמת תסריטאות ורב בית הספר לקולנוע 'מעלה', שהוקרן בחול המועד סוכות בפסטיבל חיפה, מספר על השבר והכאב שיצר המפגש הזה בין אנשים שלפני רגע היו חילונים אינדיבידואליסטים תאבי חופש, ובין החברה החרדית בעלת אינסוף הקודים והדרישות.
החוזרים ראו את האור, ובשלב הראשון היו מוכנים לשלם את המחיר, אך חלק גדול מילדיהם לא הצליח. הם נדחו על ידי מסגרות הלימוד ולא הצליחו לציית לכללי ההתנהגות הנוקשים, וכשהגיעו לגיל השידוך הם נחשבו סוג ב'. הם לא הפסיקו לחפש ביטוי אישי ושייכות אמיתית, ואלו לא נמצאו להם. באותו זמן הוריהם הרגישו אורחים בחברה, והיו חסרי אונים או לא מודעים לקושי שילדיהם עוברים.
אחת הדמויות המרכזיות בסרט היא מוטי בר לב, שכבן של חוזרים נישא בגיל 19 לאישה חרדית ונולדו לו שני ילדים, אך לאחר כמה שנים עזב את הדת והתגרש. בסרט רואים כיצד הוא מדריך סיורים במאה שערים ומספר למטיילים את סיפורו כבן לחוזרים בתשובה שנפלט מהחברה החרדית. הוא מרגיש ממורמר, וכדי למצוא מזור הוא משתף ברגשותיו קבוצה של בנים לבעלי תשובה, שכמוהו מחפשים שייכות ומנסים להתמודד עם המטען שלהם – עם הרצון להשתייך ועם השוני. חלקם מצליחים להעריך את מה שיש ליהדות לתת להם, וחלקם כועסים וממורמרים.
נפתלי ניצני, בנו של הרב עודד ניצני, בעל תשובה עם ותק של 38 שנים, עובד כפועל בניין. הוא מעיד על עצמו שהוא עובד השם שאוכל ביום כיפור, אבל חושב שהוא אדם טוב יותר בעקבות החזרה בתשובה של הוריו. באחת הסצנות בסרט נפתלי מעלה בפני אביו את המרמור שלו על שלא ידע להבין את בנו שכילד חיפש שייכות ולא מצא. האב, בחוכמה, יודע להכיל את הכאב, אך גם מבין שהוא עצמו היה בתהליך של חיפוש שבו לא זכה לליווי והכוונה, ואינו יכול להיות אשם בתוצאות.
בעלי התשובה, כך מתאר הסרט, הם מחפשים בלתי נלאים. אחרי עשרים ושלושים שנה הם הבינו שהחברה החרדית אינה מתאימה להם. רבנים כמו הרב עופר גיסין, הרב עמית קדם והרב ניצני יצאו חלוצים לפני המחנה והקימו רשת תמיכה לבעלי תשובה. הם ייסדו קהילות נפרדות, מכילות ומלוות ומוסדות חינוך נפרדים. הסרט מראה כיצד מקימים אולפנא נפרדת לבעלות תשובה בתוך אולפנת גבעת וושינגטון. שם הן מוצאות הכלה ואוזן קשבת.
'אור חוזר' הוא סרט מלא כאב, שמתאר תהליך חברתי משמעותי מאוד בחברה הישראלית. כשצופים בסרט חווים את הצער, את הקושי ואת הציפייה לתיקון. הסרט אותנטי מאוד, מלא כנות, חף מכל ניסיון לייפות את המציאות או לזייף אותה. מי שמתעניין בחוזרים בתשובה או לחילופין חוקר תהליכים חברתיים, חייב לראות את הסרט.
רוב הסרט מלווה את הדור השני, ודווקא את הממורמרים שבהם, אלו שלקחו הכי קשה את החזרה בתשובה של ההורים שלהם. אבל בעיניי הגיבורים האמיתיים הם דווקא דור ההורים, וגם אלו מהדור השני שהבינו את הבעיה, שינסו מותניים ויצאו למסע שני בחייהם – סלילת הדרך לדור הבא של בעלי התשובה. חבל שרק חלק מהסרט מלווה את התהליך שלהם בדרך לבניית זרם חדש בעם ישראל – זרם החוזרים בתשובה.