התוכנית 'גב האומה' לא יכולה הייתה לשאת את העובדה שתיאטרון 'הבימה' יישר קו עם שרת התרבות. אנשיה לא יכלו להשלים עם כך שבתיאטרון הלאומי חצו את הקו האימתני והעלו את 'סיפור פשוט' בקריית ארבע. אנשי המילייה התלאביבי לא שעו לקריאות ההחרמה והנידוי, והתוצאה איומה ונוראה: האולם של היכל התרבות היה מלא מפה לפה, הצופים הנרגשים נהנו ופרגנו.
אבל כל זה קרה גם קרה. ומכיוון שכך, החליט ליאור שליין להגיע בעצמו אל לב ההתנחלות ולצלם תוכנית בהיכל התרבות המדובר. הוא יצר קשר עם מנהלת המתנ"ס, יעל שטיגליץ, והתרשם שיקבל ממנה תשובה חיובית. לאחר דין ודברים התשובה שהועברה אליו הייתה, שעליו להתחייב להראות מראש את החומרים שהוא מתכוון לשדר. שליין סירב ואמר שהוא לא מוכן לקבל תכתיבים.
מי שעמד מאחורי הדרישה הוא ראש מועצת קריית ארבע, מלאכי לוינגר. סירובו, כך נראה, מסמל מקום נפשי חדש של מתנחלים ודתיים מול המדיה. אם פעם כל דקת שידור בטלוויזיה הייתה מתקבלת בשמחה גדולה, גם אם נערכה באופן מגמתי להחריד, וכל מיקרופון היה כשר לנסות ולהשחיל בו מילה, גם אם התוצאה הייתה הרת אסון – עכשיו כבר לא. הפעם כבר יש ניצנים של תודעה אחרת, בטוחה בעצמה ומסננת.
לוינגר יכול היה לקבל דקות שידור בפריים-טיים הישראלי ובקלות. בכף ידו הייתה מונחת אפשרות חשיפה שאנשי ציבור רק חולמים עליה, אבל הוא ידע היטב שהתשלום על כך יהיה מיידי. החשבון היה נפרע מכבודם של תושבי העיר שהוא עומד בראשה. לוינגר אמר לא והכריז בכך שהוא מביט במדיה בגובה העיניים, לא מבקש יותר חסות.
בכנס העיתונאים שהתקיים לאחרונה באילת נטען שוב ושוב שאנשי הציונות הדתית הם האליטה החדשה. אז אולי אנחנו עוד לא שם, אבל הביטחון העצמי, זה הרצוי מול המדיה, מתחיל בהחלט לגלות סימני חיים.
עפרה לקס