אלפי אזרחים ברחבי העולם מקבלים לביתם מדי חודש חבילת מוצרים ייחודית מתוצרת יהודה ושומרון, כולל הסברים מפורטים על מה באמת התרחש לאחרונה בסכסוך היהודי-ערבי בישראל | עו"ד נתי רום ייסד את ארגון 'לב העולם' אחרי שהיה נער גבעות, השתתף בהפגנות והקים מאחזים, ולבסוף גילה שגם המאבק בתנועת החרם הוא מלחמה על הבית
היום הוא יום אריזה במרכז הלוגיסטי של 'לב העולם'. ערימה של חבילות שנארזו אתמול על ידי מתנדבים מהולנד וסינגפור מרצפת את הקיר משמאל לכניסה.
אני עוברת ליד השולחן הארוך ופוגשת תמרים ממבואות יריחו, שמן קוקוס מצפון השומרון, שמן ארגן אנטי אייג'ינג מאיתמר, שמן זית מ'חמדת אבות' ועוד. כבכל חודש, יוכנס לחבילה גם עלון כרומו ובו תקציר האירועים בישראל בחודש האחרון, כתבה מורחבת על אחד היצרנים, הפעם על אמנית מפני קדם, ומעט על כל אחד מהאחרים: מה הוא מייצר והיכן הוא גר. עסקים, תענוג ואידיאולוגיה בחבילה אחת.
לפני חמש שנים החליטו נתי רום ורעייתו יונת, שהיו עד אז חלוצי התיישבות בגוש שילה, שהגיעה העת לחזק את ההתיישבות גם מהיבטים אחרים. אל מול פעולתה ההולכת וגוברת של תנועת החרם, הם החליטו לסייע לעסקים ביו"ש. "התחלנו לקנות מוצרים מיצרנים סביבנו, לארוז אותם בסלון הבית ולמכור אותם לתיירים כאן ובכל העולם. וזה גדל. היום אנחנו שולחים אלפי חבילות בחודש ל‑42 מדינות בעולם, בהן סקנדינביה, פפואה גינאה החדשה, מלזיה, סין וארצות הברית. יש גם אנשים שרוכשים כאן חבילות ושולחים למכרים ויקירים שמעבר לים". ליוזמה הזאת הם קוראים 'לב העולם'. הם מאמינים שזהו הלב הפיזי, המנטלי והמוסרי של העולם. והם מסבירים את זה לכל מי שרק רוצה לשמוע.
למי באמת אין זכויות אדם
לשיווק החבילות לחו"ל יש מטרה כפולה. האחת, לסייע לעסקים, כפשוטו. "לכל עסק קטן שנפתח ביו"ש יש קשיים לייצא. אם אתה מהשומרון, כמעט בלתי אפשרי בשבילך למכור שמן זית ויין באירופה. גם תמרים. אנשים כותבים 'Made in Jordan valley' ועושים כל מיני דברים כדי לטשטש. הם מתחילים משא ומתן עם קניינים, אבל הוא נפסק כשמבינים שהם מיו"ש". כש'לב העולם' קונה מהיצרנים הקטנים 2,000 יחידות, יש בכוחם להעמיד עסק על הרגליים, לתת לו את הדחיפה הראשונית, וזו בהחלט מטרה. "אל תשכחי לכתוב שאנחנו קוראים לאנשים להציע לנו מוצרים, אפילו אם למישהו יש חלום שהוא עוד לא הגשים. אנחנו רוצים ונשמח לעזור".
בכל חודש מקבלים המנויים על החבילות תמהיל אחר של מוצרים, וכך כל אחד בתורו מקבל הזדמנות לחשיפה. יש לקוחות שמתאהבים במוצר כזה או אחר ומבקשים לקנות אותו שוב או מזמינים ממנו כמות סיטונאית, כדי לחלק למכרים או למכור.
מעיין עייש, יצרנית תכשיטים ייחודיים מיצהר, הכינה מדליה מיוחדת לזכר הלל אריאל: עדיליון שיש בו צורה של בית המקדש. "בהתחלה היא הכינה אחד כזה לאמה של הלל, רינה, ואז היא הציעה לנו למכור אותו בחבילות". כל מדליה מלווה בתמונה צובטת לב של הלל ובהסבר עליה ועל משפחתה. וכאן מקבלים הלקוחות את הערך המוסף. "סתם כך אנשים לא יודעים. הם לא שמעו על הרצח, הם לא מכירים את הסיפור שלנו, הישראלים. הם שומעים רק על דברים שנגד".
רום מזמין את התיירים לבוא ולבקר ביו"ש ולראות את המציאות בעיניים. "אנחנו מראים להם את האמיתות הפשוטות. הם רואים ערבים, נשים, גברים וילדים מתהלכים, עובדים ומשחקים בלי חשש, כמו שחיים נורמליים צריכים להיראות. מנגד, הילדים שלנו נוסעים לבית הספר ברכבים ממוגני ירי והגברים צריכים לשאת נשק". רום ממשיך ומתאר לאורחיו את האיסור להתפלל בהר הבית, ופתאום הם מבינים שיש כאן הפרה של זכויות אדם, רק הפוך ממה שהתרגלו לראות על המסכים בבתיהם. "אנשים נפעמים לראות את השלטים שנתלו לאחר פרוץ השלום בכניסות לכפרים הערבים, שליהודים אסור להיכנס מחשש לחייהם".
רום, משפחתו ושותפיו מסבירים למבקרים לאן מגיעים כספי המיסים שלהם וחושפים את הרציונל של מערכת החינוך הפלשתינית, על עידוד ההרג והסגידה לשאהידים. "אנחנו מראים שאנחנו בסך הכול רוצים לחיות פה בטוב ובשלום, כשמולנו יש אסלאם רדיקלי שמנסה לפגוע בנו ובכל העולם". האמיתות הפשוטות האלה מחוללות שינוי, והשותפות בחבילות מאפשרת לאנשים להמשיך ולפעול למען היושבים ביו"ש. רום מקבל לא מעט הזמנות למפגשים בחו"ל כדי להשמיע את הקול הפשוט והלא נשמע הזה. והוא מגיע.
זהירות, פעילי BDS מאחוריך
פעם בחודש עולה רום על מטוס, לפעמים הוא נוסע וחוזר באותו יום. הוא מתחיל את סיפור ההתיישבות לא מחגורת ביטחון ולא מסכנות קיומיות, אלא מזכויות תנ"כיות ומעיר הבירה הראשונה של ישראל, שהייתה בשילה. הוא ממשיך בהקמת ההתנחלויות על ידי שמעון פרס ומבהיר איך ה‑peace process דורש ממדינת ישראל piece by piece. "אני מסביר לאנשים שהמדינה ממש קטנה ושהנסיעה שלי מפגישה לפגישה אצלם ארוכה יותר מכל אורכה של מדינת ישראל". הוא מספר את הסיפור שלו, של משפחתו ושל הגבעות. ופתאום הם מגלים שלא זנב לו וגם לא קרניים.
את פניך מעטרים זקן ופאות. אתה טיפה יוצא דופן בנוף האירופי, הייתי אומרת.
"לא שוכחים אותי. אני קוריוז", הוא צוחק אבל אז מרצין: "אני אותנטי ואמיתי. אני רוצה לגעת בלב של האנשים. וגם את הפאות הם מקבלים בהבנה ואהדה גדולה, כמו שהם מקבלים תרבויות אחרות".
ואיך יהודי יודע שהולך לו? כשהאיומים מגיעים בעקבותיו. לאחרונה לכנסים שרום נושא בהם דברים מגיעה גם משטרה. יש פעילי BDS עקשנים שמגיעים אחריו לכל מקום, גם לפרלמנטים אירופיים שהוא מוזמן אליהם מפעם לפעם להיות סנגורה של ההתיישבות או קטגורה של ה‑BDS. רום מציג לי סרטון בו נראית פעילת BDS שהוא מכיר היטב מהפגנותיה נגדו. היא עומדת עם חברים מחוץ לפרלמנט השוויצרי שאליו הוזמן לדבר. הם קוראים דברים בגנותו והוא קורא להם להחרים את האסלאם הרדיקלי דווקא. המפגינה מתעמתת איתו, ולאחר מכן נותנת מכות של ממש לעיתונאי שבא לשאול למה ומדוע. מאיפה האגרסיביות הזאת? אני תוהה.
"אני חושב שהתומכים של ישראל הם המיעוט, ואלה ששונאים אותנו הם הרוב. זה מגיע משורש אנטישמי חזק, ואין מה לדבר איתם. בעבר הייתי הולך לדיבייטים באוניברסיטאות. היום אני פועל אחרת, אנחנו הולכים ומחזקים את מי שרוצה לתמוך בישראל, ונותנים להם כלים הסברתיים". כלים הסברתיים פירושו התכתבות עם קבוצות ווטסאפ מחו"ל שמבקשות התייחסות לאירועים המתרחשים בארץ ומגיעים לתקשורת העולמית. זה גם כולל מענה לעשרות רבות של מיילים ביום, המבקשים לדעת איך לפרש את המציאות במדינה הקטנה שלנו.
לרום יש היום שגרירים בעולם. כשנתניהו נאם בהולנד והייתה נגדו הפגנה, 'לב העולם' ארגנו בעזרת התומכים מחו"ל הפגנת תמיכה של אלף איש. גם בצוק איתן הם היו שם, בכיכר מרכזית בהולנד, ואמרו "אנחנו בעד ישראל".
משרדי 'לב העולם' שוכנים בתלפיות בירושלים. ביקרו כאן ראש הממשלה ויו"ר הכנסת, שהוסיף מכתב תמיכה לכל אחד ממזמיני החבילות. לכאן מגיעים מתנדבים מרחבי העולם שבאים להיות שותפים בפרויקט. היום נמצאת כאן אוליביה שוורץ, מנהיגת קהילה יהודית מלוס אנג'לס. שוורץ, שמארחת בביתה מדי ליל שבת 50‑60 אורחים, מביאה עדות כואבת ואותנטית למתרחש על אדמת ידידתה הגדולה של ישראל. "בכל האוניברסיטאות יש ניסיונות לקדם סנקציות נגד ישראל ולהחרים כל חברה שמשתפת פעולה עם ישראל. זה רע מאוד. אולי זה לא כמו באירופה, אבל התנועה הזאת מאוד קולנית וגדלה כל הזמן". הבעיה הגדולה היא שהשקר לא פושה רק בקרב הציבור האמריקני בלבד, היא אומרת, אלא גם בקרב היהודים.
שוורץ מתארת תהליך כואב שעובר על היהודים בארצות הברית. "הדור הצעיר מאבדים קשר עם ישראל. דור ההורים שלי התייצב לכל דבר שהיה קשור בישראל, הדור שלי אולי גם. אבל הדור של בני הצעיר ממש לא. אני חושבת שהתוכנית להביא לכאן צעירים ובני נוער היא מצוינת, אבל היא לא מגיעה לכולם. לאנשים אין קשר עם ישראל והם מאמינים לכל השקרים שנאמרים עליה". שוורץ מתארת מציאות שלא כולם מודעים לה. "בלוס אנג'לס יש 600 אלף יהודים. אז אולי 100 אלף מתוכם קשורים למוסדות יהודיים, מבקרים בבתי כנסת או במרכז יהודי, אבל השאר לא. צריך להגיע גם ללבבות שלהם. כי הם רואים את התמונות האומללות של הפלשתינים, מרחמים עליהם ואומרים 'הו, זה נורא'. כך חוזרים על השקר שוב ושוב". כשהיא נושאת דברים מול אורחיה מדי שבת, היא מקדישה אותם לישראל. "בעבר הייתי מספרת סיפור חסידי, מדברת על פרשת השבוע, אבל היום לא. אני תמיד מדברת רק על ישראל, בגלל הבורות הרבה".
ויש כאלה שדווקא תומכים בישראל, אבל גם הם לא משביעים את שוורץ נחת. להיות בעד אבל בשקט זה כבר לא מספיק. "צריך להיות קול נגדי. צריכה להיות פעילות רחבה מהצד שנלחם ב‑BDS. אני חושבת שיותר מדי אנשים שתומכים בישראל ומאמינים בארץ ישראל השלמה, לא תומכים בה בצורה אקטיבית וכלכלית". והיא נותנת דוגמה: "אם חנות מזון תוריד עכשיו מוצר מהמדפים שמיוצרים בישראל, נניח, האם הקהילה היהודית תעמוד מאחורי ישראל ותחרים את החנות? אני לא חושבת".
האם את חושבת שפרויקט מהסוג של 'לב העולם' יכול להמריא?
"כן, התוכנית הזאת מדהימה. אבל היא צריכה הרבה תמיכה אקטיבית". שוורץ מדגישה את החוסר. חוסר בקולות שילהיבו אנשים לנושא, שימלאו את החלל הרב ושיזיזו את התומכים השקטים לכיוון אקטיבי יותר.
השיטה: להתחיל בשקר גדול
נתי, אוליביה אמרה כמה דברים קשים. למה הקשר עם יהודי חו"ל מתרופף ולמה הם נוטים כל כך להאמין לשקר?
"ככל שאדם נמצא בגלות, הקשר מתרופף. הוא שומע את ראשי המדינה שלנו ומתבלבל בעצמו. בזמן ההתנתקות הייתי באיטליה, ניסיתי לגייס תמיכה למאבק. הם אמרו לי: אריאל שרון פה, הוא ראש הממשלה, אנחנו מבחוץ, אנחנו לא יכולים להגיד משהו נגדו".
אבל היו יהודים בחו"ל גם לפני שלטון הליכוד, והם היו מאוד קשורים לארץ.
"דווקא עכשיו, כשיש מנהיגים ימניים, הם לא יודעים איפה לשים את עצמם. כשיש מישהו מהשמאל אתה יודע שאתה חושב אחרת. כאן אתה אומר: אם שרון אומר, מי אני שאומר אחרת. ובכלל, אנשים שכל כך אוהבים את המדינה הזאת, כשראש הממשלה או שר מגיע ואומר 'אין מה לעשות', הם מקבלים את זה. חוץ מזה, המרחק עושה את שלו".
איך קונים את השקר של ה-BDS?
"כשהיינו ילדים ושיקרנו, היינו משקרים שקר קטן כדי לא להיתפס. היום האסטרטגיה היא הפוכה – לשקר את השקר הכי גדול שאפשר. לתת פרס נובל לשלום לערפאת שהוא טרוריסט, לקרוא לישראל אפרטהייד. ואז הראש חושב כך: נו טוב, אולי האמירה מוגזמת וזה לא אפרטהייד, אבל בטוח שיש שם דברים שלא נעשים כשורה. לא יכול להיות שכל העולם נגד ישראל והם שה תמים. לכן צריך לחשוף את השקר הזה כמה שאפשר".
נשמע שאתה פועל בוואקום מטורף.
"זה סוג של משרד חוץ קטן", הוא מסכים, "בעיניי זו משימה ראשונה".
איך אתה מסביר את הריק שנוצר בהסברה? בסוף אנחנו מדינה ריבונית, עם משרדים מתוקצבים היטב.
"לצערנו, במקום שבו יש תקציבים הרבה פעמים מתפספס המסר. כשהייתי באחת הארצות הגיע אליי בכיר בשגרירות וביקש שלא נדבר יותר מדי נגד החרם כי זה יכול לעשות ריג'קט נגד מדינת ישראל. בעיניי זו תפיסה של רפיסות, במקום להיות אור לגויים – זה פחד. אני לא פוליטיקאי. אנחנו פה עם הדגלים היהודיים שלנו, והדגלים שלנו הולכים להיות קודם כול אור לאחים שלנו ואחר כך אור לגויים".
"נערי הגבעות – החיילים שלנו"
כשהתקשרתי לרום כדי לתאם את הריאיון, עשיתי טעות: התקשרתי ביום ירושלים. "מצטער", הוא התנצל בנימוס, "אני עסוק בבג"ץ עיר עמים נגד הריקודגלים, ויש לי כמה נערים שנעצרו בהר הבית". הבנתי. דיברנו למחרת, אחרי שהעתירה נדחתה על הסף ("אמרתי בבג"ץ שעם כל הכבוד לרמדאן ולרגשות הדתיים של הערבים והטענה שזו פרובוקציה, יש בישראל חוק יום ירושלים ויש גם ליהודים זכות לבטא את עצמם ולהתהלך בירושלים המאוחדת").
רום, או ליתר דיוק עו"ד רום, צמח במשפחה מאוד אידיאולוגית בפתח תקווה, "משפחה של המון נתינה, עשייה וחסד לעם ולארץ ישראל". המשפחה, שחלק מהסיפורים עליה חסויים, קפצה מדי פעם לשליחויות בחו"ל מתוקף שירות האב במשרד החוץ. זאת, אגב, אחת הסיבות שהוא דובר אנגלית, צרפתית ואפילו איטלקית. בעיצומה של אחת השליחויות הוא החליט לחזור לארץ, למד בישיבת שעלבים אבל בגיל 16 פרש מהלימודים התיכוניים והצטרף לישיבת רמת גן.
עם פרוץ הסכמי אוסלו הוא השתתף באופן פעיל בהפגנות והיה שותף במטה מאמץ. קצת לפני הצבא ובעיקר לאחריו הוא יצא להפריח את גבעות מזרח שילה, היה שותף להקמת רחלים, קול ציון ועוד, והיום הוא מתגורר עם משפחתו באש קודש. "עכשיו קיבלנו ליישוב את המשפחה ה‑50. אנשים מדהימים, מאוד הטרוגניים, עוסקים במגוון מקצועות, ויש רשימת המתנה".
בעצם היית נער גבעות. אם אז היית יודע שליד שמך יתנוססו ראשי התיבות עו"ד היית מתעלף, לא?
"אולי. אבל תמיד הייתה לי משיכה לתחום, בגלל שראיתי את חוסר הצדק. נעצרתי בחסימות הצירים של 'זו ארצנו', בגבעת הדגן באפרת ובחשד לתפילה בהר הבית. ההתנהלות של השוטרים מאוד לא תקינה ומפחידה, ילד קטן יכול להגיע למקום מאוד קשה עם הדבר הזה. ראיתי שצריך עורכי דין טובים בתחום הזה כדי להילחם על זכויות אדם ובכלל. אני רואה מה היה המפגש שלי עם החוק. מה אני עברתי".
מה, מכות במעצר?
"מכות במעצר, חיפושים במקומות לא נעימים שלא כחוק, הכנסה לחדר מעצר עם קללות בצורה לא נעימה". הוא הלך לתחום הפלילי בשביל השליחות. "אני מקבל טלפון באמצע הלילה על שני נערים בני 14 שרק נעצרו, ואני הולך. בשבילם זה מפגש ראשון עם החוק. יש דברים שהמשטרה אמורה לעשות בכל הנוגע לזכויות אדם וחוק הנוער. כשמדובר בילדים ביו"ש הם שוכחים את כל החוק ואת כל התקנות ומתנהגים בצורה מאוד קשה בעיניי".
תגיד, זו מגמה בקרב יוצאי הגבעות ואנשי ימין ללכת לכיוון של משפטים?
"ב‑60 השנים האחרונות עסקנו בהתיישבות וצבא ובכלל לא עסקנו במשפט. השמאל עסק בזה שנים רבות ואנחנו אוכלים היום את המרורים שהוא בישל. משפטים ועריכת דין הם גם קומה של בנייה וציונות".
רום פתח עם שותפים את משרד 'רום ארבוס קדם צור' שעוסק בתביעות אזרחיות ממגוון סוגים וגם בהחלת חוקי המדינה ביו"ש, הגנה אקטיבית על נקודות התיישבות וכמובן בג"צים. "אף אחד לא מתמודד באופן אמיתי עם הטענות על הקרקעות, רק עוסקים בכיבוי שריפות. עד היום לא נעשתה עבודה רצינית של חקר קרקע יסודי והתמודדות רצינית עם הטענות, כמו שארגוני שמאל עושים במימון של מיליונים". חוץ מזה, הוא אחד מעורכי הדין של 'חננו'.
יש תחושה שהיום נוער גבעות זה נוער שלא מקשיב לאף אחד, שלא מקבל סמכות. אולי זה נוער אחר ממה שאתם הייתם?
"אני חושב שלא. את הדברים האלה אמרו גם עלינו. זה נוער מאוד אידיאולוגי, נוער חזק שרוצה ומחפש אמת. זה נכון שיש תופעות פתולוגיות שצריכות התייחסות. וגם הדור השני הוא לא כמו הדור הראשון, כי אני יצאתי ממשפחה נורמלית ואני המשוגע. אני מדבר איתם הרבה על נורמליות. זו אמירה מאוד חשובה בעיניי. אני מסייע להם משפטית ומדריך אותם איפה שאני יכול".
התגובות והיחס של הסביבה לנערי הגבעות לא נעימים לאוזניו של רום. הוא מפרש אותם ככפיות טובה. "תמיד כשאני שומע תגובות של חבר'ה מגבעת הדגן, אני אומר להם שהם לא זוכרים שהיה שם נער שלא התקלח כמה ימים וישן שם בשק שינה, וסוג של עבר על החוק כי היה אסור להיות שם, ובזכות זה שהוא התעקש יש היום גבעת הדגן ונקודות התיישבות נוספות ביו"ש". והילד הזה הוא רום.
יש הבדל בין חוסר מקלחת ובין לנהוג באלימות למשל, שבה הנוער הזה מואשם מפעם לפעם. המיינסטרים המתנחלי מפנה להם עורף. יש תחושה שהם חצו גבולות.
"אני חושב שזו טעות גדולה להפנות להם עורף. במובנים רבים הם חיילים שלנו, וכמו שאנחנו משתדלים לארח חיילי צה"ל בשבתות ולתת להם חבילות של אוכל, גם הם חיילים שלנו וצריכים את החיבוק הזה. וכן, יכול להיות שיש כאלה, כמו חיילים בודדים, שעוד יותר צריכים את החיבוק. צריך להכיר בדרישת האמת שלהם ובאידיאליסטיות שלהם ולהבין שככה ההתיישבות שלנו קמה. לבדל אותם זו טעות מאוד גדולה".
רום מלין על הקצאת הכוחות למרדף אחרי הנערים שמאיישים את הגבעות. "זה לא הגיוני שיש יחידה מיוחדת במשטרת ישראל שרודפת אחריהם. מדברים על מחסור בתקציב למשטרת ישראל, אבל אצלנו את יכולה לראות כל יום מחזות סוריאליסטיים. שלושה ג'יפים של מג"ב רודפים אחרי איזה נער שישן בשק שינה איפשהו ולומד תורה באיזו מערה, כי הוא אשם בהפרת הוראת שטח צבאי סגור. משקיעים מיליונים בדבר הזה".
לא שוכחים את אבא
רום מראה לי מצגות וסרטונים שהוא מציג בכנסים בחו"ל. בין השקופיות נמצאת אחת המוקדשת לעמי (עמשא) משולמי. עמי, בן נצרים, יצא למלחמת לבנון השנייה ולא שב. על לחימתו קיבל צל"ש מפקד האוגדה. הוא נטמן בהר הרצל ביום השנה לגירוש משפחתו מנצרים, כשהוא מותיר אחריו הורים, 16 אחים ואת יונת, האלמנה הצעירה ביותר בצה"ל. יונת הייתה אז בחודש השמיני להריונה וחודש מאוחר יותר ילדה את בתם, טוהר. כשמלאו לטוהר שנה ושמונה חודשים, הכירה לה אמה את נתי. "המפגש הראשון היה בגן החיות", הוא נזכר. למרות גילה הצעיר, ביקשו השניים את אישורה של הבת לנישואין, "החיבור בינינו היה טבעי". לא הרבה אחר כך הם נישאו. היום יש להם עוד ארבע בנות.
הציעו לך אלמנת צה"ל ואם צעירה, הייתה לך התלבטות?
"זה לא היה אישיו בשבילי. בכלל לא. יש לנו אהבה גדולה ועל הדרך זו גם זכות. ב"ה זכינו להקים בית מאושר ושמח. כיף לראות את טוהר ואת הבנות גדלות בגבעות שעמי מאוד אהב. ההורים שלו הם סבא וסבתא שלישיים ואנחנו נמצאים איתם בקשר, כמה שאפשר עם הורים ל‑17 ילדים וסבא וסבתא לעשרות נכדים".
עמי נוכח בחיי המשפחה, אומר רום, תמונה שלו נמצאת בבית והם מדברים עליו. עם השנים מתעוררות סוגיות המציבות התמודדויות חדשות. "למשל, האם כדאי שטוהר תעלה לקבר או לא. הבנו שלאף אחד אין תשובה. התייעצנו עם פסיכולוגים שאמרו 'יש לכם אינטואיציה טובה, לכו איתה'". תקופה מסוימת הם היו חברים בקבוצה של אלמנות שנישאו מחדש. "עשינו מפגשים ושבתות ביחד". יש מורכבות, הוא אומר, וגם הרבה אושר. "לאחרונה יונת כתבה ספר מאוד מרגש לזכרו והילדים היו חלק מתהליך היצירה הזה". המסקנה הכי חשובה מבחינתו היא האור שבוקע מבין תהומות הקושי. "זה מדהים עד כמה יש תקווה וחיים. עם כל הכאב, יש המון מה להמשיך ולעשות. בכל שלב של התפתחות בקשר יהיו התמודדויות חדשות, החיים שבריריים". אבל מעל כל זה חופפים חיוך ועשייה תמידיים של אנשים שלא נחים לרגע.
ofralax@gmail.com