לשכת ראש הממשלה הוציאה הודעה, השרים, למעט מירי רגב, לא הבינו או לא שמו לב, וכך מתחת לאף של שרי הימין אושר בממשלה הסכם עם האיחוד האירופי שיאפשר לרשות הפלשתינית לקדם פרויקטים בשטחי C ובמזרח ירושלים. יו"ר מועצת יש"ע: "מדובר בהסכמה עם חרם על ירושלים, יו"ש ובקעת הירדן"
לא מעט משרי הממשלה הופתעו לגלות השבוע כי בלי ששמו לב, ממש מתחת לאפם, אושר הסכם עם האיחוד האירופי שעלולות להיות לו השלכות משמעותיות מאוד למדינת ישראל אל מול הפלשתינים.
מדובר בהסכם הקרוי "תוכנית לשיתוף פעולה חוצה גבולות באגן הים התיכון", שמטרתו לממן מיזמים בעשרות מיליוני אירו ב‑14 מדינות במזרח התיכון שאינן חברות באיחוד – ביניהן גם ישראל והרשות הפלשתינית, שמוגדרת גם היא כישות מדינית לצורך העניין. הבעיה החמורה היא שההסכם כולל, בין היתר, סעיף שבו נכתב כי מן הצד הישראלי הוא אינו חל מעבר לקו הירוק, כולל במזרח ירושלים וברמת הגולן. בשטחי הרשות הפלשתינית, לעומת זאת, הוא דווקא חל באופן ברור ומלכתחילה. כלומר, גופים ישראליים ביהודה ושומרון, במזרח ירושלים וברמת הגולן לא יוכלו להשתתף במיזמים ולקבל מימון.
משמעות הדברים היא שהפלשתינים זוכים כאן לפריבילגיה ששום הסכם קודם לא העניק להם – הם לא רק יהיו אחראים לפרויקטים המצויים בשטחי הרשות הפלשתינית, אלא יוכלו לבקש תמיכה בפרויקטים פלשתיניים שיהיו בשטחים שעל פי הסכם אוסלו והסכמים אחרים נמצאים בריבונות ישראלית, וישראל היא השולטת בשטח. מדובר בשטחי C שבוודאי מצויים בשליטה ישראלית, ובמזרח ירושלים שלרשות אין שום מעמד חוקי בה, ומתוקף כך לא אמורה להיות לה דריסת רגל כמחליטה באזור.
סבסטיה הפלשתינית
איזה סוג של פרויקטים מעוניינים הפלשתינים לעשות במסגרת ההסכם המדובר עם האיחוד האירופי? ממידע שהגיע ל'בשבע' על חלק מהפרויקטים, מתברר לדוגמה כי הפלשתינים מעוניינים שהאיחוד האירופי ישקיע בפרויקט שמקדם את "המורשת הפלשתינית" של סבסטיה, אחד המקומות שבהם ישראל דווקא העמיקה את אחיזתה בשנים האחרונות. פרויקט נוסף שעל הפרק מבחינת הרשות הוא פעילות באחד משערי העיר העתיקה בירושלים, מקום שנמצא, לכל הדעות, בריבונות ישראלית. וזה לא הכול. שורה ארוכה של פרויקטים שמטרתם לקעקע את המורשת היהודית ואת זו של מדינת ישראל נמצאים אף הם בתפריט הפלשתיני.
אז איך זה קרה בעצם? איך הסכם כזה אושר כמעט בלי שום מחאה משמעותית? הסיפור של אישור ההסכם הזה מתחיל ב‑13 בדצמבר. כל שרי ממשלה קיבלו בקשה לאשר את ההסכם, ובה נכתב כי "בהתאם לסעיפים 10 ו‑19 (ב) בתקנון לעבודת הממשלה, אם לא תוגש הסתייגות מההצעה בתוך שבוע ימים, היא תקבל תוקף של החלטת ממשלה".
בדברי הרקע שקיבלו השרים צוין כי "ההסכם כולל סעיף המתחם את התחולה הטריטוריאלית של ישראל, בדומה לסעיף שאומץ בתוכנית 'הורייזן 2020', ושאושר בהחלטת ממשלה… וזאת, תוך אמירה מפורשת של עמדתה העקרונית של ישראל ביחס למעמד האזורים שהוכנסו תחת ממשל מדינת ישראל לאחר ה‑5 ביוני 1967, וקביעה כי אין בכך כדי לפגוע במעמד אזורים אלה". עוד צוין בבקשה כי משרדי האוצר, הפנים והמשפטים תומכים באישור ההסכם. לא היה כאן תרגיל או טריק של ראש הממשלה או מזכיר הממשלה. מרבית השרים פשוט לא קראו או לא הבינו את הבקשה ולכן לא הגיבו, כמו שקורה בלא מעט מההחלטות מסוג זה. השרה מירי רגב, שהבינה כי מדובר בהצעה שהיא לכל הפחות בעייתית ודורשת תיקונים, ניצלה את הזכות והגישה הסתייגות. הנושא עלה לכותרות למשך יממה, חלק משרי הממשלה אף הבינו מה מתרחש, אולם לא טרחו להציג הסתייגויות משלהם כי סמכו על זו של רגב.
אלא שביום שני הופתעו חלק מהשרים לשמוע ממזכיר הממשלה שההחלטה אושרה. קיימת אפשרות שחלקם אף קוראים על כך לראשונה בשורות אלו. מדובר בשרים שרצו לקיים דיון על התוכנית בישיבת הממשלה הקרובה, בשל הבעיות שעלו ממנה. גם במשרד החוץ יש מי שלמדו על ההחלטה משיחה עם 'בשבע', שכן בתגובה לשאילתא שהגשנו למשרד השבוע, אחרי שההחלטה למעשה כבר אושרה, נאמר שהמשרד לא יגיב לנושא המצוי עדיין בדיון בממשלה.
כשאותם שרים ניסו לברר מה קרה כאן, הבהיר מזכיר הממשלה כי ההסתייגות של רגב נרשמה כהתנגדות להחלטה, ובעצם כהצבעת נגד ולא כהסתייגות ודרישה של דיון בממשלה, ומשום כך האישור האוטומטי של ההסכם נכנס לתוקף. שרים אחרים שבנו על התנגדותה של רגב, נותרו עם החלטה שלא מעט רצו להתנגד לה או להיאבק על שינויים בתוך ההסכם, אבל איחרו את הרכבת, כל אחד מסיבותיו הוא.
השבוע העבירו שדולת יש"ע בכנסת ומועצת יש"ע מכתבים לראש הממשלה בנוגע להסכם החדש. חננאל דוראני, יו"ר מועצת יש"ע, כתב לנתניהו כי "מדובר בחתימה המביעה הסכמה עם חרם על אזורים רבים במדינת ישראל, ואפליה חמורה של ירושלים, יהודה ושומרון ובקעת הירדן". הוא גם הצביע על כך ש"חמורה יותר היא ההסכמה כי 'פלשתין' תבצע פרויקטים באזורים אלו, שמשמעותם הכרה זרה בחבלי מולדתו של העם היהודי".
על הטענה הזאת השיבו לנו גורמים מדיניים בכירים כמה תשובות. האחת היא שהסכם דומה כבר נחתם בין האיחוד לרשות הפלשתינית, ועל כן פרויקטים יוכלו לצאת אל הפועל גם אם ישראל לא תהיה חלק מההסכם. לדבריהם, "אם ישראל תחתום על המסמך, יש צורך באישור פה אחד של כל פרויקט, וכך היא תוכל לחסום פרויקטים פלשתינים בעייתיים או אנטי-ישראליים". הגורמים מוסיפים כי "בסופו של יום, האיחוד האירופי יעניק תקציבים לפרויקטים חיוניים לנו, ולמדינת ישראל לא כדאי לוותר על התקציבים הללו".
לדבריהם, "היתרונות של החתימה על ההסכם הזה גוברים על החסרונות. חשוב לציין שפלשתין אינה מוגדרת על ידי האיחוד האירופי לפי הגבולות. הם לא מכירים את 'פלשתין' לפי גבולות 67'. לדידם, זו ישות המיוצגת בידי הרשות הפלשתינית". הגורמים מוסיפים שיש כמה סוגים של התחכמויות שדרכן אפשר לעקוף את הבעיה ולהשקיע בפרויקטים ישראליים מעבר לקו הירוק, ביניהן החזקת כתובת נוספת של המוסד המבקש תמיכה בפרויקט בתוך הקו הירוק.
תמורת חופן אירו
ועדיין, ההסבר הזה אינו מניח את דעתם של ראשי שדולת ארץ ישראל, חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ויואב קיש. לדעתם, "בחתימה הזאת ישראל נדרשת להסכים, רשמית ומעשית, לריבונות פלשתינית ביהודה ושומרון ובירושלים שמעבר לקו הירוק. על פי פרטי ההסכם, לא זו בלבד שישראל לא תוכל לקדם פרויקטים משלה באזורים אלה, אלא הגורם המדינתי שינהל ויפקח על פרויקטים באזורים המוגדרים כ'שטחים פלשתיניים כבושים', יהיה אותה 'פלשתין' – וזאת בחתימת מדינת ישראל". השניים גם מזהירים כי "ישראל לא תוכל להתערב בבחירת הפרויקטים בירושלים וביו"ש ובאופן ניהולם, כאשר כבר היום ידוע שחלק מהם חותרים תחתיה באופן מוצהר".
נזכיר כי לפני כארבע שנים חתמה ישראל על הסכם שנקרא 'הורייזן 2020' לשיתוף פעולה מדעי עם האיחוד האירופי, שגם בו הוחרג השטח שמעבר לקו הירוק. אז התעוררה סערה פוליטית משמעותית הרבה יותר מזו הנוכחית, שלמעשה נגמרה עוד לפני שהחלה. בסופו של דבר הושגה בזמנו פשרה לפיה תופיע בהסכם 'הורייזן 2020' הסתייגות ישראלית מהסעיף הטריטוריאלי. בנוסף לכך, לפני כשנה השרה רגב הצליחה לעצור הסכם בתחום התרבות והמדיה שרצה להתייחס להתיישבות בצורה דומה להסכם הנוכחי. אז זה ירד מהפרק. הפעם, חוץ מרגב, מרבית השרים נרדמו בשמירה.
סמוטריץ' וקיש תמהים על ההתנהלות. "בימים אלה, בהם נשיא ארצות הברית טראמפ נאבק באופן מעורר כבוד בזירת האו"ם על מעמדה של ירושלים, היה ראוי שגם ממשלת ישראל תבהיר לעולם שירושלים המאוחדת וחבלי יו"ש אינם למכירה תמורת חופן שטרות אירו". בכיר אחר בימין התנסח בצורה הרבה יותר קיצונית. "אם הסכם הורייזן היה פתרון דחוק למצבי קיצון ולא נתפס כסטטוס קוו, הרי שהתוכנית הזאת חורגת גם ממצבי הקיצון. האיחוד האירופי חותר תחתינו בתוך הארץ שלנו ובתוך עיר הבירה שלנו, ואנחנו לא אמורים להשלים עם זה אלא לפעול נגד זה".
המאבק הזה נראה כבר גמור. שוחחנו במהלך השבוע האחרון עם כמה גורמים בכירים השותפים בקואליציה, ועמדתם הייתה שההסכם הזה אינו טוב ודורש עיון נוסף ושינויים. ולמרות זאת, לאחר קבלת ההחלטה אף אחד מהם אינו מתכוון לייצר משבר או להביע זעם עליה. השרים גם יודעים שאין הרבה משמעות או טעם לצעד שלהם בנושא. מדובר בהחלטת ממשלה מאושרת שכדי לשנותה יש צורך שראש הממשלה עצמו יבקש דיון נוסף, והתרחיש הזה לא נמצא גם בחלומות הוורודים ביותר של האופטימיים שבין חברי הממשלה. מה גם שבמערכת המדינית דווקא מרוצים מאוד שההסכם הזה אושר, לאחר עבודת מטה ארוכה מאוד שעשו סביבו.
שתי שאלות ימשיכו להדהד גם אחרי שישקע הסיפור הזה. הראשונה היא עד כמה משמעותית בשטח תהיה החתימה על הסכם שמכניס את האיחוד האירופי כחלק ממארג השיקולים של מדינה ריבונית בפרויקטים במזרח ירושלים, דבר שלא ממש היה קיים בעבר. התשובה עליה תתקבל רק מהמציאות בשטח. השאלה השנייה שתוצב לפתחם של שרי הממשלה, גם אלו שראויים לציון על המאבק שתכננו לנהל כדי לשנות את ההסכם, היא כמה החלטות מסוג זה עוברות מתחת לרדאר, כשהשרים עצמם אינם מכירים את כל המשמעויות לעומק? רמז: זו לא ההחלטה שהיחידה שעוברת בשיטת "יש שבוע להתנגדות ואחר כך ההחלטה מאושרת אוטומטית".