המתיישבים אומנם קיבלו הבטחה אבל נתניהו, שכבר דחה פעם אחת את אישור חוות גלעד לרגל ביקורו של פנס, לא ממהר להכניס אותו לסדר היום של ישיבת הממשלה | הקואליציה כולה נשכבה על הגדר לטובת חוק המרכולים של הסיעות החרדיות, והן בתמורה תוקעות את חוק המואזין
אחד המבחנים החשובים ליחסה של ממשלת נתניהו למתיישבים ביהודה ושומרון יהיה ביום ראשון הקרוב. עדיין לא ברור אם בישיבת הממשלה הקרובה תועלה ההצעה לאישור חוות גלעד כיישוב מן המניין. בשבוע שעבר, חרף ההבטחות, היא נותרה מחוץ לסדר היום. בסביבת נתניהו רמזו למתיישבים שבעת ביקורו של סגן הנשיא האמריקני, עדיף שלא לחזור על טעויות העבר עם הודעה על יוזמות חדשות. המתיישבים, ראוי לציין, קיבלו את העמדה הזאת.
אלא שספק אם גם עכשיו, אחרי שפנס כבר הלך, ההצעה תידון בממשלה ביום ראשון. הרי הסביבה המדינית לא השתנתה אלא להפך: נתניהו בדיוק חוזר ממסע בדאבוס, שם נפגש עם כמה מנהיגים מרכזיים בעולם ובראשם הנשיא טראמפ עצמו. הצעה להקמת יישוב חדש ביו"ש, ועל זה בדיוק מדובר כאן, עלולה לעורר כותרות במקומות הלא נכונים מבחינת נתניהו, ולגרור גינויים שהוא מעדיף להימנע מהם ולא לעצור את המומנטום שיצר ביקור סגן הנשיא.
המתיישבים לא מוותרים עד הרגע האחרון. יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, מוביל בימים האחרונים קמפיין של לחץ על שרי הממשלה. השרים נפתלי בנט ואיילת שקד משקיעים אף הם הרבה מאוד כדי שההצבעה תתקיים ביום ראשון. שקד אף ישבה עם היועמ"ש, שהבהיר שאין מניעה משפטית לאשר את ההצעה בממשלה.
המבחן כאן יהיה מבחן הלחץ, אבל לא על השרים אלא על ראש הממשלה עצמו. נתניהו אינו מהממהרים לקבל החלטות מסוג זה. אולי קיווה שתהיה מהמורה משפטית שתפתור לו את הבעיה, אולם בשלב זה אין כזאת. השרים רוצים מאוד, ואחד מהם אף העלה זאת בישיבת שרי הליכוד בתחילת השבוע, אבל המחליט הוא ראש הממשלה. הוא יכול להסיר את הנושא מסדר היום גם ברגע האחרון.
כל זאת עוד לפני שדיברנו על כך שסביב כל מהלך כזה מתנהל גם קרב קרדיטים לא פשוט, בין שר הביטחון ליברמן שרוצה לרשום לזכותו את ההישג הזה מול המתיישבים, ובין נתניהו שרוצה אותו על שמו שלו. המפסידים בקרב הזה הם בעיקר המתיישבים, שרואים למשל כיצד תוכניות לחיבור חוות גלעד לחשמל תקועות כבר שנים בדרג שר הביטחון, בעיקר בגלל מאבק הקרדיטים מול משרד ראש הממשלה.
אחרי שראינו יחידות דיור ממוחזרות שוב ושוב, אחרי ששמענו שאי אפשר לעשות מה שרוצים כי האמריקנים פוקחים עיניים (מישהו שמע את מייק פנס אומר שחשוב לעצור את הבנייה בהתנחלויות?), ואחרי אינספור הבטחות – בחוות גלעד מחכים לפדות את ההמחאה. כל צעד אחר, כל דחייה, תיראה כאילו ההבטחה שניתנה להכשרת חוות גלעד הייתה רק מס שפתיים כדי להשקיט את המצפון ואת הלבבות של המתיישבים, כשהדם טרם יבש.
החרדים בעד המואזין
חוק המואזין הוא ניסיון של ממשלת ימין לקדם את האג'נדה שלה. הוא נתמך בידי ראש הממשלה ועבר בקריאה טרומית. מטרתו לפתור בעיה שמציקה לא רק לאזרחים יהודים אלא גם לאזרחים ערבים, רק שאלה יתקשו יותר להתלונן על כך בפומבי. לכאורה, קואליציה שבה לא מעט ח"כים נשכבו על הגדר בחוק המרכולים לטובת ש"ס ויהדות התורה, הייתה צריכה לקבל בחזרה תמיכה בקידום החוק הזה.
אבל לקואליציה הנוכחית יש חוקים משלה. ח"כ אחמד טיבי הצליח לקבל השבוע בוועדת הכספים הבטחה קולית מוקלטת לכך שהמפלגות החרדיות לא יתמכו בהמשך קידום החוק, שישראל ביתנו והבית היהודי מעוניינות בו.
כמה לא מפתיע שדווקא ח"כ משה גפני מוביל את הקו הזה. לדבריו, כבר בתחילת תהליך החקיקה הוא התחייב שלא יאפשר לחוק להתקדם. בשביל הצעה שחשובה למפלגה שלו הוא היה עוצר את כל הדיונים בוועדת הכספים, אבל בשביל הצבעה שקשורה לישראל ביתנו או לבית היהודי? חס וחלילה. החבר גפני טוען שהוא חושש שהדבר עלול להשפיע בסופו של דבר גם על בתי כנסת, זאת למרות שקשה לי לזכור מתי פעלה מערכת כריזה בעוצמה גבוהה במיוחד בבית כנסת כלשהו.
רבות נכתב כאן בשבועות האחרונים על ההתנהלות הדו-פרצופית לעיתים של המפלגות החרדיות בתוך הקואליציה. ש"ס ויהדות התורה מתגלות בממשלה הנוכחית ככאב ראש חוזר ונשנה של נתניהו, והכול נרשם אצל ראש הממשלה. לא בטוח שאם יקים את הממשלה הבאה, במיוחד בקונסטלציה הנוכחית כשיאיר לפיד מתחזק באופן משמעותי, הוא יכלול אותן בתוכניות שלו. הן אומנם שותפות טבעיות, אבל בממשלה הנוכחית הן גרמו לו להחליק כמה פעמים במקומות שהיה מעדיף להימנע מכך.
חוסר הלויאליות של המפלגות האלה בתוך הקואליציה יכול ללמד שני שיעורים. האחד את נתניהו, שיצטרך לחשוב היטב במקרה שירכיב את הממשלה הבאה, האם התמיכה הסלקטיבית ולעיתים המפולגת פנימית של המפלגות החרדיות משתלמת לו. השני הוא שיעור לחברי הבית היהודי, שלפעמים חושבים שהמפלגה צריכה להיות סקטוריאלית בעיקר.
הדאגה הסקטוריאלית היא מגבלה. לא סתם כל מפלגה מחפשת חרדי מחמד ודתי לאומי אחד או יותר שיעטרו את שורותיה. כולם רוצים להגיע לכולם. הירידה בכוחה של ש"ס מוכיחה שלא בטוח שיש קונים לסחורה הסקטוריאלית גם בתוך הציבור החרדי.
החתירה של בנט למפלגה שפונה לקצת יותר מהציבור הדתי-לאומי היא צורך השעה. כן, כולנו רוצים שידאגו לתשלומי ההורים בחינוך הממלכתי-דתי, אבל זה לא סותר את העובדה שמפלגה חפצת חיים מחפשת תמיד קהלים חדשים שמתאימים לאג'נדה שלה. לבית היהודי אסור להתמתג יותר מדי כסקטוריאלית, כי בהרכבת הקואליציה הבאה זה עלול לעלות לה במקום סביב שולחן הממשלה. הגישה הפרגמטית של בנט, שלעיתים נראית רחוקה מזו של המפד"ל המיתולוגית, גורסת שאפשר להשפיע רק מבפנים. להשפיע באמת, בלי קונצים ומשחקים.
השוואה מקוממת
מתי הייתם בפעם האחרונה בדרום תל אביב? אני עברתי שם לפני כמה ימים. אלה שמנהלים קמפיין בעד "המסתננים המסכנים" צריכים לעבור לגור שם ליממה אחת בלבד, זה יספיק להם. לפני כמה חודשים התארחתי באירוע רשמי שהתקיים באולם בדרום תל אביב. המקום נמצא בלב שכונה שהפכה היום למעוז של מסתננים. בחניון הצמוד, מרחק קומה אחת ושלושה צעדים מאולם האירועים, עמד שומר גברתן וליווה את האנשים מהחניה אל המעלית. בצידה השני של המעלית חיכה גברתן אחר שהיה בקשר עין עם מאבטח נוסף. בכל פעם שעברה שם קבוצה של מסתננים, ועברו כמה כאלה, כל התהליך נעצר.
הוריהם של כמה מחבריי חיים במקומות שהיו פעם חלק מתל אביב בואכה יפו, בקהילות מגובשות ומסודרות שמתפרקות היום. בתי כנסת נכבשים על ידי מהגרי העבודה, שבאו לעשות כאן סיבוב על חשבוננו. אלימות? פשע? פגיעה באזרחים שחיו שם עד לבואם של אותם מהגרי עבודה בשקט יחסי? מי שנאחזים במילים "זכויות אדם" צריכים לבוא ולחוש את המציאות לרגע.
הכי קל להיתפס לטענה שהממשלה הימנית מגרשת פליטים ממדינות עולם שלישי. הרי אם היו באים מהפיליפינים ולא הייתה להם אשרת עבודה הם היו מגורשים שלא מרצון, וכאן באה המדינה ומציעה גירוש מרצון עם בונוס כלכלי.
השבוע הזדרז המיליונר היהודי ג'ואי לואו, שתרם לא מעט כסף לישראל, לצאת נגד גירושם של מהגרי העבודה. "גירוש המסתננים הוא בדיוק כמו בשואה. נתניהו, בנט ורגב הם גזענים", אמר לואו בריאיון לפודקסט 'ריל פוליטיק' של העיתונאי אטילה שומפלבי. הוא לא הסתפק בדברים האלה. "אם תעשו את המעשה הלא יהודי הזה, אם תשכחו את מה שהעם היהודי עבר בשואה – יהיה לי קשה מאוד להמשיך להגיע לכאן ולתרום. אתם מאבדים את יהודי העולם", אמר לואו.
שתי שאלות יש לי אל הפילנטרופ, שכבודו במקומו מונח והוא ראוי להערכה על תרומותיו. הראשונה היא כיצד אפשר לשפוט מעמדה של מיליונר את חוויותיהם של אנשים קשי יום, שעוד לפני שהוצפה דרום תל אביב באותם מהגרים, חייהם לא היו רק דבש וסוכריות. השאלה השנייה היא כיצד הוא מעז להשוות את היהודים שנרדפו בכל רחבי אירופה לאנשים שבאו לכאן לעשות עלינו סיבוב ולשלוח את הכסף הביתה, תוך אי כיבוד החוק במקרים רבים.
האיום בכך שאנחנו "מאבדים את יהודי העולם" ובהפסקת התרומות הוא דמגוגיה זולה. כן, פרויקטים חשובים ממומנים בכסף הזה, אבל האם מדינת ישראל צריכה לאבד את זהותה בגלל תורם, גדול ככל שיהיה? האם אנחנו צריכים לאפשר לכל מסתנן להשתקע בישראל? אולי גם כדאי לחוקק בשבילם איזה חוק שבות כדי להשקיט את מצפונם של כמה מיליונרים ושל אחרים גם מתוכנו, שאינם מעיפים מבט לנעשה באירופה ורואים איך סוגיית הפליטים מפלגת מדינות שלמות?
מה שהממשלה עושה הוא ניהול נכון של חיים אזרחיים וטיפול בנגע שהביא לכאן פשיעה וגרם לירידה באיכות החיים באזורים מסוימים. מדינת ישראל יכולה לסייע בטיפול בבעיות במדינות באפריקה, היא לא צריכה להיות אחראית להן.
המנגנון הישראלי עשה עבודת הכנה גדולה מאוד כדי שהגירוש מרצון ייעשה בצורה שלא תפגע באותם מהגרי עבודה, ואולי בסוף אף תיטיב איתם. במקום לעשות השוואות מקוממות, כדאי לחזור למקורות ולהיזכר קודם כול בדברי חז"ל לפיהם "עניי עירך קודמים".