הסיכוי של המשתתפים לזכות בסכום משמעותי במאבק מול "הצ'ייסר" הוא נמוך עד בלתי קיים, אבל למרות זאת "המרדף" היא תוכנית שכל חובב טריוויה ייהנה ממנה
נתחיל מהשורה התחתונה. שעשועון הטלוויזיה "המרדף" של תאגיד 'כאן' הוא טעם נרכש. לא בטוח שתתאהבו בו ממבט ראשון. אבל אם תצלחו שלושה או ארבעה פרקים, יש סיכוי לא מבוטל שתתמכרו ולא תוכלו לחכות עד לתכונית הבאה.
ועכשיו להתחלה. "המרדף", או בשמו המקורי "The Chase", הוא שעשועון טריוויה טלוויזיוני המשודר ב‑11 מדינות על פי פורמט בריטי. בכל פרק ארבעה מתמודדים שאינם מכירים זה את זה מתחרים מול הרודף, הצ'ייסר, על הכסף שצברו יחדיו. הצ'ייסר הוא פנומן טריוויה שמהווה חלק מצוות התוכנית, אך איננו יודע מראש את השאלות. היתרון שלו מול המתמודדים מתמצה ברוגע היחסי שלו, כי הוא לא מתמודד על כסף, וכן בהיותו ידען.
בתחילת המשחק צובר כל מתמודד סכום כסף באופן עצמאי, ובשלב השני מגן עליו במשחק אישי מול הצ'ייסר. כל המתמודדים שעברו את השלב הראשון והשני והפקידו כסף בבנק המשותף, עולים למרדף הגמר שבו הם מתמודדים מול הצ'ייסר באופן קבוצתי. אם הצ'ייסר נכשל במרדף אחרי הקבוצה, מתחלק הכסף שנצבר בבנק המשותף בין המשתתפים שעלו למרדף הגמר.
אם הפסקה האחרונה הרגישה לכם קצת סינית, זה מובן. חוקי המשחק מעט מורכבים, וכאמור מדובר בטעם נרכש. צריך פשוט לראות ולהרגיש. חלק מהיופי ב"המרדף" הוא שזהו משחק קבוצתי מאוד. ארבעת המשתתפים חייבים לשתף פעולה כדי לזכות בכסף, במיוחד בשלב האחרון אבל לא רק בו. המשתתפים צריכים גם לדעת לעוץ עצות נכונות זה לזה בנוגע להחלטות שהם עושים במהלך המשחק. ניהול הסיכונים בשלבים המוקדמים הוא קריטי, מאחר שבלעדיו גם ניצחון במרדף הגמר ישאיר את המתמודדים עם סכומים קטנים למדי ביד.
"המרדף" משודר בשידור הציבורי, והציבוריות מורגשת כאן מאוד. תחילה הליהוק. בכל אחד מ‑20 הפרקים שבהם צפיתי שניים מהמתמודדים היו גברים ושתיים נשים. הניסיון לגוון את המתמודדים גם בפרמטרים נוספים, ולא רק בפרמטר המגדרי, היה גם הוא בולט. דתיים, חרדים וחילונים, מרכז ופריפריה, עדות ומבטאים קיבלו ביטוי בנבחרות המתמודדות לאורך הפרקים. גם שיטת המשחק והזכייה – שיתוף פעולה וחלוקת הקופה באופן שוויוני ולא לפי מידת התרומה למילוי הקופה – תואמת מאוד את האתוס הסוציאליסטי שבבסיס רעיון השידור הציבורי.
כיאה לערוץ ציבורי, גם הסיכוי להכות את הקופה הוא קטן, ליתר דיוק קטן מאוד. זה לא כמו לזכות בלוטו, אומנם, אבל בהחלט לא פשוט. יותר מ‑80 אחוזים מהתוכניות מסתיימות כאשר המשתתפים שבים לביתם בידיים ריקות, ובניגוד ללוטו גם מי שזוכה יוצא עם מקסימום כמה אלפי שקלים בודדים. הסיבה לכך נעוצה בראש ובראשונה בידענותו ובזריזותו של הצ'ייסר. הצ'ייסר הישראלי, איתי הרמן, מתגלה בתוכנית כפנומן טריוויה מדהים וגם כאישיות טלוויזיונית כובשת למדי. הרמן נדרש להתמודד עם משימה טלוויזיונית לא פשוטה: לתפוס מקום של ממש מול אחד ממגישי השעשועונים המנוסים והאיכותיים בישראל, עידו רוזנבלום. הרמן עומד במשימה באופן מעורר הערכה, תוך שהוא עושה שימוש בשילוב אישיותי מעניין של ציניות, קורטוב רשעות והומור דק ואיכותי.
כדי להכות את הצ'ייסר ולקחת את כל הקופה נדרש אחד משניים – או מזל מיוחד שיכניס את הצ'ייסר לבלק-אאוט רגעי, וגם זה קרה באחת התוכניות, או להיות פנומן טריוויה בליגה קרובה לליגה של הצ'ייסר, וגם כאלו כבר הגיעו לגמר במשחק.
אז אם מה שמרגש אתכם זה לראות אנשים זוכים בסכומי כסף יפים, חפשו לכם שעשועונים אחרים. אבל אם הטריוויה והתחושה של "איך הוא לא יודע, הרי התשובה היא…" זה מה שעושה לכם את זה, "המרדף" היא התוכנית שלכם. צפו ותתמכרו, בטלוויזיה, בפייסבוק או ביוטיוב.