תושבי חו"ל שלומדים בארץ, מתגוררים כאן זמנית או שיש להם כאן קרובים – כששוהים בישראל, פטורים מיום טוב שני | ספירת העומר מחברת בין הצד הלאומי של העם לצד הרוחני, ובין האמונה הטבעית הבסיסית לדרך התורה | גדול הלימוד בליל שבועות, שהוא כעין קישוט הכלה-התורה לפני נישואיה, אך אינו חובה | על כל אדם לשקול מה מתאים לו – ללמוד בלילה ולהיות ער ביום או להפך, ובלבד שבחירתו תהיה לשם שמיים | דיני נטילת ידיים, ברכות השחר ואכילה לפני התפילה, למי שהיה ער בלילה
יום טוב שני לבני חו"ל שנמצאים בארץ
תקנו חכמים שבחוץ לארץ יקיימו כל יום טוב במשך יומיים. אולם נחלקו הפוסקים בדין תושב חו"ל שנסע לביקור בארץ. יש אומרים שכאשר הוא בארץ דינו כבן ארץ ישראל, ויעשה יום טוב אחד בלבד (חכם צבי קסז; שועה"ר תצו, יא). אבל לדעת רוב הפוסקים, כיוון שמקום מגוריו בחוץ לארץ, גם כשהוא מבקר בארץ דינו כבן חוץ לארץ, וכן נוהגים למעשה (ברכ"י תצו, ז; מ"ב יג).
ואף שמעיקר הדין היה אפשר להקל, הואיל ודין יום טוב שני מדברי חכמים והכלל שספק דרבנן לקולא, התקבל המנהג להחמיר, ולכן אף מברכים את הברכות המיוחדות ליום טוב. אולם נראה שכאשר יש למבקר זיקה עמוקה לארץ, וממילא יש סיכוי מסוים שיבחר לעלות לארץ, בעת שהוא בארץ עליו לנהוג כמנהג ארץ ישראל.
בעלי הזיקה הפטורים מיום טוב שני
לפיכך: א) העולה לארץ למשך שנת לימודים, שהייתו הארוכה בארץ הופכת אותו לבן ארץ ישראל במשך שהותו. ב) הבא לבקר מעת לעת בארץ, כאשר ביקוריו יצטברו לשנה, הרי שהוא כבר קצת בן המקום, ומעתה במשך החגים שישהה בארץ ינהג יום אחד בלבד. ג) העולה לביקור בארץ ובכוונתו לעלות לארץ כאשר הדבר יתאפשר, גם אם הוא מבקר למשך זמן קצר ויעברו עוד שנים עד שיוכל להגשים את תוכניתו, במשך שהייתו בארץ ינהג כבן הארץ. ד) מבקר שיש לו ילדים או הורים שעלו לארץ, נחשב כבעל זיקה לארץ, ובמשך שהייתו בארץ ינהג כבן הארץ. ה) הקונה דירה בארץ ישראל כדי לגור בה במשך ביקוריו, למרות שביקוריו עוד לא הצטברו לשנה, בזכות דירתו בשעה שהוא בארץ דינו כבן ארץ ישראל. ו) יורד שקבע את ביתו בחוץ לארץ, אפילו הוא מתגורר שם עשרות שנים, כיוון שהיתה תקופה משמעותית שהיה חי בארץ – כל זמן שיש סיכוי כלשהו שיחזור לארץ, בעת שהוא מבקר בארץ ינהג כבני ארץ ישראל.
אמנם כשאנשים אלו נמצאים בחוץ לארץ, כיוון שבפועל עוד לא עלו לארץ, דינם כבני חוץ לארץ לכל דבר, וחובה עליהם לקיים יום טוב שני של גלויות (דינים אלו התבארו בפנה"ל מועדים ט, ח).
החיבור בין פסח לשבועות
חג הפסח מבטא את הצד הלאומי הישראלי, כיוון שביציאת מצרים נתגלתה סגולת ישראל, שבחר בנו ה' מכל העמים. חג השבועות – בו קבלנו את התורה, ובו בא לידי ביטוי הצד הרוחני של ישראל. ספירת העומר מחברת בין הצד הלאומי לצד הרוחני, וזהו שאנו אומרים בברכת התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים" בפסח, ומתוך כך "נתן לנו את תורתו" בחג השבועות.
העולם נברא כדי שעל ידי ישראל והתורה יתגלו בו האידיאלים האלוקיים, וכפי שדרשו חכמים על המילה 'בראשית': בשביל ישראל שנקראו ראשית נברא העולם, ובשביל התורה שנקראת ראשית נברא העולם. אין אפשרות לתורה להתגלות בעולם בלא ישראל, ואין לישראל אפשרות להתגלות בעולם בלא התורה. לכן החטא החמור ביותר הוא פירוד בין התורה לישראל, ומכאן חשיבותה של ספירת העומר, שנועדה לחבר בין חג הפסח הלאומי לחג השבועות.
החיבור בין האמונה לתורה
משמעות נוספת לדבר. בחג הפסח מתגלה האמונה הטבעית שגנוזה בנשמת ישראל, ובחג השבועות זכינו להתעלות אל האמונה המפותחת, המבוארת והמורחבת על ידי התורה. האמונה הטבעית היא הבסיס לכל, אולם אין ביכולתה לכוון את החיים ולתקנם. על ידי התורה ומצוותיה אנו יכולים לקשר את כל מרכיבי חיינו, המחשבתיים, הרגשיים והמעשיים, לאמונה.
מתוך האמונה הפשוטה בה' ובגאולה שהתגלתה בפסח, אפשר להתעלות לחג השבועות, למדרגת התורה, שבה מבוארים החזון והדרך לתיקון עולם בפועל. אין תורה בלא היסוד של האמונה הטבעית, ואין קיום לאמונה בלא התורה שמלמדת כיצד להגשימה. לכן בכל שנה מחדש אנו חוזרים לקיים את חג הפסח ואת חג השבועות, ולספור את ספירת העומר שמחברת ביניהם.
עניין הלימוד בליל שבועות
שאלה: האם חובה להישאר ער בליל חג השבועות וללמוד כל הלילה, או שעדיף לישון בלילה, להתפלל שחרית בכוונה וללמוד תורה בערנות?
תשובה: אין חובה להישאר ללמוד כל הלילה. אמנם יש נוהגים כך על פי המבואר בזוהר (ח"ג צח, א, בתרגום): חסידים הראשונים לא היו ישנים באותו הלילה והיו עוסקים בתורה… כך אמר רבי שמעון בשעה שבני החבורה הקדושה התכנסו אצלו בלילה: הבה ונתקן את תכשיטי הכלה, כדי שתימצא מחר אצל המלך בתכשיטיה כראוי לה. אשרי חלקם של בני החבורה, כאשר ישאל המלך את המלכה, מי תיקן את תכשיטיה והאיר את עטרותיה. ואין לך בעולם מי שיודע לתקן תיקוני הכלה אלא בני החבורה הקדושה, אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא. ועוד מסופר בזוהר (ח"א ח, א): היה רבי שמעון וכל בני החבורה מרננים ברננת התורה, וכל אחד מהם היה מחדש דברי תורה. והיה רבי שמעון שמח ועמו כל שאר בני החבורה. אמר להם רבי שמעון: בָּנַי, אשרי חלקכם, כי למחר לא תבוא הכלה אל החופה אלא עמכם, משום שכל אלו העוסקים בתיקוני הכלה בלילה הזה ושמחים בה, כולם יהיו נרשמים ונכתבים בספר הזיכרון, והקב"ה מברך אותם בשבעים ברכות וכתרים של העולם העליון.
כדי להבין את דברי הזוהר צריכים לבאר שיום מתן תורה נקרא יום חתונה, שבו התקשר הקב"ה עם כנסת ישראל כחתן עם כלתו (תענית כו, ב). בכל שנה בחג השבועות חוזר עניין מתן תורה להתגלות, וחוזרת כנסת ישראל להתחבר אל הקב"ה ככלה לחתנה. ואמרו המקובלים, שלומדי התורה בליל חג השבועות הם כבני חבורתם של החתן והכלה, השושבינים והשושבינות, שהם מכינים את כנסת ישראל לקבלת התורה באופן היפה ביותר. ועל ידי כך, כאשר מגיע היום, היא זוכה להתעלות אל הקב"ה ולהתייחד ולהתקשר עמו יותר. מתוך כך זוכים ישראל לשפע של תורה, חיים וברכה לכל השנה.
המנהג אינו חובה
אמנם כיוון שאין חובה לקיים מנהג זה, רבים אינם נוהגים לקיימו. אף מגדולי הרבנים ישנם שהעדיפו לישון בליל חג השבועות, מפני ששיערו בעצמם את התוצאות אם יישארו ערים כל הלילה: לא יוכלו לכוון כראוי בתפילת שחרית ומוסף, לא יוכלו ללמוד בלילה בערנות מספקת, יאלצו לעסוק בהשלמת שעות שינה עד שבחשבון כולל יגרם להם ביטול תורה, או שלא יוכלו לשמוח כראוי בחג בהיותם עייפים.
אולם הנשארים ערים סוברים, שגם אם הלימוד בלילה אינו איכותי, וקשה לכוון בתפילת שחרית, והעייפות עלולה להכביד על שמחת החג – יש במנהג זה ביטוי מופלא ועמוק לאהבת ה' ולאהבת התורה, וביטוי של נכונות לוותר על התענוג והנוחות שבשינה לכבוד שמיים ולכבודה של כנסת ישראל. גם בכך יש שמחת חג גדולה. ונכון לכל אדם לבחור את מנהגו לשם שמיים.
דיני הנשאר ער בלילה
נטילת ידיים: גם מי שנשאר ער כל הלילה צריך ליטול ידיים לפני תפילת שחרית, אלא שנחלקו הפוסקים האם יברך על נטילה זו. למנהג ספרדים, בכל מקרה אין לברך; ולמנהג אשכנזים, נכון שיתפנה לפני התפילה ויגע באחד המקומות המכוסים שבגוף, שמאז הרחצה הקודמת הזיע בו מעט, וייטול ידיו עם ברכה.
ברכות התורה וברכות השחר: לדעת רוב רובם של הפוסקים, כשיבוא להתפלל שחרית של היום החדש, יברך את ברכות התורה והשחר, משום שבכל יום צריך אדם לברך על התורה, ולהודות לה' בברכות השחר על כלל הטובה שהעניק לעולם.
לגבי ברכת התורה, יש סוברים שכל שלא ישן כלל מאז הברכות של היום הקודם – אינו צריך לברכן שוב. וכן לגבי ברכות "אלוקיי נשמה" ו"המעביר שינה", יש סוברים שהואיל והן נאמרות בלשון יחיד, מי שלא ישן אינו יכול לברכן.
למעשה, הרוצה לברכן בעצמו רשאי, שכך מנהג כל הספרדים ורבים מהאשכנזים. ויש מהאשכנזים שנוהגים (על פי משנה ברורה), שאם לא ישמע אותן מחבר יאמר את ארבע הברכות הללו בלא שם ומלכות. ואשכנזי שאינו יודע מה מנהגו, רשאי לנהוג כמנהג רוב ישראל ולברך את כל הברכות בעצמו.
זמן הברכות: על פי ההלכה אומרים את ברכות השחר וברכות התורה סמוך לתפילת שחרית. ועל פי הקבלה נוהגים לומר את ברכות השחר אחר חצות הלילה, ואת ברכות התורה אחר עמוד השחר.
אכילה ושתייה לפני שחרית
במשך הלילה מותר לאכול ולשתות בלא הגבלה. משיגיע לחצי שעה הסמוכה לעמוד השחר (3:30 לערך), אסור לקבוע סעודה, שמא ייגרר בסעודתו. בכלל זה אסור לאכול אז פת או עוגות בשיעור של יותר מכביצה, אבל מותר לאכול בלא קביעת סעודה ירקות ופירות ותבשילי מזונות בלא הגבלה. משעה שיעלה עמוד השחר (4:00 לערך), אסור לאכול דבר וכן אסור לשתות קפה או מיץ, ואפילו מי שהתחיל לאכול או לשתות לפני כן – צריך להפסיק. רק מים מותר לשתות אחר שעלה עמוד השחר.
לתגובות: ravmel@gmail.com