הניסוי שערכה צפון קוריאה בפצצת מימן מחריף עוד יותר את המתח מול ארצות הברית ובנות בריתה במזרח – יפן ודרום קוריאה. מומחים בישראל מתקשים לראות כיצד הצדדים יצליחו להגיע לפשרה, ובעיקר חוששים שהאיראנים יאמצו את הגישה של פיונג-יאנג וייהפכו למדינה גרעינית
כשאברהם תשח, מדריך טיולים בחברת 'רימון', המריא השבוע בפעם השישית לצפון קוריאה יחד עם קבוצת מטיילים, המתיחות בין הצפון לדרום שמעסיקה את העולם כבר שבועות אחדים לא הייתה אפילו שיקול. הוא כבר היה שם בעבר בתקופות כאלה, והמתיחות, כך על פי התרשמותו, היא בעיקר מן השפה ולחוץ.
"בונים לנו תמונה של מתיחות בין הצפון לדרום, אבל המקומיים רואים את זה אחרת. בחיי היומיום שלהם זה לא נוכח. שוחחתי עם אזרחים בצפון ובדרום קוריאה, ומבחינתם הם לא מרגישים שיש מתיחות מיוחדת", הוא מספר בשיחה עם 'בשבע'. "בצפון עסוקים בחיים שלהם. היינו שם בזמן שהם עשו ניסוי גרעיני בשנה שעברה. אנחנו היינו קצת מבוהלים, ושיחות עם המקומיים העלו שהם מאוד גאים בניסוי שלהם ובהתקדמות של המשטר שלהם, ולא הבינו למה אנחנו חוששים. מבחינתם לא קורה שום דבר משמעותי ועולם כמנהגו נוהג", מוסיף תשח.
אבל את מה שהצפון-קוריאנים לא מרגישים, חשים היטב בכל מקום מחוץ למדינה הזאת. המעורבות הבינלאומית נגד הניסויים של צפון קוריאה מעסיקה את המערכת העולמית כבר שנים, אבל ההתגרות מצד הצפון והתגובות של הדרום רק הולכות ומחריפות. השיא האחרון היה בניסוי שערך הממשל בפיונגיאנג בפצצת מימן, שגרר אחריו אישור אמריקני לצבא דרום האי לתגבר כוחות ולערוך תרגילים משותפים.
בעוד הצפון-קוריאנים מנסים להבהיר שהם מסתדרים בכוחות עצמם, טראמפ כהרגלו פועל בפומפוזיות. הוא שולח מסרים לסין, מאגד איתו את דרום קוריאה ויפן, ומשתמש בשפתו הלא פוליטיקלי-קורקטית כדי לנסות ולהסביר לקים ג'ונג און, המנהיג מפיונגיאנג, שאמריקה היא בעל הבית הבינלאומי. הוא עוד הגדיל לעשות ושלח גם את שגרירת ארצות הברית באו"ם ניקי היילי לשגר איומים במועצת הביטחון של האו"ם, גוף נוסף שצפון קוריאה לא ממש מתרשמת ממנו.
אבל המנהיג הצפון קוריאני לא ממש סופר את האמריקנים. להפך, הוא מנסים להעצים את המחלוקת ולהעמיד את ארצות הברית במבוכה. אותה ארצות הברית ששמה לה למטרה תחת ממשל טראמפ לחזור להיות האח הגדול והאחראי של העולם כולו, וכעת נגררת לוויכוח אלים עם מדינה סוררת, כשידה אפילו לא מתקרבת להיות על העליונה. דווקא קים, המנהיג שלא נתפס כבחור הכי יציב באזור, עושה בית ספר לאמריקנים, שנגררים פעם אחר פעם להשתמש ברטוריקת האיומים הלא מרומזים, כשהוא מנגד מדבר על מתנות וסוכריות שמכינים בקוריאה הצפונית לאמריקנים.
"בעבר הבעיות הללו עם צפון קוריאה נפתרו בהסכמים דיפלומטיים עם ארצות הברית. אבל שני הצדדים טענו שהצד השני לא עמד בהסכם", אומר פרופ' בן עמי שילוני, מומחה למזרח אסיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
מדוע כל כך קשה למצוא את הנקודה שבה תושג פשרה שתרגיע את האזור?
"צפון קוריאה היא מדינה של פרנואידים. המנהיג וסביבתו בטוחים שארצות הברית מתכננת את הפלת המשטר שלהם והשתלטות על חצי האי הקוריאני. מן הצד השני ארצות הברית, דרום קוריאה ויפן משוכנעות שקים ג'ונג און מעוניין להשתלט על הדרום, ולכל צד יש הוכחות לכך, לטענתו כמובן".
להערכתו של פרופ' שילוני, הדרכים הדיפלומטיות לפתרון המשבר הזה מוצו כבר מזמן. "שני הצדדים נוקטים באסטרטגיית הרתעה. כיום כולם מפוחדים מאוד, ויכול להיות שארצות הברית אף יותר מפוחדת מצפון קוריאה, כי יש לה הרבה יותר מה להפסיד אם תפרוץ מלחמה. הרי אין ספק שצפון קוריאה תיהרס במצב כזה, אבל יכול להיגרם גם נזק עצום לדרום קוריאה, ליפן ולארצות הברית עצמה. כולם משחקים משחק על פי התהום, וגם אם שני הצדדים לא רוצים בכך, טעות אחת יכולה להביא להתדרדרות לתהום הזאת. יש נקודה מסוימת שבה כבר אי אפשר לחזור בך כבר מהאיומים".
התסריט שאתה מציג הוא הקשה ביותר. פשרה לא באה כאן בחשבון?
"אני חושב שאפשר להשיג פשרה, כי בסופו של דבר טראמפ עלול לתת לצפון קוריאה כל דבר. יותר מכך, אף אחד לא יודע מה יקרה אם תהיה סכנה אמיתית, האם ארצות הברית תנקוט בפעולה משמעותית. בדרום קוריאה וביפן חוששים שארצות הברית לא תרצה להסתכן במלחמה בעבורן, בין היתר כי הן מתחרות בכלכלתה. בכלל, כדאי לזכור שטראמפ אוהב מנהיגים חזקים, וגם באזור שלנו הוא עלול לקום יום אחד ולומר שהוא והחיזבאללה הם ידידים, משום שהוא מעריך מאוד את החזקים ומזלזל בחלשים. זו סכנה גדולה".
הפצצה היא תעודת ביטוח
לצד ההערכות הפסימיות יותר של פרופ' שילוני, ד"ר אבנר גולוב, עמית מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי, טוען דווקא שמלחמה אינה על הפרק. "אנחנו הולכים לשרשרת של התנגשויות דומות לאלה שראינו, השאלה אם יהיה מי שימצמץ ראשון ואני לא מאמין שמישהו יעשה את זה".
עם זאת, לדבריו נמוכים הסיכויים שהמשבר הנוכחי ייגמר בהסכם דומה לזה שהושג עם איראן, משום שצפון קוריאה נמצאת הרחק קדימה. "אנחנו מדברים על מדינה שהיא כבר גרעינית, בניגוד לאיראנים שלהם אין נשק גרעיני אז היה דיון האם אפשר לעצור את הפיתוח שם". לדברי גולוב במצב הנוכחי המדינות המעורבות יכולות רק לשבת ולצפות במאבק מהצד, שכן צפון קוריאה מאמינה שגורלה בידה ואינה מעוניינת לערב את סין, ודרום קוריאה אולי מעורבת אבל את ההחלטות הקשות צריכים לקבל בבית הלבן. "יהיה קשה לעשות פה משהו כי צפון קוריאה זאת אומה שנמצאת במגננה נגד המעצמה הגדולה בעולם. מבחינתם פצצת האטום היא תעודת ביטוח".
ד"ר גולוב אף כתב יחד עם ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, האלוף במילואים עמוס ידלין, הערכת מצב באשר לקשר הישראלי לסכסוך בקוריאה. "בישראל מתנהל מעקב אחר המשבר ונבחנות השלכותיו, בעיקר ביחס לתוכנית הגרעין האיראנית. מתעורר חשש כי הבלגה אמריקאית והמשך ההתנהלות הפרובוקטיבית של צפון קוריאה, ישדרו לטהראן כי מדינה שנחושה לחצות את הסף הגרעיני תעשה זאת גם נוכח התנגדות לכך מצד ארצות הברית", כתבו השניים.
לטענתם, "המשבר סביב תוכנית הטילים של צפון קוריאה מציג למעשה מודל של יצירת מאזן אימה מול בעלות בריתה של וושינגטון, המתבססת על תמיכה במדיניות הגרעינית הנחושה שלה מצד מעצמה עולמית, שהיא יריבה של ארצות הברית. חיזוק יכולתה של איראן לאיים על ישראל ועל מדינות המפרץ הערביות, ישירות ובאמצעות שלוחים, לצד ההתקרבות והתיאום הגובר בין איראן לרוסיה, תואמים מודל זה. על פיו, לאיראן כדאי להמשיך ולפתח את יכולותיה הגרעיניות ואת תוכנית הטילים שלה, כדי להשיג הרתעה גרעינית".
"האינטרס הישראלי והמזרח תיכוני הוא שלא תהיה מלחמה ושהמשבר ייפתר, כי ברגע שפותרים בעיות דיפלומטיות בנשק, זה סוג של היתר לחיקוי המצב במזרח התיכון וכבר ראינו דברים כאלה בעבר", אומר פרופ' בן עמי שילוני. "אם ארצות הברית וצפון קוריאה יעזו להשתמש בנשק גרעיני הכול ייפרץ, גם בהקשר האיראני".
מציאות אלטרנטיבית
ובחזרה לצפון קוריאה, שכלפי פנים ממשיכה להתנהל כאילו דבר לא קרה. אברהם תשח, רגע לפני שהוא ממריא לפיונגיאנג, מספר איך נראית המדינה בעיניים זרות. "המדינה נראית שונה לחלוטין מהדימוי שנמצא במוחנו. כשבאתי בפעם הראשונה ציפיתי לדבר אחד, וראיתי משהו שונה לחלוטין. נסעתי עם 110 ישראלים בארבעה טיולים, והתמונה שנגלית לעיני כולם שונה בתכלית מהדימוי. זו לא מדינה ככל המדינות, אבל לא ראיתי שם עליבות ואנשים מסכנים. זו מציאות אחרת, אלטרנטיבית. היא שונה מכל מה שראיתי במקום אחר בעולם".
איך היא מצטיירת בעיניך?
"התושבים לא חיים בעליבות כפי שמצטייר בתקשורת המערבית. באפריקה ובאמריקה הלטינית ואפילו במזרח אירופה ראיתי רמת עליבות הרבה יותר משמעותית. ברור שנתיב הטיול לא לוקח אותנו למקומות שהם חושבים שלא ראוי שנלך. יחד עם זאת, לדוגמה, באחד הטיולים בשנה שעברה היה שיטפון, הכביש נסחף, והדרך שבה היינו אמורים לנסוע לא הייתה שמישה. בלית ברירה המלווים שלנו הפנו אותנו לכפרים צדדיים. זה נראה אומנם כפרי ועני, אבל ראיתי עוני הרבה יותר משמעותי".
יש טענות חוזרות ונשנות שבביקורים כאלה אתה רואה רק מה שרוצים שתראה. שמעלימים את הפחד מהמשטר.
"הייתי בפיונגיאנג בנסיעה וגם ברגל. הייתי בכל מיני מקומות, ונתקלתי בכל מיני שכבות של הציבור – ואני מתחייב שלא הכול הצגה לתיירים. הפחד מהמשטר קיים? אינני יודע. יש שם דברים יוצאי דופן. כל בוקר יש השכמה לכל תושבי העיר, ובכיכרות יש תזמורות ומעודדות במטרה לעודד את האנשים לצאת לעבודה. אין בחוצות העיר שום פרסומות, למעט קמפיינים של תעמולה פטריוטית. אלמנט הפחד קיים, אבל הוא השני בחוזקו. האלמנט המרכזי הוא שזו המציאות שלהם. התעמולה והתקשורת עובדות עליהם יום ולילה, וזה מה שהם מכירים. האזרחים מרוצים ומודים על מזלם ששפר עליהם לחיות תחת המשטר הזה".
בינתיים נראה שהטיולים לפיונגיאנג יימשכו כסדרם, אם כי ראוי לציין שקיימת אזהרת מסע למדינה מטעם המטה ללוחמה בטרור. המאבק המילולי, התרגילים והפרובוקציות ימשיכו גם כן להסתובב במעגל חוזר, שלפי שעה אף צד לא באמת מעוניין לפרוץ.