מה עושים בליל שבועות? לומדים כמובן. לא כל כך חשוב מה, העיקר שתהיה לשיעור כותרת מושכת, ואם אפשר – נושכת
מה שיפה בחג השבועות זה שכל אחד מוצא דרך להתחבר אליו.
בקיבוצים עושים טקסים של הבאת ביכורים, זאת אומרת שמים ילדים על עגלה עמוסת חציר רתומה לטרקטור ומזמינים בני משפחה מהעיר לבוא לראות (חג הביקורים, לא?). בחנויות הצעצועים מוכרים אקדחי מים, רובי מים, שקיות מים, מוקשים ימיים ושאר אמל"ח (אביזרי מים להתזת חוץ), כדי להרביץ – כלומר, להשפריץ – תורה ברבים, שהרי נמשלה תורה למים. שלא לדבר על החיבור היפה של יצרניות החלב לחג, שמקפידות מאוד על קיום המדרש לפיו נמשלה תורה לחלב, ולכן מיד אחרי יום העצמאות מתחילות לטחון לנו את המוח בפרסומות לחלב, וקוטג', ושוקו, וגבינה לבנה, וצהובה, ומלוחה, ובולגרית, וצפתית, וצרפתית, והולנדית, ופרמז'ן, וקשקבל, ומוצרלה, וריקוטה, וההיא עם הנקודות הכחולות הקטנות ששכחתי את השם שלה, וקממבר, ומסקרפונה, וצזיקי, ועוד כל מיני שמות של גבינות שלא באמת קיימות אבל המציאו אותן במיוחד לשבועות, כדי להשפיל גברים שלא יצליחו למצוא בתוך כל השפע הזה את מה שאשתם ביקשה כדי להכין את הפשטידה עם זרעי הפשתן והשקר-כלשהו ברוטב פסטו שבלעדיה החג אינו חג. ושמנת רזה, ושמנת שמנה, ושמנת ככה-ככה, ויוגורט, וגלידה, ולאבנה, ופוקצ'ה, ופסטה, וחלב סויה, וחלב שקדים וצימוקים ופיסטוקים וגרעינים ובוטנים, שהם אמנם לא חלביים אבל גם לא בשריים, אז למה לא לדחוף גם אותם על הדרך, שנאמר "דבש וחלב תחת לשונך", לפי שהם נשארים תחת הלשון כי לבלוע אי אפשר בגלל שהבטן מפוצצת מכל טוב הארץ וחוץ לארץ.
ומכיוון שעל בטן מלאה קשה להחזיק מעמד כל הלילה וללמוד תורה, נוהגים הגבאים להציע לקהל הרחב במהלך הלילה קפה עם חלב, וקפה בלי חלב, ותה בטעמים, ותה בלי טעם, ועוגות גבינה, ועוגות בחושות, ועוגות שמרים, ועוגיות עם מילוי, ועוגיות בלי מילוי, ובפלות מצופות, וביסקוויטים עם שוקולד, וביסקוויטים בלי שוקולד, ובייגלך עם מלח שנמכרו לגוי בפסח ומאז אבד עליהם הכלח, ופיצוחים, וכעכים, ועוגיות עם חיוכים כדי להקל על הלומדים להישאר ערים, שהרי נאמר במשנה שכך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן, או על הסטנדר, או על הכתף של זה שיושב לידך, רק תשתדל לא לנחור כי זה מפריע לרב שמעביר את השיעור. כלומר, זה מפריע לו לישון.
פמיניזם ויהדות
כידוע, המנהג ללמוד תורה כל ליל שבועות הוא תיקון לכך שבלילה שלפני מתן התורה בני ישראל הלכו לישון כדי להיות רעננים למעמד הר סיני. לכן המנהג היום הוא להיות ערים כל הלילה וללכת לישון רק בבוקר, מיד אחרי שמתחילים שחרית.
האמת היא שבני ישראל דווקא רצו ללמוד כל הלילה, אבל עוד לא היה מה ללמוד כי התורה עדיין לא ניתנה. משה אמנם הציע שהוא והזקנים ימצאו כבר מה ללמד, אבל העם התעקש לדעת מראש על מה יהיו השיעורים.
"מה זאת אומרת?", תמה משה, "על תורה".
"בסדר", אמר העם, "אבל איזו תורה?"
"תורת ישראל".
"ברור, אבל על מה?"
היום כבר ידוע שכדי למשוך את העם צריך לפרסם מראש באיזה נושא בדיוק יהיה כל שיעור, מי יעביר אותו ואיפה הוא עשה דוקטורט. פרט לכך, ובשל התחרות הגוברת עם בתי הכנסת האחרים באזור, חשוב מאוד להכתיר את השיעורים בכותרות אטרקטיביות, שלא לומר קומוניקטיביות, שלא לומר פרובוקטיביות. לכן, מי שמעביר שיעור בהלכות מאכלות אסורות חייב להעניק לו את הכותרת "שקר הכשרות", שיחה על הלכה וטכנולוגיה תיקרא "למה היהדות כבר לא רלוונטית" (מסקנת השיעור: היא כן, אבל כשהלומדים יגלו את זה הם כבר יהיו לכודים בתוך בית הכנסת), שיעור בנושא מגילת רות יישא את השם "כשאיוונקה טראמפ פסעה בשדות בית לחם", ושיעור על אהרן הכהן ממש דורש את הכותרת "האח הגדול". של משה.
אבל השיעורים הכי פופולריים הם כמובן אלה שעוסקים בפמיניזם ויהדות, רצוי תחת כותרת כמו "מקומה של האישה במטבח ולא בשיעור הזה", מה שמבטיח דיונים סוערים עוד לפני השיעור ואולם מלא במהלכו. המהדרין נוהגים גם לשתול בקהל מישהו, או מישהי (עדיף), שתקרא קריאות ביניים ולא תפסיק להעיר למרצה ולהעיר את הקהל.
לימוד לשיעורים
לוח הזמנים בליל שבועות של בית כנסת שמכבד את עצמו נראה בערך ככה:
23:00 – כיבוד קל.
23:15 – האם החינוך הדתי פשט את הרגל, ואם לא למה כן – שיחה על חינוך ילדים לאור אתגרי המחר.
00:00 – הפסקה וכיבוד קל.
00:20 – כשהרב קוק פגש את יאיר לפיד – על יהדות וציונות, בליווי דפי מקורות ומצגת וירטואלית (בגרמא).
1:00 – הפסקה וכיבוד קל.
1:30 – כולנו כחלונים? – על כלכלה לאור ההלכה.
2:00 – הפסקה.
2:15 – כיבוד קל.
2:30 – למה שלא תצטרפו אלינו? – שיחה אישית עם השכנים שיורדים להתלונן על הרעש.
2:45 – כיבוד קל.
3:00 – אני ישנה ולבי ער, או: כיצד נשארים ערים בשעה קשה זו – על אתגרי השעה ואקטואליה לאורם של חז"ל.
3:30 – כיבוד קל.
3:45 – כיבוד שווה שהגבאי מוציא מהמחבוא הסודי למי שהצליח להחזיק מעמד עד עכשיו.
3:46 – שאריות ביסקוויטים שבורים למי שלא הגיע בזמן.
4:00 – בין תאג"ד לתאגיד – שיעור באגדה.
4:15 – כיבוד קל.
4:30 – ברכות השחר וקורבנות.
4:32 – כיבוד קל.
4:45 – מגילת רות.
5:00 – פסוקי דזמרה.
7:00 – השכמה ופיזור.
בשלב הזה אפשר לראות ברחובות ישראל מחזה מרהיב של המוני יהודים שהולכים בזיג-זג בעיניים עצומות, לאחר לילה מוצלח של שיעורים לשיעורין, שבו מילאו את כרסם בש"ס ופוסקים ובעוד כמה דברים טובים שהם לא כל כך זוכרים עכשיו מה הם, אבל הם בהחלט מכבידים להם על הקיבה. הם נכנסים הביתה על בהונות, מגיפים את התריסים ומתרים באישה שלא תעיר אותם לפני צאת החג. במיוחד אם גם ארוחת הצהריים הולכת להיות חלבית.
יש הנוהגים ללמוד שוב אחר הצהריים, ואף לצאת שוב לשיעורים, תוך הליכה שפופה בצמוד לקירות הבתים כדי להתחמק מהחיילים הצעירים הסובבים ברחובות וממטירים מים לכל הכיוונים לזכר ניסוך המים, או קריעת ים סוף, או תיבת נח, או השרב המעיק, או משהו. אחר כך מתפללים ערבית, חוזרים הביתה, עושים הבדלה והולכים לישון. אבל לא מצליחים להירדם, בגלל השנ"צ שנמתח על פני כל היום.
למרבה המזל, למחרת יש חופשת אסרו חג. למי שחוגג.
לתגובות: dvirshrayber@gmail.com