חבל שנפתלי בנט עושה תרגילים ומקדים את הפריימריז, במקום להראות שהוא לא חושש מתחרות ומהתמודדות הוגנת | עסקת מובילאיי מוכיחה שגם לירושלים יש מה לתרום למשק ולקדמה הטכנולוגית | העיתונים הגדולים בארצות הברית ממשיכים בסיקור מוטה ומתעלמים מהאנטישמיות האסלאמית בהולנד
ההחלטה להקדים את ההתמודדות הפנימית על תפקיד יו"ר הבית היהודי איננה נבונה. קשה לקנות את התירוץ שמדובר בהיערכות לקראת אפשרות שהבחירות תנחתנה עלינו בקרוב, או בהצהרת כוונות מול נתניהו שהבית היהודי מוכן לפרק את הקואליציה אם ראש הממשלה יפיל עלינו תוכנית שלום הזויה.
אפשר אמנם לטעון שהליכוד כבר בחר בנתניהו, ושגם העבודה עומדת לבחור בקרוב את היו"ר שלה (בכולנו, יש עתיד, ישראל ביתנו ואפילו במפלגתו של יעלון – זהות המנהיג ידועה מראש), ולמה ייגרע חלקו של הבית היהודי. אבל יש יותר אחיזה לפרשנות הבלתי מחמיאה לפיה נפתלי בנט פשוט מעתיק את שיטת נתניהו בליכוד כדי לחסום תחרות פנימית בתוך מפלגתו.
התירוץ בעניין הצורך להקדים את הבחירות היה יותר אמין לו היה הבית היהודי סובל בתוכו מיחסים מעורערים, שמאפיינים את מפלגת העבודה כיום ואפיינו את הליכוד בימי האיבה בין מחנה דוד לוי למחנה שמיר-ארנס, ולאחר מכן בין לוי לנתניהו. במצב מתוח כזה היה כדאי לשים רווח בין הבחירות להנהגת התנועה ובין הבחירות הכלליות, כדי שפצעי ההתמודדות יגלידו. אבל בבית היהודי לא קיים ערעור רציני על מנהיגותו של נפתלי בנט.
לא ההתמודדות על ראשות המפלגה פגעה בהיערכות הבית היהודי לקראת הבחירות האחרונות, אלא הבעיות שהתעוררו סביב הרכב הרשימה לכנסת. כזכור, מועמד פלוני הביע אי שביעות ממיקומו ברשימה, והשני חשד שבנט לא התאמץ דיו למענו. שריונים למגזרים שונים, כולל פרשת אלי אוחנה, יצרו אווירה רעה. וכמובן נותרה לדיון שאלת ייצוג האיחוד הלאומי בתוך הרשימה המשותפת. לכן בחירת המנהיג לא תתרום כהוא זה לקראת ההכנה לבחירות בלי שיסולקו המוקשים האחרים.
אמנם אין לשלול את האפשרות שנתניהו מגבש תהליך מדיני הכרוך בנדוניה של הקפאת בנייה עמוקה וויתורים ישראליים נוספים. רק לאחרונה התבשרנו על המגעים שניהל באביב האחרון עם בוז'י הרצוג ומול האמריקנים. אבל אם בתגובה לכך יחליט נפתלי בנט לפרק את הקואליציה, מי בתוך המפלגה יציב לו מכשול?
נפתלי בנט, כמו נתניהו בשעתו, כבש את ההנהגה במפלגתו בסערה כאשר התייצב מאחורי הדרישה לדמוקרטיה פנימית בתוך תנועתו, שביטויה העיקרי היה הרחבת השורות לקראת תחרות פנים-מפלגתית הוגנת. לאחר שהשיטה זיכתה אותו בראשות הליכוד, נתניהו זרק אבן לבאר שממנה שתה. נפתלי בנט חייב להציב דוגמה אחרת. אם הוא יהפוך את שיטת הפריימריז לפארסה, הוא גם יאבד את הטיעון החזק שלו מול האיחוד הלאומי, שמבקש להמשיך לבחור את נציגיו בפורום מצומצם.
מישהו קרא לזה תרגיל מנהיגות. אולם צמד המילים "תרגיל" ו"מנהיגות" מתפרק בקלות. די להיזכר בתרגיל המבריק של יצחק רבין, כאשר זרק את המפד"ל מהממשלה ב‑1977 וסלל את הדרך למהפך, או בתרגיל המסריח של שמעון פרס בשנת 1990. מנהיגות לא קונים בתרגילים או בחסימת תחרות.
מובילאיי לציון צופייה
הפעם אפשר היה להסכים לקביעת נשיא המדינה ראובן ריבלין, שעסקת הענק שבה רכשה חברת אינטל את מובילאיי הירושלמית ב‑15 מיליארד דולר היא גאווה לירושלים.
ולא רק גאווה: העסקה הזאת, שמותירה את הליבה של החברה בירושלים, מנפצת את המיתוס לפיו קיימת ישראל מתקדמת ברצועה שבין גוש דן לרעננה, ולעומתה ישראל נחשלת שסמלה המובהק היא ירושלים. שאת באר שבע והנגב אפשר אולי להצמיח בתעשייה מודרנית על ידי תמריצים ממשלתיים והעברת מפעלים אליה, אבל ירושלים היא מקרה אבוד.
השבוע מתברר שאולי לא כך הדבר, וירושלים מסוגלת להחזיר למדינה מיליארדים אם רק תזכה למשאבים. העיר שהרים סביב לה זקוקה לעוד הרי חוצבים ולעוד מכוני לב, שגם ישלבו את האוכלוסייה החרדית בתוך תעשיות העתיד.
אחטא ואשוב
הטַקט כידוע אינו בדיוק התכונה המאפיינת את נשיא טורקיה ארדואן. בהתאם לכך, הוא בחר כעיתוי מושלם את השבוע האחרון של מערכת הבחירות בהולנד כדי לשגר לשם שרה בממשלתו. תפקידה היה לעורר את אזרחי טורקיה שמתגוררים בהולנד להצביע בעד שינויים בחוקה, שיגדילו עוד יותר את סמכויותיו של נשיא טורקיה.
העיתוי היה גרוע במיוחד, היות שבמוקד מערכת הבחירות בהולנד עומדים נושא הזהות והשאלה האם הולנד צריכה לקלוט אנשים שבזים לערכיה ולא מוכנים להתערות בה. לא הייתה ברירה בידי ממשלת הולנד אלא למנוע את הגעת השרה מטורקיה, כדי לא לשחק לידי מנהיג מפלגת החירות חירט וילדרס.
בתגובה הפגינו הולנדים מוסלמים באלימות, תוך קריאות נגד "הסרטן היהודי". הידיעה על הפגנת המוסלמים האנטישמית הופיעה בסוכנות הידיעות היהודית JTA, ומשם עברה לכמה עיתונים בארץ. אך בעיתונים המכובדים והמובילים בעולם, שכתביהם צבאו על הולנד לקראת סוף המרוץ, הידיעה הזאת לא נמצאה ראויה לפרסום.
אסור להבליט את האנטישמיות האסלאמית, היות שב'ניו-יורק טיימס' וב'וושינגטון פוסט' הנרטיב הוא ברור: המוסלמים בהולנד נתונים תחת התקפה של גזענים וקיצוניים. הם הקורבנות ולא חירט וילדרס, שמזה שנים זקוק לאבטחה אישית סביב השעון בידי המשטרה בגלל איומים ברצח מצד המוסלמים. אפילו אתר ynet שלנו הצטרף לחגיגה, וכאשר כתב על שהותו של וילדרס במושב תומר בבקעת הירדן הקפיד לכנות אותו "מנהיג הימין הקיצוני בהולנד". אם נאמין לתקשורת, רק גזענים או מבוגרים שמתקשים לראות את בעל המכולת ההולנדי מתחלף במרוקאי מתכוונים להצביע לוילדרס.
אחרי שדונלד טרומפ נבחר נגד כל הסיכויים ונגד הסקרים והטורים, התקשורת עברה תקופה קצרה של חשבון נפש, ועורכי הטיימס התנצלו בפני קוראיהם על כישלונם המהדהד בסיקור הבחירות. תחושת הכישלון קיבלה חיזוק מסקרים שהראו שרק 21 אחוזים מהציבור רואה בתקשורת מקור אמין. אבל כמו אצלנו, תקופת חשבון הנפש עוברת די מהר והתקשורת חוזרת לסורה.