תושבי עזה חיים כמעט בלי חשמל בכלל. כרגיל, עשירי עזה לא סובלים, כי עשירים בכל מקום נהנים מפתרונות ייחודיים, ובמקרה הזה מגנרטורים עצמאיים. אבל האזרח הפשוט בעזה סובל. בתקשורת שם טוענים שמשבר החשמל האחרון יגרום להתססה ולמלחמה הבאה שלהם בישראל. הם מודים שמדובר בעיקר בסכסוך בין החמאס לרשות, אבל מבחינתם בכל מקרה הגיוני יותר להפגיז את ישראל.
באופן רשמי הרשות היא שמקבלת את החשמל מישראל והיא מקצה אותו גם לעזה. אלא שהרשות לא מוכנה להמשיך להזרים חשמל לעזה מבלי לקבל תמורה מהשליט המקומי, החמאס. סיבה הומניטרית? זה מחייב רק את ישראל, הרשות לא מחויבת לכלום.
החמאס כמובן גובה מתושבי עזה מיסים, אך הוא לא מוצא לנכון להשתמש בכסף לרכישת חשמל. מהסכסוך המקומי הקטן הזה אנחנו יכולים ללמוד על הנעשה שם בפועל. למעשה הסיסמה השגורה בישראל, בימין ובשמאל, "שתי מדינות לשני עמים", מתאימה יותר לערביי ארץ ישראל – מדינת עזה ומדינת יו"ש. אין שום ערבות הדדית ושותפות גורל בין ערביי עזה לערביי יו"ש, אפילו לא סתם שכנות טובה.
בעיית הרציונליות המדוברת בתחום הכלכלי נוגעת בדיוק למצב בעזה. ישראל זקוקה לעובדים מעזה בתחומי הבנייה, החקלאות והתעשייה. אך העובדים הפוטנציאליים יושבים בבתיהם מחוסרי חשמל, כסף ותעסוקה. צד אחד משווע לעבודה כדי לאכול, והצד השני משווע לעובדים ופונה לייבוא פתרונות יקרים יותר ממדינות רחוקות. למה זה קורה? מכיוון שההנהגה המקומית משיגה תמיכה בינלאומית אשר משלה אותה שבעתיד היא תוכל לקבל הרבה יותר.
המצב של ערביי יו"ש טוב יותר, אך עדיין אומלל יחסית למצב שהיו יכולים להיות בו אם היו משתפים פעולה עם ישראל. מבחינה כלכלית אין להם שום עתיד בלי ישראל. אין להם אלטרנטיבות במרחב המזרח-תיכוני – ישראל, או כלכלה ערבית נוספת. ישראל היא נקודת האור היחידה באזור, היא הכלכלה היצרנית שיכולה להציע שכר הוגן לעובדים. השכר הזה הוא הסיכוי היחיד לאזרחים ולאזור. זה רק סמלי שבלי ישראל לא יהיה חשמל בעזה. גם לא ביו"ש.
כשפנחס רוטנברג קיבל מהנציב העליון זיכיון להקים חברת חשמל בפלשתינה בשנת 1921, הנימוק היה שרק היהודים יוכלו להרים את המיזם הזה. הנימוקים האלה תקפים גם כיום. המדינות הערביות לא הצליחו לספק חשמל סדיר לאזרחיהן לא בירדן, לא במצרים, לא בלבנון או בסוריה. גם לא במרבית המדינות הערביות האחרות. וכמובן שהחשמל הוא רק דוגמה אחת לכל יתר התשתיות.
את המשבר הזה, וגם את הבאים, כדאי מאוד לנצל להסברה. פרט לשאלה מי צודק ומי בעל הבית האמיתי על ארץ ישראל, ראוי להסביר מי בכלל יכול להציל את האזרחים מאסון הומניטרי. בעולם העסקי מדברים על יצירת ערך – ישראל היא הגורם היחיד שיכול לייצר ערך באזור.