(62), נשוי לאסתר, אב לחמישה וסב לכמעט שני מניינים. גר בשעלבים. יו"ר 'שעלים', רשת גרעינים תורניים
התחלה/ אלול תשי"ד, מעברה בשדרות. ההורים עלו ארבע שנים קודם לכן מאיראן. הוא הילד השלישי, "מספרים שלפניי נעלמו למשפחה שני ילדים, לכן קראו לי רחמים, שאני אשאר בחיים". אחריו נולדו עוד חמישה. האם הייתה רוב השנים עקרת בית, האב עבד בשמירה ואחר כך היה ירקן.
לימודים/ ממ"ד הרא"ה. "בשדרות של אז היו משפחות שהגיעו מאיראן, תוניס ולוב. מאוחר יותר היו רבים שבאו ממרוקו ומרומניה. היה לנו אשכנזי אחד לרפואה בכיתה". בית הספר היה "די עלוב, אבל היו בו מורים חמים וטובים שסייעו לי להתקדם הלאה ולהגיע לירושלים".
ירושלים/ למד ב'מרום ציון' – ישיבה מקצועית-טכנולוגית. "זה לעזוב את הבית ולחזור פעם בשלושה שבועות, באוטובוס שיוצא פעם ביום ואין בו מקום". הלימודים בישיבה היו חלק מבחירה שלו. "ההורים לא היו דתיים. זה היה חריג באותם ימים. אני החלטתי לפלס לעצמי את הדרך, להיות דתי ברצינות ולעשות את מה שנדרש. התיכון ובני עקיבא היו חלק מעיצוב האישיות".
בני עקיבא/ למרות הפנימייה וההגעה הביתה לעיתים רחוקות, היה חבר אדוק בתנועה. "כידוע הלימודים במדינת ישראל הם לא יותר משמונה חודשים".
אל הנח"ל/ השתלב בגרעין שהלך לעין הנצי"ב ומנה 80 חבר'ה. "הרוב היו מירושלים ורק שניים משדרות. אני ביניהם". המפגש עם הקיבוצניקים ובעיקר עם הירושלמים גרם לתובנות יסוד חדשות. "התוודעתי לפער החברתי העצום בין מי שגר בעיירות לאלה שגרים במרכזי הערים. בעקבות זה גמלה בליבי החלטה".
ההחלטה/ "לחולל שינוי ולצמצם את פערים".
צבא/ מפקד טנק בשריון. עשה טירונות לפני מלחמת יום כיפור, ולכן במלחמה הוא היה תומך לחימה ולא בחזית. חברים שלו נפלו במלחמה. "כשחבר נופל זה לא קל".
תואר בלי בגרות/ "היה לי ברור שאני צריך לחזור לשדרות", אבל רצה קודם ללמוד באקדמיה. הבעיה הייתה שחסרה לו בגרות. "רקטור האוניברסיטה בבר-אילן היה אבא של בחור שהיה איתי בטנק ונהרג במלחמה. הוא עזר לי להיכנס". ההכנה לבחינות הבגרות נעשתה במקביל ללימודי התואר במנהל חינוכי וארץ ישראל. "הבגרות האחרונה הייתה יחד עם המבחן האחרון של ה‑B.A".
הביתה/ אחרי הלימודים חזר לשדרות כפי שתכנן. "כבר בשנה השנייה שאחרי סיום הלימודים הייתי מנהל אגף החינוך ושיקום שכונות. פרויקט גדול שהושקעו בו עשרות מיליוני שקלים". בתפקיד הזה הוא הבין לעומק ש"כסף לא עושה שינוי עומק. הוא מקסימום יכול לשנות את צבע הבניין מבחוץ". אחרי ארבע שנים שעבר דרכו הרבה מאוד כסף הוא הפנים ש"בלי שינוי דמוגרפי ובאורח החיים, אין יכולת אמיתית לשנות את המציאות".
פסק זמן/ נישא לגילה ויחד איתה החליט לעצור הכול וללכת ללמוד בישיבה "כדי לחזור אחר כך לאותו מסלול עם כוחות של תורה ואמונה". בגיל 28, כשהוא כבר אב לילד, הלך ללמוד באור עציון ובשעלבים, והמיר משכורת של ראש אגף ל"מלגה של 80 דולר בחודש". אבל הוא חושב שהיה "חשוב ושווה".
ללמוד תורה/ "אני מציע לכל מי שמתלבט אם ללמוד, ללכת ולעשות את זה. להבין מה מטרת החיים לפני שיוצאים לחיים. אלה שנים טובות ומועילות".
משפחה/ רעייתו הראשונה נפטרה בגיל 40 אחרי תקופה ארוכה של מחלה קשה. בעת פטירתה היו להם חמישה ילדים, הגדול בן 18, הצעיר בן 10. היום הוא נשוי לאסתר.
הברכה/ "הילדים שלי יותר אידאליסטים מההורים, ובזה אני מקנא בהם". הבכור, ידידיה, גר בעינב ועובד בחברה לפיתוח השומרון. יסכה נשואה לראש ישיבת קריית ארבע וכעת מתגוררת בבית המכפלה, יעל מתגוררת בנוה דניאל ועובדת עם בנות שירות לאומי ובחינוך מיוחד, ישראל גר ועובד בכפר הנוער 'הודיות' ויצחק גר באלון מורה.
הגרעין הבכור/ הוא ורעייתו החליטו להקים את הגרעין הראשון בבית שמש, כדי שיהיה קרוב לשעלבים. "היה אז כולל של ארבעה בחורים ועוד כמה שבאו לחזק". 30 שנה אחרי, בית שמש היא עיר עם אולפנות, ישיבות, בתי ספר וישיבה גבוהה. "היום היא עיר יותר חרדית, אבל לאורך השנים היינו לה למשענת".
גרעינים נקים בכל מקום/ גרעין בית שמש התחיל בקטנה, אבל כבר אז היה החזון. "אמוץ שפירא הביא לי לאחרונה ריאיון שקיים איתי לפני 25 שנה. אז אמרתי לו שאני רוצה שבכל עיירה יהיה גרעין תורני, בדומה להכרזה של הרב נריה בנושא הישיבות".
אחרי 30 שנה/ הגרעין הבא של רשת 'שעלים', שאז נקראה 'שעלי תורה', היה בשדרות. "הוא הוקם עם בן שדרות, יעקב שטרית, היום מנהל בית הספר התורני שם. גם הרב דוד פנדל, ראש ישיבת ההסדר שדרות, הגיע לשם ביוזמתנו". אחר כך באו קצרין וקדימה, "היום יש יותר מ‑20 גרעינים".
הגרעין האידיאלי/ "אין דגם אחד. בכל מקום יש להתאים את מודל הגרעין למקום ולאנשים שמובילים אותו". ובכל זאת יש כמה עקרונות. "יש לנו שלושה לאווים חשובים: לא גרים ביחד, כלומר אנשי הגרעין לא יגורו בבניין משותף ובלעדי; אין בית כנסת לגרעין, כי אז הנתק עם הציבור יעמיק, ואין בית ספר מיוחד לילדי הגרעין".
נעשה ונצליח/ גרעין יצליח אם הוא מגיע כשותף של בני המקום שחזרו הביתה ומנסה לחולל שינוי חברתי, קהילתי ותורני. "גרעינים שכללו את כל זה, הצליחו".
בקיץ הזה/ לא פחות מ‑300 משפחות עושות בימים האלה את המעבר לגרעינים התורניים ברחבי הארץ ומצטרפות למעגל העשייה. "זה שינוי דמוגרפי מדהים. זה מאוד משמעותי והעשייה הזאת עוד תילמד ותיחקר".
אליטיזם מגזרי/ "בצומתי קבלת ההחלטות: בפוליטיקה, בתרבות, במנהל החינוך ובמדיה הציונית-דתית, הקבוצה המובילה עדיין סגורה הרמטית. התפקיד שלי היום הוא לעשות מאמץ לפתוח את המערכות האלה, כדי שיגוונו את עצמן".
פוליטיקה/ ניסה להיבחר במסגרת הבית היהודי. "זו הייתה תקופה קצרה. לא הצלחתי, וטוב שכך. הציונות הדתית עוד לא מוכנה להתגוון".
כאב לב/ העבודה היומיומית כבר שנים קשורה לעשייה סביב הגרעינים התורניים, "אבל מאז שאשתי נפטרה נבצר מאיתנו להשתתף במפעל הזה כמשפחה, וזה קשה לי".
אם זה לא היה המסלול/ "הייתי הולך להתיישבות. אני איש של התיישבות בנפשי". שמח על כל קרוואן שמגיע לכל מקום שהוא, ונמצא בכל הפגנה ועצרת בנושא. אפילו שהה במעצר כחודש לפני העקירה מגוש קטיף.
במגרש הביתי
בוקר טוב/ קם לפני שש בבוקר כדי ללמוד. "אנשי ציבור כל הזמן צריכים להתמלא. שיהיה להם זמן ללימוד עצמי, להתבוננות פנימה ולעבודה על המידות, כי הם חשופים לאתגרים פנימיים. אדם שלא מתפתח, העבודה שלו נראית בהתאם".
מוזיקה/ עברית ישנה וגם עדכנית. הפלייליסט כולל את עמיר בניון וחנן בן ארי.
שבת/ ברוב השבתות יש אורחים מהמשפחה או מבחוץ. "הבית מלא. זה החלק הקל והנעים של השבוע". והוא גם מעביר שיעורים בקהילה.
אוכל/ דג סלמון.
פנאי/ הולך הרבה, שוחה הרבה וגם מרבה לנגן בחליל "שמלווה אותי הרבה שנים".
אחזקת הבית/ מכיוון שרעייתו הראשונה הייתה חולה שנים רבות, הוא התמחה בכל עבודות הבית. היום, ב"ה, אשתו עושה ופועלת והוא שותף. "יודע מה לעשות, ועושה".
מפחיד/ "אם חס וחלילה לארגון לא יהיו את המשאבים להחזיק את עצמו ולהמשיך את המפעל". הוא מתפלא על כך שבציונות הדתית רבים מעריכים ומחזקים את הגרעינים "אבל לא מכניסים את היד לכיס. אנשים תורמים הרבה, אבל לא יתרמו לגרעין. זה מפתיע אותי וזה צריך להשתפר".
כשתהיה גדול/ אני מקווה שאוכל להמשיך בעבודה בגרעינים גם אחרי הפנסיה. אני מרגיש טוב ויש לי כוחות להמשיך. לא רואה אתגר אחר".
לתגובות: ofralax@gmail.com