פסיה, אישה כבת שישים ממרכז הארץ, פתחה יום אחד את המקרר בביתה וגילתה למגינת ליבה שכל המאכלים במקפיא רכים ונמסים אט אט. המקרר היה אומנם קר כרגיל, אבל ההקפאה פושרת לחלוטין. אולי השארתי את דלת הפריזר פתוחה, חשבה פסיה בליבה, אולי דחסתי יותר מדי מוצרים לתא ההקפאה, ואולי…
היא עשתה ניסיונות כאלה ואחרים לשפר את המצב, אבל המקפיא נותר בשלו: שובת שביתה מלאה. מכיוון שהמקרר היה כבר ישן, וביטוח לא היה להם, החליטו פסיה ובעלה שלא כדאי עוד לתקנו ומוטב לקנות מקרר חדש, וכן עשו.
כעבור כמה ימים הגיע המוביל ואיתו המקרר. פסיה ובעלה סיכמו מראש עם בעל העסק שהמוביל ייקח את המקרר הישן, ואכן כשהביא המוביל את המקרר החדש, ביקשו ממנו לפנות את המקרר הישן כמוסכם.
"הוא עובד?", שאל המוביל. "כן", ענתה פסיה בלי לחשוב יותר מדי.
המוביל לקח את המקרר, ולפתע החלו מחשבות מתרוצצות במוחה של פסיה. נכון, הוא עובד, אמרה לעצמה, אבל הייתי צריכה להוסיף ולומר לו שהוא לא תקין! כל כך ברור היה לה לפסיה שאם מחליפים מקרר, סימן שיש בו איזו תקלה, ואין עושים זאת סתם כדי לקנות דגם חדיש יותר, גדול יותר או משוכלל יותר. כך מתנהלים הדברים בביתה – שום דבר לא נזרק או מוחלף כל עוד הוא תקין. פסיה יצאה מביתה לראות האם המוביל עדיין נמצא, אבל לא. הוא כבר נסע לדרכו.
מה יהיה עכשיו?! שאלה פסיה את עצמה מתייסרת בנקיפות מצפון. המוביל ימכור את המקרר למישהו ויגיד לו שהוא עובד, הקונה יפעיל אותו, האור יידלק, המקרר יעבוד, והקונה המסכן ייפול בפח ויקנה מקרר מקולקל.
אבל למרות ייסורי המצפון, לא ידעה פסיה מה לעשות והחליטה להניח לכל העניין.
חלפו כמה שנים, והנה יום אחד התבשרו פסיה ובעלה שהם עומדים לקבל סכום כסף בלתי צפוי. הם החליטו שחלק נכבד ממנו ילך לצדקה ועזרה לאנשים נזקקים, ואכן כך החלו לעשות.
יום אחד בלכתה ברחוב פגשה פסיה את חברתה אפרת ושמחה מאוד לקראתה. אפרת הייתה בת מחזור של פסיה, והשתיים הכירו עוד מהגן. לאחרונה שמעה פסיה מחברה משותפת שאפרת נקלעה למצוקה כלכלית.
"מה שלומך, אפרת?" שאלה פסיה במאור פנים. "אל תשאלי", ענתה אפרת, והחלה לשפוך לפניה את ליבה. "ובנוסף לכל זה", הוסיפה, "לפני כמה ימים הגעתי הביתה מקניות בסופר, וניגשתי לשים את המוצרים במקרר. פתאום שמתי לב שהמקרר לא עובד. לא רציתי שכל הדברים יתקלקלו, והתחלתי מיד לבדוק איך אפשר להשיג מקרר מהר ובזול. עיינתי בעיתון ושמתי לב למודעה על מקרר יד שנייה".
"אחרי שתיאמתי עם בעל המקרר, יצאתי לדרך. הגעתי אליו חסרת נשימה, והוא הראה לי את המקרר. אמרתי למוכר שאין לי אפשרות לקנות מקרר חדש, ואני מקווה שהמקרר פועל כראוי. אומנם היו לו כמה פגמים, אבל אלו היו פגמים חיצוניים ולא עשיתי מהם עניין. אמרתי לעצמי, העיקר שיקרר ואוכל לשים את המוצרים בתוכו. המוכר הפעיל את המקרר, והראה לי שהוא עובד ומקרר. שילמתי לו 300 שקלים, והזמנתי מוביל שלקח לי עוד 200 שקלים כדי להוריד את המקרר מהקומה השנייה ולהניחו בביתי. הייתי מאושרת שסוף כל סוף אוכל לשים את המצרכים במקרר לפני שיתקלקלו".
"ומה קרה אז?", שאלה פסיה את אפרת בסקרנות.
"מה קרה…", אמרה אפרת בקול שבור, "המקרר עבד כמה שעות ואז התחילו לפתע רעשים מוזרים. כשניגשתי לראות מה קורה, ראיתי שהמקרר שבק חיים. הבנתי שנפלתי בפח…".
אכזבתה של אפרת ניכרה בעיניה העצובות. "שילמתי 500 שקל סתם כך, ובסופו של דבר נאלצתי לקנות מקרר חדש… בכיתי לפני המוכר והסברתי לו את מצבי, והוא אכן עשה לי הנחה משמעותית".
פסיה פתחה את ארנקה והוציאה מתוכו את כל הסכום שהיה בו – 500 שקלים במזומן.
"קחי יקירתי", אמרה לחברתה, כשהיא נזכרת בסיפור שאירע לה לפני כמה שנים עם המקרר המקולקל שמסרה למוביל, והרגישה שזהו תיקון למה שקלקלה בעבר. היא נשאה עיניה לשמיים ובליבה חשבה: ריבונו של עולם, רק אתה מסוגל לסדר כך את הדברים, כדי שנוכל לתקן את אשר קלקלנו. מה רבו מעשיך ה', כולם בחוכמה עשית!
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com