היא באה למשרד המשפטים עם אג'נדה ברורה והוכיחה יכולות ביצוע בשורה של נושאים, אולם בכל הקשור לכוחם המופרז של היועצים המשפטיים נטל ההוכחה עדיין מונח על כתפיה. שנתיים לכניסתה של איילת שקד למשרד המשפטים | וגם ראיה קטנה לאג'נדות שמניעות את צמרת צה"ל
לפני פחות מחודש חגגה שרת המשפטים איילת שקד שנתיים במשרד המשפטים. מדובר בהישג הפוליטי המשמעותי ביותר שהשיג הבית היהודי בהסכם הקואליציוני, תוצאה של ניצול הזדמנות פוליטית נדירה שנקרתה למפלגה דווקא בגלל ניסיונו של נתניהו לדחוק אותה לפינה.
מצד אחד מדובר היה בהישג גדול, אך מצד שני זו גם משימה מורכבת מאוד. אולי המשימה המורכבת ביותר שיכול לקחת על עצמו שר שבאמת מעוניין להביא לשינוי מהותי. מבין כל מערכות השלטון, מערכת המשפט היא המערכת שבה נדרש השינוי הגדול ביותר. מנגד, זו המערכת שבה שינוי כזה הוא הקשה ביותר.
הכוחות העומדים מול כל שינוי כזה הם חזקים מאוד. עם השנים צברו שופטי בית המשפט העליון, היועצים המשפטיים ויתר בכירי מערכת המשפט, כוח רב. יכולתם לבלום מהלכים שלא נראים להם רק הולכת ומתעצמת עם השנים. מנגד, גם המערכת הפוליטית, למרות המחיר שהיא משלמת, לא ששה פעמים רבות לצאת לקרב. פוליטיקאים רבים מעדיפים להיות בצד של מערכת המשפט ולא בצד הנגדי, ולו בגלל אמונתם, הלא מופרכת, שתמיכה במערכת המשפט תקטין את הסיכוי שימצאו את עצמם בחדרי החקירות.
סיכום השנתיים הראשונות לכהונתה של שקד במשרד המשפטים מעלה תמונה מורכבת, שכוללת לא מעט הצלחות, אך גם כמה ציפיות שלא התממשו. לזכותה של שקד יש לזקוף קודם כול השקפת עולם סדורה שבאה לידי ביטוי בנאומיה. מלבד אולי הפרופסורים למשפטים שכיהנו בתפקיד, קשה לחשוב על שר משפטים שהגיע לכהונתו עם אג'נדה ברורה וסדורה כל כך על מערכת המשפט, אג'נדה נכונה שאיננה מסתתרת ואיננה מתחבאת.
ראשית יש לציין את ההישג המשמעותי ביותר של שקד: בחירת שופטים. עד לסוף השנה צפויה שקד להגיע למצב שבו 250 מתוך 750 השופטים במערכת המשפט כולה מונו בתקופתה. שקד, בעזרת אנשיה, מבצעת חריש עמוק במטרה לנסות ולהצמיח כמה שיותר שופטים ראויים כבר מהערכאות הנמוכות. מדובר במאמץ כולל שאת פירותיו הראשונים נראה בשטח בעוד חמש או שש שנים. להבשלתו המלאה הוא יגיע, מן הסתם, בתוך קצת יותר מעשור, כאשר השופטים שמינתה שקד בבתי המשפט המחוזיים יהפכו למועמדים בולטים לבית המשפט העליון. גם המינויים לבית המשפט העליון לא היו אולי ניצחון מוחלט לשקד, אבל בהחלט אפשר לסמן אותם כהישג של ממש.
ישנם נושאים נוספים ששקד פועלת בהם, ואפשר לומר שהם "בצנרת". דוגמה אחת מובהקת לנושא כזה היא שינוי דרך מינוי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, על מנת לאפשר לשרים לעבוד עם יועצים שיסייעו להם ולא יועצים שיכשילו אותם. הצעת מחליטים בנושא אמורה לעלות לממשלה בזמן הקרוב, ומשם התהליך יתגלגל. בנושאים אלו שקד מקבלת ציון חלקי, כשהמבחן האמיתי לתהליכים הללו יהיה בנקודת סיומם. הבעיה היא ששקד כבר נמצאת אחרי שנתיים של קדנציה, כך שעל הנייר יש לה אמנם עוד יותר משנתיים במשרד המשפטים, אך המציאות הפוליטית מלמדת שייתכן בהחלט שהקדנציה תסתיים מוקדם יותר, וההחמצה תהיה גדולה.
סוג שלישי של נושאים הוא אלו ששקד החליטה לזנוח. כך למשל ויתרה שקד על שאיפתה לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בסביבתה של שקד מסבירים שהשרה הגיעה למסקנה שבנקודת הזמן הנוכחית פיצול כזה אינו נחוץ, ונזקו יהיה רב מתועלתו. לטענתם, דווקא העובדה שמעל התביעה הכללית במדינת ישראל עומד היועץ המשפטי לממשלה, ממתנת את התביעה ומונעת התעמרות מיותרת בנבחרי ציבור. נושא נוסף שאינו מקודם, הפעם בגלל ראש הממשלה, הוא רצונה של שקד להחזיר את בחירת היועץ המשפטי לידי שר המשפטים, בהסכמת ראש הממשלה ובאישור הממשלה, בדומה למינוי רמטכ"ל ומפכ"ל. שקד מעוניינת לקדם את הנושא, אך נתניהו תוקע אותו, עד כה ללא הסבר. קידומם של נושאים נוספים, כדוגמת חיזוק כוחה של הכנסת מול בג"ץ בסוגיית ביטול החוקים, תקוע מסיבות קואליציוניות.
פרשה נוספת היא יחסי משרד המשפטים וההתיישבות ביהודה ושומרון, וגם כאן התמונה איננה חד-ממדית. עם כניסתה למשרד פעלה השקד להוציא את הטיפול בנושא יהודה ושומרון מידיה של המשנה ליועמ"ש דינה זילבר. המהלך המורכב הוכתר לבסוף בהצלחה, אולם במבט לאחור מדובר בהצלחה חלקית בלבד. הטיפול ביו"ש הועבר לארז קמניץ, שהתנהלותו אמנם מאוזנת יותר מזו של זילבר, אבל קמניץ הוא למשל זה שתקע את הוצאת הצו שהיה מאפשר לתושבי עמונה לגור כבר בימים אלו באתר זמני במיקום בו יוקם יישובם החדש. אגב, קמניץ הפר בכך הסכם חתום בין התושבים לממשלה ועקף החלטת ממשלה.
מנגד נרשם שיפור בגזרת תשובות המדינה לבג"ץ בעתירות המוגשות בנוגע ליו"ש. אחרי שנים של אימוץ חד-צדדי של עמדות ארגוני השמאל, חל שינוי כיוון חיובי בתשובות הפרקליטות לעתירות השונות. צוות ההסדרה שפעל במסגרתו של משרד המשפטים הביא גם הוא שורה ארוכה של פתרונות אפשריים להסדרה ביו"ש. חלק ממסקנות הצוות נפסלו על ידי היועמ"ש וחלקן תקועות בשלב היישום.
להגיע למשבר
נחזור לליבת עיסוקה של השרה שקד. הסוגיה החמה ביותר כרגע על שולחנה של שרת המשפטים היא סוגיית הסניוריטי, כלומר מינוי השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון לנשיא. לפי שיטה זו הנשיאה הבאה היא השופטת חיות, אבל שקד – בצדק – מנסה לשבור את השיטה, ומתעקשת על דיון עקרוני בסוגיה בוועדה לבחירת שופטים. שקד מחזיקה בידיה קלף חזק מאוד, היכולת למנוע את הבחירה באמצעות מניעת כינוסה של הוועדה לבחירת שופטים.
לשקד מגיעות כל הברכות על הצפת הסוגיה ועל עמידתה מול הנשיאה הנוכחית, השופטת מרים נאור. עם זאת, שקד חייבת לעמוד על שלה ולהתעקש שלא תביא את בחירת הנשיא הבא לוועדה עד שלא יהיו עוד מועמדים לרשת את כיסאה של נאור. רק אם הדברים יגיעו לידי משבר יתאפשר ערעור אמיתי על שיטת הסניוריטי. אחרת כל המאבק עלול להיחרת בתודעת מערכת המשפט דווקא כניצחון של שופטי העליון על השרה שקד. במקרה כזה שכרה של שקד עלול לצאת בסוף בהפסדה וחבל.
לפי צה"ל ירושלים לא שוחררה
שני נרטיבים מתחרים על הסברו של משבר האמון בין חלקים נרחבים בציונות הדתית ובין צמרת צה"ל. נרטיב ראשון גורס שיש כאן בסך הכול צירוף של כמה מקרים שיצר בציבור רושם מוטעה לפיו צמרת צה"ל נלחמת בדתיים. בעקבות הרושם המוטעה הזה צל הרים נראה לנו כהרים, וכל שטות מנופחת למשבר. נרטיב שני גורס שיש כאן עימות עקרוני ולא צירוף מקרים. ישנם גורמים משמעותיים בתוך צה"ל שמעוניינים להכפיף את פעולותיו למערך ערכי שונה מאוד מזה שמנחה את מרביתו של עם ישראל, והמשבר הוא תולדה של מאבק אמיתי על דמותו של צה"ל.
ראיה חשובה מאוד לכך שהנרטיב השני הוא הנכון נחשפה השבוע על ידי העיתונאי עדו בן פורת באתר ערוץ 7. מדובר במסמך בעייתי מאוד הכולל הנחיות של חיל חינוך למפקדים לשיחות עם חייליהם לרגל מלאות 50 שנה למלחמת ששת הימים. המסמך מנחה את המפקדים לא לכנות את האירוע "שחרור" ירושלים, אלא דווקא "איחוד" ירושלים. המסמך מוסיף ואוסר על המפקדים לשוחח עם החיילים אודות זכותנו על שטחי יהודה ושומרון. בחודש הבא ייכנס לתפקיד קצין חינוך ראשי תא"ל צביקה פייראייזן. פייראייזן, איש חיל האוויר ובוגר ישיבת ההסדר קרני שומרון, קיבל את המינוי כבר לפני כשנה, כחלק מניסיונו של הרמטכ"ל איזנקוט להנמיך את הלהבות מול הציבור הדתי. המסמך הזה שפורסם השבוע מלמד שאם ברצונו להצדיק את הציפיות שנתלות בו מצפה לו עבודה קשה מאוד.
הפינה הכלכלית: הסדר נושים בעייתי
בנק הפועלים הפתיע ביום שני את המערכת הפיננסית, כאשר הודיע שיתנגד להסדר הנושים בין אליעזר פישמן ובין בעלי החוב. ייתכן שההתנגדות הזאת אכן תביא לכך שגרסתו הנוכחית של הסדר הנושים לא תאושר, אולם אל דאגה, בסופו של דבר ההסדר יאושר על ידי כל הצדדים, אולי בשיפורים קלים.
לכולם יש אינטרס להגיע להסדר הזה. הראשון שיש לו אינטרס הוא כמובן אליעזר פישמן שערב אישית לחלק ניכר מהחוב, ובלי הסדר הוא יוכרז כפושט רגל. להיות פשוט רגל במדינת ישראל זה עסק מאוד לא נעים. אתה לא יכול להחזיק בכרטיס אשראי, אתה מוגבל מאוד בשימוש בצ'קים, אתה לא יכול להיות בעל חברה, ולא יכול אפילו להיבחר לחבר במועצת רשות מקומית. כל ההגבלות הללו חלות על פושט הרגל כל עוד לא סיים להחזיר את חובותיו, או לחלופין כל עוד לא קיבל הפטר מבית המשפט. כ‑700 אלף ישראלים מוגדרים כיום כפושטי רגל, אבל כל אי הנעימות הזאת תיחסך ככל הנראה מפישמן, בעקבות חתימת הסדר הנושים.
לבנקים מצדם יש גם כן אינטרס בחתימת הסדר. מערכת היחסים בין פישמן לבנקים היא הדוגמה הטובה ביותר לאחת הרעות החולות המרכזיות של המערכת הפיננסית בישראל. ישראל היא מדינה קטנה. יש בה בסך הכול כמה עשרות בודדות של אנשי עסקים גדולים מאוד, וכמה עשרות בודדות של בכירים במערכת הפיננסית, כלומר בנקים וגופים מוסדיים. שתי הקבוצות הללו הן מטבע הדברים קבוצות מחוברות, שבהן כולם מכירים את כולם. התוצאה היא שנתח גדול מדי מהאשראי במשק ניתן לאנשי העסקים הגדולים, מי שכונו גם טייקונים, על בסיס של היכרות אישית ואמון חברי, יותר מאשר על בסיס נתונים יבשים וניהול סיכונים מחושב.
הליך של פשיטת רגל, הכולל מינוי מפרק וכינוס נכסים מלא, עלול לחשוף לעין כול את ההתנהלות של הבנקים ונותני האשראי הנוספים לפישמן. כך עשוי אולי להתברר כיצד קרה שאיש עסקים כזה, מוכשר ככל שיהיה, קיבל מהבנקים אשראי רב כל כך למרות כל סימני השאלה שאמורים היו להופיע מזמן. הסדר נושים לעומת זאת יותיר אמנם את הנושים עם מעט מאוד כסף, בדומה להליך פשיטת רגל, אבל מצד שני לא יחשוף אותם לשאלות ותהיות שעלולות להיות מביכות מבחינתם.
לתגובות: pyuter@gmail.com