מדינת ישראל לא מעודדת במיוחד עסקים קטנים, או אם להיות מדויקים יותר היא מעודדת אזרחים שלא לפתוח עסקים קטנים. מדד העסקים של הבנק העולמי – "מדד קלות עשיית עסקים" – ממקם את ישראל הרבה מתחת לאמצע המדינות המפותחות במקום ה‑52 בעולם. מדובר בירידה בשלושה מקומות בהשוואה לדירוג 2016. בסעיף פתיחת עסק ישראל ממוקמת במקום 41 בעולם, שהוא מקום נמוך מאוד בהשוואה למדינות המערב.
הצעת החוק למוסר תשלומים, המכונה "30 פלוס" היא הצעה שקרוב לוודאי תתקבל בתדהמה בכל מדינה מערבית שבה ישמעו עליה. ההצעה מתייחסת לתשלומים של המדינה לספקים. עד כה המדינה היא זו שמעכבת תשלומים לעסקים. במקרים רבים המדינה משלמת חצי שנה ויותר אחרי המועד לו התחייבה לספקים. הספקים מפחדים ללחוץ יותר מדי, ומרגישים חסרי אונים מול מערכת שאמורה להיות ההוגנת ביותר בשוק. כשמדובר בעסקים אחרים, או באנשים פרטיים שלא משלמים בהתאם להתחייבותם, נהוג לתבוע אותם בבית משפט לתביעות קטנות או בהליך אחר. לתבוע את המדינה זה הרבה יותר מסובך. כבר שבע שנים שהצעת החוק הזאת מתגלגלת לפתחן של כל מיני ועדות, ונדחית. כעת ההצעה מתקדמת לקראת הצבעה בכנסת ונראה שסיכויי העברת החוק הזה טובים. אבל, כאמור, החוק מעיד על הגישה הכללית לעסקים הקטנים.
במדינות רבות בעולם הבינו את חוזקם של העסקים הקטנים. הם מאפשרים גמישות למשק ותורמים רבות לתחרותיות. בהשפעה הכוללת סגירה של עסק גדול מורגשת במדדים של המשק כולו. לעומת זאת, עסק קטן שנסגר לא מורגש במקרו. העסקים הקטנים מאפשרים גמישות תעסוקתית ומאפשרים למגוון גדול יותר של אזרחים למצוא לעצמם תעסוקה.
ולמרות כל זאת ישראל מתעמרת בעוסקים – מס הכנסה ומע"מ מחייבים עסקים לשלם את המס ביום הוצאת החשבונית, למרות שלעתים קרובות התשלום על אותן עסקאות מתקבל לאחר חודשים ארוכים. תשלום המס מכביד על התזרים הכספי של העסקים, מה שמביא לסגירת רבים מהם. תהליכי אישור העסקים מסורבלים עד בלתי נסבלים. כדי לפתוח פיצרייה קטנה צריך אישורים ממשרד הבריאות, כיבוי אש, העירייה ועוד ועוד, זאת כמובן לאחר שבעל העסק יפתח תיק במס הכנסה, במע"מ ובביטוח הלאומי. אין רשות אחת שמטפלת בעסקים, וכך עוסק קטן נדרש לניהול רב-מערכתי מורכב. הניהול הזה דורש יועצים ומומחים שמייקרים את פתיחת העסק, וכמובן שמגלגלים את המחיר עלינו, הלקוחות. את העלויות האלה אנחנו שוכחים לתבוע, כשאנחנו תובעים הוזלה בעלות המחייה.