פגישות בין מנהיגי מדינות נעשות בדרך כלל על בסיס תיאום ציפיות שנערך לפני הביקור, אלא שלקראת הגעתו של טראמפ לישראל לא נעשו שום סיכומים. האופטימיים מקווים שהוא יכריז על העברת השגרירות, הפסימיים צופים לחץ על ישראל, ובירושלים בעיקר חוששים מהלא נודע
כשדונלד טראמפ ימריא מנתב"ג ביום שלישי הקרוב, אמורה להיות בידי ישראל סוף סוף תשובה לאחת השאלות המרכזיות שמעסיקות את המערכת המדינית בירושלים בימים אלה: מה בדיוק רוצה הנשיא האמריקני שיקרה בעניין התהליך המדיני עם הפלשתינים? נכון לעכשיו, למעט ליועציו הקרובים לאף אחד אין שמץ של מושג האם לטראמפ יש תוכנית מדינית סדורה בנושא, ובשיחות סגורות גם היועצים מודים בימים האחרונים שהם לא ממש בטוחים מה התוכנית. טראמפ, כך לדברי גורם אמריקני, רוצה את התוצאה הסופית. הוא רוצה את חידוש התהליך המדיני. הבעיה היא שלא בטוח שהוא מכיר את דרך החתחתים עד לשם.
מספר הבעיות שמקשות על ההגעה לתוצאה המיוחלת מבחינתו גדול מאוד. בירושלים לא מוכנים לשמוע על תוצאה סופית בלי דרך, הפלשתינים מנגד לא מוכנים לשמוע על סוף הדרך בלי להציב את כל התנאים מראש. טראמפ מחפש את הדרך הלוליינית לעקוף את כל התסבוכת הזאת, אך ספק רב אם עד נחיתתו כאן ימצא את הנוסחה לכך. בשיחות המקדימות, שבמקרים אחדים אף עלו לטונים גבוהים, הובהר שישראל איננה מסכימה להקפאת בנייה מעבר לקו הירוק ודורשת הכרה פלשתינית ברורה ומלאה בישראל כמדינת העם היהודי. המקסימום שדובר שם הוא כמה מחוות הומניטריות שישראל מוכנה לתת בשביל להפגין רצון טוב. אצל הפלשתינים, אגב, אפילו הרצון הטוב לא הופגן.
גם התקרית עם שני הדיפלומטים מהקונסוליה האמריקנית בירושלים שטענו ש"הכותל הוא לא חלק מישראל אלא מהגדה המערבית" מעלה בעיה קשה בצד האמריקני. הידיים ידי טראמפ, והקול קול אובמה. הפקידות במחלקת המדינה ובמשרד ההגנה מלאה באנשים ששירתו את הממשל הקודם. הם לא שינו עמדה כשטראמפ נכנס לתפקיד. הם מובילים קו שהוא ללא ספק אינו פרו-ישראלי. כאן זה לא עניין של זמן. הפקידות הזאת לא תלך ותשקע. מדובר באנשים שיושבים במשרדים הללו לא מעט שנים ויש להם אג'נדה בעניין הישראלי. גם דעתם נשמעת בבית הלבן, אם כי לא בטוח שהיא משפיעה באופן משמעותי כמו הכוורת הקרובה של הנשיא.
החשש הגדול ביותר בישראל הוא מהלא נודע. בעבר ביקורים כאלה של נשיאים כללו סיכומים מאוד ברורים באשר לציפיות של הצדדים זה מזה. כך גם היה כשלפני כמה חודשים נועדו נתניהו וטראמפ בבית הלבן. הפעם הסיכומים אינם כתובים מראש. בארצות הברית היו מי שטענו שטראמפ יהיה מוכן להעביר את השגרירות, מכיוון שכך ירגיש חופשי להפעיל על ישראל לחץ להתגמש כלפי הפלשתינים. זה טיעון חזק והוא טרם הופרך. במערכת המדינית מסתובבים לפחות שני אנשים שמעורבים ביחסי החוץ עם האמריקנים, וגורסים שכך הם פני הדברים.
הצד הישראלי היה מאוד שמח לראות את השגרירות עוברת, אבל לא במחיר מדיני. יועציו הקרובים של הנשיא, אגב, חושבים שהעברת השגרירות תהיה צעד נכון מבחינת טראמפ כמנהיג בינלאומי, ולא קושרים זאת עם העניין הפלשתיני. דווקא הפקידות המשרדית היא זו שהסיגה את טראמפ לאחור. הוא שמע וקיבל בשבועיים האחרונים חוות דעת מלאות בתרחישי אימים על מה שיתרחש ביום שאחרי העברת השגרירות. הוא החליט, כנראה, שהמחיר שישלם על העברת השגרירות יגרום נזק בלתי הפיך לתוצאה הסופית שהוא מבקש להשיג.
אז מה בכל זאת הוא יאמר כאן, אחרי שהבין שממצדה לא יצא שום דבר טוב והמיר את החום במזגנים של מוזיאון ישראל? כל ניחוש יהיה טוב. בישראל מקווים שאחרי שיתפוגג הערפל שהנשיא מפזר, הם לא יגלו שתג המחיר של הביקור היה גבוה מדי.
לעולם אין זמן נכון
הוויכוח סביב העברת השגרירות האמריקנית לישראל גרם לראש הממשלה לעשות צעד חריג ביותר. נתניהו פרסם ציטוטים מתוך שיחות שלו עם הנשיא ושל בכירים ישראלים ואמריקנים, כדי להבהיר שישראל התמידה ודרשה הכרה בירושלים כבירת ישראל ואת העברת השגרירות אליה.
"לא הייתה שום רמיזה או קריצה לאמריקנים בעניין הזה", אומר ל'בשבע' יעקב נגל, מי שהיה עד לפני חודשים אחדים ממלא מקום היועץ לביטחון לאומי של נתניהו. נגל ניהל שיחות רבות עם האמריקנים, וגם היה שותף בעצמו לפגישה של ראש הממשלה עם נשיא ארצות הברית. "העיקרון שהוצג הוא שמדינת ישראל היא ככל המדינות בעולם. ירושלים היא בירתה, ולכן כל שגרירות של מדינה זרה, ארצות הברית או כל מדינה אחרת צריכה להיות בירושלים. הצגנו את העמדה הזאת באופן ברור, ואף אמרנו לאמריקנים שזה יהיה מסר לעולם, שירושלים היא בירת ישראל ולא ניתנת לחלוקה. שמעתי את ראש הממשלה בעשרות שיחות מדבר על הנושא הזה, ותמיד העמדה הייתה ברורה מאוד, חדה ולא ניתנת לשינוי.
"בפגישה עם טראמפ זה אמנם לא היה הנושא המרכזי, אבל הנושא עלה והוצגה עמדה ברורה – שהשגרירות האמריקנית צריכה להיות בירושלים. הוא שאל אם זה עלול לגרום לשפיכות דמים, וענינו לו שלא. שסביר להניח שיהיו מחאות וצקצוק שפתיים, אבל אם תחכה לזמן הנכון, הוא אף פעם לא יגיע. אין זמן נכון להעברת שגרירות. העמדה שלנו הייתה תמיד שזה מה שצריך לקרות, ובשום שלב לא היה סימן שאלה בנושא הזה", הוא מסכם.
אלה העובדות, ואחרי בדיקה מעמיקה – הן גם נכונות. באופן בסיסי היינו צריכים להניח כאן לעניין ולומר שנתניהו הוכיח שהוא דרש שוב ושוב את העברת השגרירות. מי שקלקל לו הוא דווקא אחד האנשים הקרובים אליו, יו"ר הקואליציה דוד ביטן, שאמר השבוע כי הממשלה מעוניינת בהעברת השגרירות, אך לא בכל מחיר: "לא נהיה מוכנים לשלם מחיר מדיני על העברת השגרירות". ביטן הוסיף כי "לכל דבר שישראל רוצה יש מחיר מדיני. האמריקנים מעכבים וראש הממשלה לא מתכוון להתאבד על זה כרגע".
הבענו תמיהה על האמירה בפני לשכת ראש הממשלה וזכינו לתגובה הבאה: "ראש הממשלה נתניהו עושה הכול כדי שהאמריקנים יעבירו את השגרירות, ולא חושב שישראל צריכה לשלם מחיר מדיני על צעד טבעי כזה של העברת שגרירות לבירת ישראל". ללמדכם שמאחורי הקלעים, אולי בכל זאת פחות נוח לישראל שהשגרירות תעבור בעיתוי הנוכחי, בגלל מחיר מדיני כזה או אחר שתיאלץ לשלם.
אם להיכנס לסמנטיקה, התגובה של ביטן והאמירה של לשכת ראש הממשלה מעידות על כך שאולי מאז שעזב נגל את הלשכה היו התפתחויות אחרות, ואולי גם נדרש מחיר מדיני כלשהו. לכן יכול מאוד להיות שישראל העבירה מסרים שהיא אינה מעוניינת בטובות – אל תדרשו מחיר ואל תעבירו את השגרירות.
אין בחירות באופק
הממשלה הנוכחית תחזיק מעמד עד נובמבר 2019, כך העריך השבוע ראש הממשלה בישיבת ראשי הקואליציה, ולא מעט אנשים הרימו גבה. לקואליציה, למרות שהיא יציבה להפליא, יש רחשי רקע תמידיים כאילו כל רגע משהו בה הולך להישבר.
מבט מפוכח פנימה מראה שהסיכויים שמישהו ישבור את הכלים נמוכים. נתניהו כבר מכיר לעומק את כל השותפים. הוא לא אהב את חוק הדירה השלישית של כחלון, אבל במקום להתעמת הוא נתן לבג"ץ למוסס אותו. פיצול תאגיד השידור לשניים הוא יצור כלאיים שנועד לספק את הדרישות גם של ש"ס, ישראל ביתנו והבית היהודי. במצב כזה, שבו ראש הממשלה משתדל לדאוג שכל מיני-משבר ייפתר במהירות, וגם משברים גדולים זוכים לתשומת לבו, הנבואה שלו יכולה להגשים את עצמה.
הרי למי יש אינטרס לעזוב? בבית היהודי טוענים שההישגים בקדנציה הזאת עצומים. לחרדים לא הייתה ממשלה טובה כל כך כבר שנים ארוכות. כחלון מעביר רפורמות ואפילו בסיפור התאגיד הוא יצא עם הישגים. הליכודניקים גם אם הם אינם מרוצים, לא יפילו ממשלת ליכוד. היחידי שאוהב קצת אקשן הוא השר אביגדור ליברמן, ואפילו הוא דבוק חזק לכיסא.
מבט מפוכח שמאלה יראה שגם בשביל מפלגות האופוזיציה בחירות בעיתוי הנוכחי עלולות להיות גרועות במיוחד. יש עתיד אולי תתחזק, אבל האחרות עלולות לספוג מכה קשה, במיוחד המחנה הציוני, או מה שיישאר ממנה אם ציפי לבני תחליט לחפש דרך אחרת. התקווה של נתניהו, כך התלונן באוזניי ח"כ מן האופוזיציה, היא לא בהכרח התקווה של העם. אני דווקא חולק עליו. העם הצביע לממשלת ימין שבינתיים שומרת על יציבותה. אין כל סיבה, למעט פוליטיקה קטנה או גדולה, שתלך נגד רצון העם. אם יהיה צורך בשינוי יגיע יום הבוחר והשינוי יבוא לידי ביטוי בתוצאות בקלפי. תחלופת ממשלות מהירה פוגעת לא רק במשילות אלא גם באמון האזרחים.