המשטרה הודיעה על הגברת האכיפה בנושא הסחות דעת בזמן הנהיגה, אולם בדיקת הנתונים הסטטיסטיים בנוגע לתאונות קטלניות מעלה תהיות באשר לצורך במהלך וליעילותו. פרופ' דוד מהלאל מהטכניון: "אכיפה כזו מצריכה שיפוטיות כמעט בלתי אפשרית מצד השוטר"
כמדי שנה בשנה עמדו מוני ההרוגים והפצועים בתאונות הדרכים והתריעו על המגיפה המיותרת כל כך שלא מפסיקה להרוג בנו. המחצית הראשונה של 2017 אופיינה בעלייה מסוימת במספר התאונות וברצף של תאונות קטלניות בחודש יוני שתכפו זו אחר זו. על אף שהשנה סוכמה בירידת מה, הודיעה המשטרה על תוכנית ענישה ואכיפה חדשה שפורסמה בשבועות האחרונים. על פי התוכנית החדשה, תוגבר האכיפה על עבירות של נהיגה בחוסר זהירות, כשהכוונה בעיקר להסחת דעת. נהג שייתפס בעבירה כזאת, הודיעה המשטרה, יחויב בקנס של 500 שקלים ושש נקודות. הדגש העיקרי הוא על התעסקות בטלפון הנייד בזמן נסיעה, גורם שנחשב על פי המשטרה למסכן העיקרי בכבישים.
מאז ההודעה לתקשורת, במהלך החודש האחרון, התפרסמו בכלי התקשורת וברשתות החברתיות דו"חות מרחיקי לכת שחילקו שוטרים במסגרת המאמץ המדובר. נהג ששתה כוס קפה במהלך הנסיעה ואחר שגירד ברגלו בשעה שהמתין ברמזור, ספגו כל אחד קנס על סך 500 שקלים ושש נקודות.
הדגש ששמה המשטרה על הסחות הדעת בנהיגה מתבקש לכאורה. כולנו עדים לתרבות הקלוקלת הזאת. ברם, בדיקה של הנתונים הסטטיסטיים והקשר בין הסחות הדעת ובין תאונות קטלניות או קשות מעלה את השאלה אם במשטרה לא הלכו רחוק מדי. בשנתון הסטטיסטי האחרון שהוציאה המשטרה, זה של שנת 2016, מופיעים נתונים באשר לגורמי תאונות, אך מדובר בגורמים לתאונות הקטלניות בלבד. בראש הרשימה של גורמי התאונות הקטלניות ב‑2016 נמצאת מהירות מופרזת, שהייתה אחראית לפי הדו"ח ל‑69 תאונות באותה שנה. אחריה נמצא אי-מתן זכות קדימה להולך רגל שגרם ל‑45 תאונות קטלניות, 40 תאונות קטלניות התרחשו בעקבות התנהגות הולך רגל, ולאחר מכן אי שמירת רווח (29 תאונות) ומעבר בין נתיבים (22 תאונות). רק במקום השישי מופיע הגורם העמום "סיבות אחרות של הנהג", שגרם ל‑18 תאונות קטלניות באותה שנה וככל הנראה כולל עיסוק בסלולרי בפרט והסחות דעת, אך בנתוני המשטרה אין פירוט מעבר לכך. מצד שני, הסחות הדעת הן גורם שיכול להסתתר מאחורי מקרים אחרים כמו סטייה מנתיב או אי ציות לרמזור, דבר שאינו מקבל שום ביטוי סטטיסטי בנתוני המשטרה.
"הדו"חות שהתפרסמו לאחרונה בתקשורת הם פשוט בדיחה", אומר פרופסור דוד מהלאל, מומחה להנדסת תחבורה בטכניון. לטענת פרופ' מהלאל, אכיפה של הסחת דעת היא מורכבת וצריכה לכלול עמה עוד מהלכים רבים. האופן שבו המשטרה פועלת כרגע אינו יעיל להבנתו: "צריך להבין שהסחת דעת היא מושג מאוד רחב שכולל גוונים רבים. יכול להיות נהג שאוכל תפוח והוא מרוכז לחלוטין, ויכול להיות כזה שעם שתי ידיים על ההגה ועיניים על הכביש, אבל המחשבות שלו מעופפות והוא מוסח לחלוטין. זה הופך את האכיפה של דבר כזה לבעייתית ביותר. היא מצריכה שיפוטיות כמעט בלתי אפשרית של השוטר".
מהלאל ממשיך ומערער על התועלת של אכיפה במניעת תאונות דרכים: "נעשו עשרות מחקרים שבחנו את ההשפעה של האכיפה על תאונות הדרכים, ולא נמצא קשר משמעותי בין השניים. האכיפה כשלעצמה אינה אפקטיבית, היא צריכה לבוא יחד עם מכלול של פעולות".
משאבים מצומצמים
השנתון הסטטיסטי של המשטרה לשנת 2016 מתפרסם אחרי כמה שנים של הסתרת הנתונים על גורמי תאונות. עד שנת 2009 נהגה המשטרה לפרסם דו"ח על גורמי תאונות ואכיפה, בשיתוף הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בדו"ח האחרון, זה שהתפרסם באותה שנה, התגלה חוסר התאמה משמעותי בין הגורמים המסכנים ובין מספר הדו"חות שחולקו בהקשר לעבירות אלו. מאז הפסיקה המשטרה לפרסם את הנתונים הללו, ונשמעו ביקורות על כך שההסתרה נעשתה כדי להסתיר את הפער. מאוחר יותר, בשנת 2014, המליץ מכון מחקר אמריקני שנשכר כדי לייעל את פעילות המשטרה לפרסם את הנתונים הללו כדי להגביר את האמון והשקיפות בשורות המשטרה.
לעומת הנתונים החסרים של המשטרה, מביא פרופ' מהלאל נתונים שמצביעים על תמונה הפוכה מזו שמציגה המשטרה בכל הקשור לדיבור בסלולרי במהלך נסיעה. "בארצות הברית נבדקו בשנת 2011 כלל תאונות הדרכים הקטלניות, קרוב ל‑30 אלף, ונמצא שמתוכן רק באחוז אחד נהג שהיה מעורב בתאונה שוחח בסלולרי. החוקרים שם דירגו את הסחת הדעת הזאת כמקבילה להאזנה לרדיו או לדיבור עם נוסע, דברים שכולנו עושים. כמובן שזה שונה בתכלית מהסטת המבט לצג הסלולרי לצורך שליחת הודעה או אימייל, אבל גם במקרים כאלה אנחנו שומעים על אכיפה מוגברת של המשטרה".
"אין למשטרה נתונים אמפיריים על מספר התאונות שנגרמו מהסחת דעת", מאשר ניצב בדימוס ירון בארי, ראש אגף התנועה הקודם, "אבל היא גם לא צריכה כאלה. החוק אוסר נהיגה ביד אחת, או כל נהיגה מסכנת. המשטרה יכולה להחליט אם להערכתה זה הגורם המסכן כרגע, ולשים עליו את הדגש. היא לא צריכה לעבור דרך המחוקק, החוק קיים והבחירה לגמרי בידה".
בארי שותף לאסכולה שרואה את אכיפת עבירות הסחת הדעת כצו השעה, בעקבות עומק התופעה והסיכון הכרוך בה. עם זאת הוא מעלה נקודה חשובה בשיקול הדעת של המשטרה לגבי אכיפה. "בסופו של דבר המשאבים של משטרת התנועה מאוד מצומצמים", הוא מסביר, "כך שההחלטה לשים את הדגש על הסחות דעת היא גם החלטה להפחית את האכיפה בתחומים אחרים, שאולי מסכנים חיים לא פחות. יש כאן החלטה לא קלה".
90 מטר בלי להסתכל
"צריך להבין את הדרך שבה המשטרה מפיקה את המידע הזה", מנסה להסביר יואל פלרמן, עיתונאי רכב ותיק שעוקב שנים רבות אחר תחום תאונות הדרכים והטיפול בהן. "את הנתונים היא אוספת מדבר שנקרא 'תיקי ת.ד'. אלה תיקים שנפתחים בעקבות תאונות שנחשבות לקשות יותר, על פי ההגדרה של שלושה פצועים קל או פצוע אחד קשה. בתאונות מהסוג הזה נשלח בוחן תנועה, שבודק את הזירה אחרי התאונה. חשוב להבין, מה שעומד לנגד עיניו של הבוחן הוא מבחן העבירה – איזו עבירה נעברה על ידי הנהג בתאונה, מפני שאת המסקנות שלו הוא מעביר לצורך התביעה בבית המשפט. כך נוצר מצב שנהג שהסתכל בסלולרי ולא שמר מרחק יירשם תחת הסעיף 'אי שמירת מרחק', מפני שזאת העבירה שעבר בפועל. מהנתונים האלה המשטרה מפיקה את הדו"חות".
נקודה נוספת שמסביר פלרמן היא מדוע המשטרה מסווגת את הגורמים לתאונות קטלניות דווקא, ולא לכלל התאונות שלהן נפתח תיק ת.ד. "יש חוסר התאמה בקביעת חומרת הפציעה בין המשטרה ובין מערכת הרפואה בישראל. בדרך כלל, כשאנחנו שומעים הגדרות של פציעות קשות וקלות, הן על פי הקריטריונים של מכון גרטנר, שכלל בתי החולים בישראל משתמשים בהם. משטרת ישראל, לעומת זאת, לא נכנסת להגדרות שהיא לא מבינה בהן, וההגדרה שלה לחומרת הפציעה נקבעת לפי זמן השהייה בבית החולים – פחות או יותר מ‑24 שעות. לכן מעדיפה המשטרה לפרסם נתונים על מקרי מוות, שבהם כמובן אין שום מחלוקת".
במשטרה עצמה כן מדברים על חטיבות מחקר שעוסקות בניתוח של גורמי תאונה, ושמסוגלות להבחין גם בגורם הסחות הדעת, אם כי לא באופן ספציפי. "קל מאוד להבין בבדיקה של תאונה אם דעתו של הנהג הייתה מוסחת או לא", אומר רב-פקד ישראל עיני, סגן מפקד מחוז מרכז של משטרת תנועה ארצית. "כשרואים רכב שנכנס ברכב אחר מאחור, לדוגמה, ואין סימני בלימה על הכביש בכלל, אתה מבין שהנהג כאילו לא היה כלל ברכב. אותו הדבר לגבי סטייה מנתיב – אתה רואה שתנאי הדרך מצוינים ולא היה דבר שאמור לגרום לו את זה מלבד חוסר ריכוז בדרך. יש לנו מחלקות מחקר שעושות את העבודה הזאת, ולפי זה אנחנו מגבירים את האכיפה כנגד גורמי הסיכון המרכזיים".
עיני מבקש גם להדגיש כי התפיסה המקובלת היום באגף התנועה רואה את הסחות הדעת כגורם הסיכון המרכזי. "כיום, הפעולות של הנהג בנסיעה זה הכול חוץ מלנהוג. אנחנו שמים דגש גם על התופעה החדשה של הנחת הסלולרי על הברכיים כדי להסתיר אותו מעיני השוטרים. צריך להבין שנהג שמסיט את העיניים מהכביש לשלוש שניות ב‑100 קמ"ש, מתקדם יותר מ‑90 מטרים בלי שהוא רואה כלום. תחשוב כמה דברים יכולים להפתיע אותו ב‑90 המטרים האלה".