כמה יופי, טהרה ותמימות יש ברגעים שבהם עומד זוג תחת החופה. המבט התמים והשלם, מלא חיבה ואהבה, ממיס את הלב. ואתה, המנוסה, מקנא בהם מצד אחד, ומצד שני אומר לעצמך כמה ארוכה הדרך שעליהם עוד לעבור עד ש… עד שמה?
זה העניין. לאהבה אין תכלית. תכליתה בעצמה. בעצם האהבה, גילויה, העונג שבה, שם נמצא הכול. ברגעים הראשונים של כריתת ברית האהבה הכול כל כך תמים ויפה, דווקא בשל הראשוניות. אך העומק הגדול של האהבה מצוי דווקא בדרך. בדרך יש עליות ומורדות, רגעים של קרבה גדולה אך גם רגעים של ריחוק וחוסר הבנה, רגעים של כאב ורגעים של התפייסות והתרפקות. הדרך תלמד את מה שאף זוג מקסים מתחת לחופה עוד לא יודע ועוד לא חווה – עד כמה אנחנו שייכים זה לזה ונאמנים זה לזה.
זה בדיוק מה שקרה בתלאות הזוגיות שעברו הדוד והרעיה בין מתן תורה בשבועות ובין יום הכיפורים. כמה מקסים ומרגש היה מתן תורה, וכמה כואב היה חטא העגל, "כלה המזנה תחת החופה". כמה עמל השושבין כדי להחזיר את השניים זה לזה. "תפסו משה להקב"ה כאדם שהוא תופס את חברו בבגדו ואמר לפניו: ריבונו של עולם אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם" (ברכות לב).
או אז הוזמן השושבין לארבעים ימים נוספים בהר. שם כבר לא היה צריך ללמוד את התורה, שם נחוותה התשוקה העמוקה של הקב"ה לישראל. לוחות שניים רוויים בתשוקה זו, ואותם הוריד משה רבנו ביום הכיפורים. ומכאן ואילך בכל יום הכיפורים נכנס הכהן הגדול, תמצית מאוויי קרבת אלוקים של ישראל, לחדר המיטות הוא קודש הקודשים (על פי מלכים ב, יא) לחיבור מחודש, מלא התרצות ופיוס, מלא תשוקה וקרבה, רצוף אהבה.
אלול, דרשו דורשי רשומות, ראשי תיבות "אני לדודי ודודי לי", והמשכו של הפסוק: "ועלי תשוקתו". השייכות המוחלטת "אני לדודי ודודי לי", ואש התשוקה ההדדית שבוערת בבסיסה, אינם יכולים להתגלות לולא הריחוק של החטא. תשובת חודש אלול היא תשובה אל התשוקה והקרבה, היא תהליך של התבגרות בתוך הזוגיות של הדוד והרעיה.
וכאן החידוש בתשובת חודש אלול – האדם היחיד כשלעצמו אינו צד בברית הזאת. הוא כפרט לא זוכה לחיבור המחודש, הוא לא יכול להיכנס לבדו לבית קודשי הקודשים. הרעיה – היא כנסת ישראל, כלה וכלולה מכל ישראל, היא הנחשקת, היא הדבוקה ונחפצת בידי דודה.
קרבת אלוקים אינה עניין לנו כפרטים, כבודדים. קרבת אלוקים שאנו כמהים אליה איננה פרטית ואנוכית. על התנועה הנפשית האנכית המכוונת לתשוקת קרבת אלוקים להתבטא בתנועה אופקית המשפיעה ומקבלת אהבה מכל אחד ואחת מישראל, כי "בנים אתם לד' אלוקיכם".
זהו סיפור המסגרת של תשובת הימים הללו, אך זהו גם התוכן שלה. תשובה פירושה שיבת האהבה בין הדוד והרעיה, כלומר – גילוי תשוקת קרבת אלוקים בקרבנו, בכולנו, ביחד של כולנו.