שפרה שפרור לא הייתה העיפרון הכי מחודד בקלמר גם כשהייתה העיפרון היחיד בקלמר. וזו לא עקיצה חלילה, זו פשוט הייתה המציאות שכולם למדו לחיות איתה בשלום. בתעודות לאורך השנים השתדלו המורים לשבח אותה על סדר וניקיון ומעולם לא כתבו שאינה מממשת את הפוטנציאל שלה כי כאמור, הפוטנציאל האינטלקטואלי היה מאוד בר-השגה. למזלה של שפרה שיחקה העובדה שכשריבונו של עולם מחלק קלפים הוא משתדל שכל אחד יקבל לפחות אס אחד, והאס של שפרה היה לב אדום גדול שקשה לפספס, כך שתמיד הייתה מוקפת חברות ולימים נישאה לבחיר לבה גרשון שגם הוא, נעבעך, לא היה בדיוק סטיבן הוקינג (אם כי אפשר לומר שבקודקודו היה חור שחור).
כשהזוג שפרור גילו שהם בהיריון שמחתם הייתה גדולה במיוחד (כי כשאתה לא מתוסבך אתה יותר שמח), והשבועות הראשונים חלפו בקלות יחסית. הבלגן התחיל כשבשבוע החמישי התעוררה שפרה שפרור, ונתקפה דחף עז לפתור בעיה חשבונית מורכבת. היא נלחצה מעט, כי עד כה היה לה דחף בעיקר לחמוצים, אבל היא נשמה עמוק ופתחה ספר אקראי של בני גורן. עיניה נחו על תרגיל בגאומטריה אנליטית, ותוך שתי דקות היא מצאה את משוואת הישר העובר דרך הנקודה (0,8)B ושיפועו 1-. שפרה ההיסטרית לא הבינה מה קורה, ויחד עם גרשון הם נסעו לרופאת הנשים שלה, ד"ר שפיצר, שאחרי כמה בדיקות בישרה לזוג בקור רוח מזרח אירופי ששפרה, לא עלינו, סובלת מחַכֶּמֶת היריון". גרשון לא הבין מה זה אומר, אבל שפרה, שעכשיו תפקדה על טורבו, הבינה מיד את המצב. בעוד שרוב הנשים סבלו מטפשת היריון הרי שהיא, שבשגרה הייתה נעל, כעת הייתה חדה כשד ומבריקה כמו ריצפז. ד"ר שפיצר הבטיחה לזוג שלחכּמת היריון אין תופעות לוואי, אז שפשוט ינסו "להסתדר עם זה".
שפרה החדשה הגיעה הביתה וסיימה את הספר של בני גורן, המשיכה למספרים מדומים, חשבון אינפיניטסימלי, קומבינטוריקה, וקינחה בפיזיקה מתקדמת למתקדמים. מאוחר יותר באותו חודש גברת שפרור סיימה תואר שני בביולוגיה חישובית, והוזמנה להרצות בפרינסטון על תורת המשחקים וכיצד לשפר אותה. מחיאות הכפיים בסיום ההרצאה לא השאירו מקום לספק: דוקטור שפרור הייתה להיט.
חודשיים לאחר מכן זוכת פרס הנובל לכימיה פרופסור שפרה שפרור, ישבה לפגישה עם סטיבן הוקינג והתלוצצה איתו על משפט פרמה ומאיץ החלקיקים הכושל בשוויץ. גרשון כבר מזמן לא ליווה את אשתו לנסיעות הללו כי הוא התגעגע לשפרה שלו, עם הראש האוורירי והאס-לב-אדום. את פרופסור שפרור הוא לא הבין ולא זיהה. היא הייתה קרה, ונדמה שהיא נהנתה לדבר לידו בשפה גבוהה. גרשון אולי לא היה חכם במיוחד, אבל הוא סבר שדווקא יש תופעות לוואי לחכמת ההיריון, ושאחת מהן היא התקפצות הלב.
שבועות אחר כך פרופסור שפרור עמדה על הבמה בטקס הענקת תואר לשם כבוד בטכניון, כשלפתע הרגישה שיורדים לה המים. היא הביטה בכל האינטלקטואלים שנתאספו לכבודה, וגילתה להפתעתה שמה שהיא רוצה עכשיו זה רק את גרשון. גרשון הפשוט שבטוח שאחד הוא המספר הראשוני היחיד כי "הוא הראשון". גרשון התמים שאף פעם לא הבין למה קילו נוצות שוקל כמו קילו אבנים. רק אותו היא רצתה עכשיו, אבל היא הייתה חכמה מספיק לדעת שהגשר הזה נשרף, ושהלידה הזאת כנראה תעבור כמו המשוואות האהובות עליה – עם נעלם אחד.
שפרה כמובן טעתה לגמרי, כי כמו כל האנשים החכמים גם היא מרוב שידעה הכול לא השאירה מקום ללא צפוי. ומה שהיא לא צפתה היה עד כמה גרשון שלה פשוט. ואנשים מאוד פשוטים נצמדים לאמיתות הכי פשוטות: צריך להיות נחמדים, אסור לשקר, חלבה זה מגעיל, והכי חשוב – אם ד"ר שפיצר אומרת שתאריך הלידה הוא ה‑13 בספטמבר, אז ב‑13 בספטמבר צריך לעמוד בסוף האולם ולשים טוב טוב עין על אשתך.
שבועיים אחרי הלידה פרופ' שפרור חזרה להיות סתם שפרה, שראשה קליל כמו שוקולד אוורירי ועיניה אטומות כלבנים, וכשהיא שאלה את גרשון ערב אחד אם הוא מפחד מההיריון הבא שלהם, הוא רק שתק והעמיד פנים שלא שמע את השאלה, כי דיה לצרה בשעתה, וסייג לחוכמה – שתיקה.