הפגיעה המתמשכת בשונית האלמוגים המרהיבה באילת, שנגרמה ברובה על ידי צוללנים, מקבלת בשנים האחרונות מענה באמצעות שונית מלאכותית שמושכת אליה את התיירים ומפחיתה מהנזק שנגרם לשונית הטבעית n המדענים מדברים על הצלחה, ברשות הטבע והגנים פחות מתלהבים, אבל בינתיים האלמוגים מראים סימני התאוששות
לפני כשבועיים צלל ד"ר יעקב דפני בחוף הדרומי של אילת. הוא ביקש לחזור ולהביט בפנינת טבע שאחריה הוא עוקב כמה שנים – אלמוג אבן גדול בקוטר מטרים אחדים. דפני הוא ביולוג ימי ומראשוני חוקרי ושומרי הטבע של מפרץ אילת. הוא הגיע אל שונית האלמוגים בשנת 1960, ומאז כבר ראה הרבה: את ימי שליית האלמוגים וההרס המכוון בידי מטיילים וסוחרי מזכרות; את הביוב שזרם לים במשך עשורים רבים; את נזקי כלי השיט והתמעטות מיני היצורים החיים בשונית. ובכל זאת, מה שראה עתה הסעיר אותו עד כאב. "עמדו לי דמעות בעיניים", שיתף דפני את קוראי הבלוג שלו, "חשבתי שאני הוזה. במקום האלמוג המפואר ראיתי שברים גדולים ומפוזרים, שרידיו של האלמוג הנהדר הזה".
דפני ניגש אל השברים, וגילה שכולם מתים כבר. "ככל הנראה הוא היה שבור כבר כמה שבועות, כל חלקי האלמוג כבר מתו. קשה לדעת מה ומי גרם את הנזק הזה", אומר דפני, "בעומק של שמונה מטרים בלבד, כל צוללן עם שנורקל יכול להגיע אל האלמוג, ואני מניח שעשרות אנשים צוללים שם מדי יום. אני לא יודע אם מישהו ריסק אותו במזיד, או שמא עוגן של סירה נחת עליו בטעות. מה שחשוב זו המסקנה, והיא שאם פעם חשבנו שהטבע גדול מאיתנו ומה שלא נעשה לעולם לא נוכל לו, הרי שהמציאות היא הפוכה: אנחנו אלה שחורצים את גורל הטבע, ואם לא נתערב כדי לעזור לו, הוא פשוט לא ישרוד".
אפילו חול יכול להרוס
שונית האלמוגים באילת היא תופעת טבע יפהפייה ומיוחדת, שמהווה אטרקציה לא רק לחוקרי הטבע אלא גם להמוני התיירים שפוקדים אותה. אלא שהשונית – כמו שוניות רבות אחרות בעולם – נמצאת במצב מסוכן ופגיע מאוד, ובפרספקטיבה של כמה עשורים היא במגמה של דעיכה קריטית. האלמוג הוא יצור חי – חסר חוליות ימי, שיוצר למעשה את הבסיס למגוון הצבעוני והמרהיב של שונית האלמוגים, על כל צורות החיים המופלאות ומסעירות הדמיון שבה. אך כיצורים חיים, לאלמוגים יש גם את מגבלות הקיום שלהם, ונראה שככל שחולף הזמן גבולות אלה הולכים ונשחקים, ואיתם גם שוניות האלמוגים, שסכנה קיומית מרחפת מעליהן.
מחקריו של פרופ' יוסי לויה מאוניברסיטת תל אביב הראו שבשנות ה‑70 של המאה הקודמת 70 אחוזים מהשונית באילת היו מכוסים באלמוגים חיים. כיום, כך עולה מנתוני ניטור השונית של השנה האחרונה, צנח ההיקף לפחות מ‑30 אחוזים. שורה של גורמים מאיימים ומזיקים לשונית ולבעלי החיים שבה, אולם לדברי פרופ' נדב ששר, ביולוג ימי מאוניברסיטת בן גוריון, האיום היומיומי והלוחץ ביותר הוא הצוללנים.
"מצבה של השונית הטבעית קשה", אומר ששר, "יש באילת כרבע מיליון צלילות בשנה, מספר פנומנלי ששום מערכת לא יכולה לעמוד בו. אגב, רוב הנזקים אינם מכוונים: קורה ששוברים איזה אלמוג בטעות או מרחיפים חול שעולה ופוגע באלמוג. זה לא מכוון, אבל זה מצטבר ויוצר לחץ קשה. תיירות הצלילה היא אחד הדברים שמושכים אנשים לאילת, והחלק בשונית שהוא שמורת טבע הוא קטן מאוד".
לאחרונה, לאחר שהיה סגור עשרות שנים, נפתח חוף קצא"א לציבור וכל העושר שהיה טמון בו נחשף בפני קהל הצוללים: בשטח שהיה סגור לצוללנים התפתחה מערכת נפלאה ועשירה של שוניות, חלקן על יסודות מלאכותיים מעשה ידי אדם וחלקן בשונית טבעית עשירה ביותר. עובדה זו מוכיחה שלגורם האנושי יש השפעה מכרעת על גורל השוניות.
בימים אלה פורסם בכתב העת journal of environmental management מאמר אודות ההשפעה החיובית של הקלת לחץ הצוללים מעל השוניות. המאמר מציג מחקר בראשותם של ד"ר יניב בלחסן מקמפוס אילת של אוניברסיטת בן גוריון, מייגן רוסו מדרום אפריקה ופרופ' ששר. לפי המחקר, הפניית צוללנים משוניות טבעיות לשוניות מלאכותיות מעשה ידי אדם, מקלה את לחץ הצוללנים מעל מערכות טבעיות ומסייעת לשיקומן.
"באילת יש מעט מאוד חוף והמון צוללים", מסביר ששר, "לדעתי, שמורות טבע לא ייתנו את המענה היחיד. יש בעיר אינטרס תיירותי מובהק, ואף אחד לא יוכל לסגור את האלמוגים בפני הציבור. לכן, שמירת הטבע מחייבת לדעתי מודל חדש: משהו שיפחית את הלחץ ויאפשר לשונית הטבעית לשוב ולשגשג. והמודל הוא הקמת שוניות מלאכותיות".
ששר, מומחה בשיקום אוכלוסיות אלמוגים, פועל בפיילוט עולמי לשיקום שוניות אלמוגים פגועות על ידי התערבות אנושית, המעודדת את גידולם של האלמוגים. "הפתרון שלי הוא 'לעובדה ולשומרה', גישה חדשה של קבלת אחריות על הטבע". באילת, בירדן, אוסטרליה ובהונדורס פועל ששר יחד עם חוקרים אחרים להקמת השוניות החדשות.
"אנחנו מניחים בים מצע דמוי שונית", מסביר ששר, "מצע שתוכנן בקפידה לאור מחקרים כטוב ביותר לעידוד גדילתם של אלמוגים, ובונים למעשה שוניות מרחפות באמצע הים, מאות מטרים מהחוף, בעומק 10‑12 מטרים. במקום הזה אני יכול לגדל אלמוגים שקשה להם לשרוד במקומות אחרים, ואילו כאן הם יכולים לגדול בשקט וללא הפרעה. ואם חלילה נגרם נזק לשונית טבעית, אזי יש לי משתלה שאוכל לקחת ממנה אלמוגים ולשקם את השונית הפגועה".
השונית המובילה היא שונית 'תמר', שבניגוד לרוב השוניות המלאכותיות האחרות המבוססות על גרוטאות מעשה ידי אדם – ספינות טבועות, עמודי מזחים וכדומה – נבנתה מבטון מיוחד ובעיצוב מיוחד, כדי לשרת את האלמוגים ובעלי החיים של השונית באופן מיטבי. "במידה מסוימת אפשר לומר שזו גרסה של אגמון החולה, יערות הכרמל או יערות ירושלים", אומר ששר. "זה לא הטבע הבראשיתי כפי שהיה, זה טבע שנשען על התערבות האדם, אבל בסופו של דבר זה ישרת לא רק את הצוללנים, אלא גם את הטבע עצמו. כבר היום שליש מהצוללנים פונים לאתרי השוניות המלאכותיות באילת. ההקלה על השונית הטבעית היא עצומה, והיא גם מושכת מגוון של אלמוגים נדירים ומחזירה אותם למפרץ".
שונית תמר הוכנסה למים ב‑2006, וב‑2007 החלה שתילת האלמוגים עליה, בשיתוף עם רשות הטבע והגנים. עם הזמן התיישבו עליה בעלי חיים רבים, האלמוגים צמחו וגדלו ולדברי ששר הניסוי מצליח מעל ומעבר לציפיות. "אני מקווה שתחום השוניות המלאכותיות יתפתח עוד כדי למשוך אליו את פעילות האדם, הרחק מהשונית הטבעית, כך שכל מי שירצה לעשות קורס צלילה יוכל לעשות זאת בשונית מלאכותית יפהפייה, לראות וליהנות מנפלאותיה, וזאת בלי להיות דקה אחת ליד שונית טבעית".
להגביל את הצלילות
אולם חזון השוניות המלאכותיות אינו מקובל כפתרון המועדף בהכרח על ידי הגופים האמונים על שמירת הטבע בישראל. ד"ר אסף זבולוני, אקולוג מפרץ אילת ברשות הטבע והגנים, אומנם לא פוסל את הקמתן של שוניות מלאכותיות בתנאים מסוימים, אבל לא משוכנע שהמוני אתרים מלאכותיים שוקקי תיירים הם שיצילו את השונית הטבעית.
"לא כולם חושבים ששונית מלאכותית היא רעיון טוב, ויש לכך כמה סיבות", אומר זבולוני. "ראשית, מהבחינה הפילוסופית: האומנם נכון שאנחנו נקבע איפה צריכה להיות שונית, או יער, או כל דבר אחר? אם אני המעצב, אז אנחנו כבר לא מדברים על שמירת טבע אלא על עיצובו. למעשה, שוניות מלאכותיות, גם אם הן טובות לתיירות, לא בהכרח תורמות לאקולוגיה. במידה שהן מושכות את הצוללנים – מה טוב, אבל זה לא מובטח, ובה בעת האטרקציות הללו עשויות להגדיל את מספר הצוללים שיגיעו בסופו של דבר גם לשונית הטבעית".
לאורך 12 הקילומטרים של חופי אילת יש לא מעט עצמים מלאכותיים: ספינות, רכבים משוריינים, עמודי חשמל, פירמידה, גן פסלים ועוד. "באופן כללי החוף די עמוס בעצמים מלאכותיים, ואני לא חושב שנכון להעמיס עוד", אומר זבולוני, "בנוסף לכך, חלק מהשוניות הללו לא באמת טובות לבית הגידול הטבעי. חלקן מעודדות התיישבות של מינים זרים, אחרות פוגעות בעשבי הים, שמהווים גם הם מערכת אקולוגית מאוד חשובה. לכן, כל צעד שכזה צריך להיעשות בזהירות רבה, תוך וידוא שהנזק לסביבה יהיה מינימלי. ובסופו של דבר, הוספת אלמנטים מעשה ידי אדם זו לא שמירת טבע, אלא התערבות גסה בו".
זבולוני מאמין שהדרך לשמר ולשקם היא על ידי מזעור גורמי העקה מעשי ידי אדם, חינוך, הסברה ויצירת ממשק צוללים שישמור על השוניות. אם היום לקיחת קורס צלילה באחד מהמועדונים בעיר הוא צעד שכל נער ונערה שחסכו כמה שקלים יכולים לעשות, ולאחר מכן הם רשאים לצלול פחות או יותר כאוות נפשם, הרי שזבולוני היה רוצה לראות מהפך שלדעתו ייטיב עם הצוללים ומועדוני הצלילה.
"עולם הצלילה באילת הוא אחד הזולים והנגישים בעולם", אומר זבולוני. "בהרבה מקומות בעולם כדי לצלול בשונית אלמוגים אתה חייב להתלוות לצלילה מודרכת, עם מדריך מוסמך. מדריך שכזה תפקידו לא רק להראות לך את הנוף התת-ימי, אלא גם לשמור על ביטחונך ולוודא שאתה צולל בצורה מאוזנת ואינך גורם נזק לבית הגידול הטבעי. זה מה שנקרא 'ממשק צלילה', ולשם כנראה אנחנו צריכים להתקדם, למרות שזה ייקר את עלות הצלילה".
גם אם נניח בצד את משמעות ההכבדה הכלכלית על שוחרי הטבע, עדיין יש לשאול: האם מערכת האכיפה של רשות הטבע והגנים תהיה מסוגלת לעמוד במשימה של אכיפה איכותית במפרץ, כזו שתאפשר לממשק הצלילה להצליח? על פניו, גם כיום, לדברי חוקרים במפרץ, הנזק נמשך והשונית לא מתאוששת, למרות הרצון הטוב. אלא שזבולוני דוחה את הטענה הזאת: "אני יכול להגיד בבירור, שבטווח 13 השנים מאז ייסודה של תוכנית הניטור הלאומית של המפרץ, אנחנו לא רואים הידרדרות אלא ההפך, אפילו שגשוג קל. הטענה ש‑20 או 30 אחוזים מהשונית נותרו בחיים, היא פשוט לא נכונה. בעוד שבכל העולם ישנה דעיכה דרמטית במצב שוניות האלמוגים, אצלנו המצב יציב".
תופעת הלבנת האלמוגים מאיימת בשנים האחרונות על שטחי שוניות עצומים בעולם, אשר מתים בקצב מבהיל כתוצאה מעליית טמפרטורת המים באוקיינוסים. באופן מעניין, תופעה זו לא משפיעה על אלמוגי אילת. "ככל הנראה, אלמוגי אילת הם צאצאים של אלמוגים שעברו תהליך של סלקציה שאיפשר רק לאלמוגים עמידים לטמפרטורות גבוהות לחדור לים האדום", אומר זבולוני, "מה שעשוי להפוך את מפרץ אילת למפלט עולמי לשוניות אלמוגים".
בינתיים רשות הטבע והגנים לא מתכוונת לוותר על ערכי הטבע ועל השוניות המלאכותיות שהתפתחו בחוף קצא"א, והיא מקדמת תוכנית להפיכתו של אתר זה לשמורת טבע. "אם נוצר בית גידול מלאכותי במשך כל כך הרבה שנים, אז הוא כבר הפך להיות חלק מהמערכת", מסביר זבולוני, "ואם נפגע בו, זה עלול להוביל לתגובת שרשרת שבה כל בעלי החיים התלויים בבית הגידול ייפגעו גם הם. מלבד זאת, יש בקצא"א גם שונית טבעית ערכית מאוד עם מגוון ביולוגי גבוה משאר השוניות. לכן אנחנו דוחפים לכך שבהקדם האפשרי המקום יהפוך לשמורה לכל דבר".
ד"ר דפני מאמץ את השקפותיהם של זבולוני וששר גם יחד: "מה שקרה לאחרונה בפלורידה קשור קשר בלתי ניתן להפרכה למה שאנחנו עושים על פני כדור הארץ", אומר ד"ר דפני, "כדור הארץ מתחמם ומשתנה, ויש לזה השלכות אדירות. גם אני חשבתי פעם ששוניות מלאכותיות זה דבר שלא צריך להתעסק איתו, היום המסקנה שלי היא שזה בלתי נמנע. המגוון הביולוגי יורד, ואיתו המערכת כולה מידרדרת. הפתרון הוא גם בחינוך והסברה, גם בממשק צלילה וגם בהתערבות כדי לעודד את המגוון הביולוגי. פעם צחקו עלינו כשדיברנו על כך שצריך לשמור על האלמוגים. היינו תימהוניים ומוזרים, אנשים לא רציניים שמחבקים עצים. היום כבר מבינים שאם לא נשמור, פשוט לא יהיה".