'מדינת הגמדים' מתיימרת להיות תוכנית סאטירה בסגנון החרצופים, אלא שלמעט כמה נקודות אור קטנות היא מציגה בובות שעשויות ברמה בינונית עם טקסטים סתמיים ובעיקר לא מצחיקים
הפורמט נשמע מבטיח: בובות קריקטוריות מעוצבות בדמות פוליטיקאים וידוענים, בהשראת 'החרצופים' ז"ל, אנשי מקצוע מנוסים מהתחום, כולל עורכים, כותבים ומדבבים, ומעל לכול – סאטירה נוקבת, כי מי לא אוהב בסופו של יום לצחוק קצת על ההתרחשויות שמלוות את חיי היומיום של כולנו. שהרי איך נהוג לומר? אם זה לא היה עצוב, היינו צוחקים. אבל 'מדינת הגמדים' (כאן 11) מצליחה לעשות את ההפך הגמור: זה לא היה מצחיק, ואנחנו עצובים.
לא נעים לכתוב ביקורת שלילית וכל כך חד משמעית על תוכנית שמן הסתם הושקעו בה כוחות ומשאבים רבים (תקציב עתק של 400 אלף שקלים לפרק), אבל השורה התחתונה היא שסאטירה לא באה, וסאטירה אפילו לא מצלצלת. נכון, מבין השורות ניכר שנעשה מאמץ לייצר אמירה נוקבת ברמה כזו או אחרת, ולפעמים זה אפילו קצת הצליח, אבל בפועל רוב הפאנצ'ים לא מספיק חדים והרבה טקסטים מרגישים סתמיים. מה שיכול אולי לעבור בתוכנית דרמה, אסור לו לקרות בפורמט סאטירי, שבו כל שורה חייבת להיות מוקפדת, מהודקת ושנונה.
רגעי האור המעטים היו בקטע שמציג את חברות הכנסת מהמחנה הציוני מסתירות באופן גלוי למדי את העובדה שהעצרת לזכר רבין תהיה למעשה פוליטית לחלוטין. אפשר גם לזהות ניצוצי הומור פוליטי במערכון של אבי גבאי, איתן כבל ועמיר פרץ, שמתחרים על הבר למי הייתה ילדות יותר קשה במעברה. אבל זהו בערך.
כמובן שמחויבות לנורמות של נקיות לשון ואסוציאציות לא קיימת כאן, וזאת בלשון המעטה. אבל מעבר לכך, התחושה היא שהביצוע כאן הוא רק ברמת ה"כמעט טוב": החיקויים שמבוצעים על ידי מדובבים מזכירים אומנם בחלקם מניירות מסוימות של הדמויות, אבל התוצאה לחלוטין לא מתקרבת לרמה של אומן החיקויים טוביה צפיר, למשל. הבובות עצמן בחלקן אכן מקצינות בצורה נכונה מאפיינים חיצוניים של הפוליטיקאים או הידוענים המדוברים, אבל האחרות עשויות בצורה בינונית ולא מדויקת. וכשמדובר בתוכנית שמבוססת על בובות, ישנה חשיבות מכרעת לעיצוב כחלק מהעברת המסר הסאטירי, שנפגם גם באופן הזה.
בעידן שבו הצופים צמאים לסאטירה, והמונופול בתחום הזה נתון בשנים האחרונות כמעט רק בידי 'ארץ נהדרת', שלא מנסה להסתיר את האג'נדות המאוד מסוימות של עורכיה, טוב היה אם המשאבים היקרים שהושקעו ב'מדינת הגמדים' היו מניבים תוצאות מספקות יותר, שהיו נותנות פייט הוגן ומאזן לענקית הרייטינג מהערוץ המסחרי המתחרה. 'עד כאן' המשודרת באותו ערוץ חזרה אומנם לעונה שנייה, אבל היא נעדרת תכנים מצולמים שאינם חילופי פאנצ'ים בין מגישים באולפן. 'מדינת הגמדים' הייתה יכולה להשלים במשהו את הפער הזה, אבל נראה שהיא כשלה במשימה וחבל.
ארבעת הפרקים הראשונים, ששודרו מדי יום חמישי, הם כמו הילד שאומרים עליו את אותו משפט מפורסם באסיפת ההורים. אולי כשהילד הזה יגדל קצת יותר, נראה את הפוטנציאל ממומש עם הומור יותר גבוה ונוקב, בלי צורך לצלול מדי פעם למכנה המשותף הנמוך ביותר.