מאשימים את המתיישבים
במקום לברך את תושבי עמונה על הסכמתם למעשה העוול הנורא והלא מוצדק של פינויים מבתיהם, פתחה התקשורת השמאלית במסע הסתה פראי נגד המפונים על הסכומים הגבוהים מתקציב המדינה שהסכם הפינוי יעלה "על חשבון השכבות החלשות". והרי המתיישבים שעלו בזמנו על הקרקע בתמימות ובהסכמה ובאישור, כל חפצם היה להישאר בבתיהם והם אינם אשמים בעלות הגבוהה והמיותרת הכרוכה בפינויָם. מי שאשם בהוצאה כספית זו הם ארגוני השמאל הקיצוני שמנהלים מאבקים מכוערים ושקריים לסילוק המתיישבים מבתיהם ובג"ץ שנכנע להם והורה על הפינוי. אלא שאצל השמאל ההסתה נגד הימין, המתנחלים והציבור הדתי-לאומי היא בראש סדר העדיפויות. וכך אנו צופים בעולם הפוך, שבו לא רק שהמתיישבים מגורשים מבתיהם, הם גם מואשמים בסחטנות כספית. וזה מזכיר לי לצערי תקופות אפילות בהיסטוריה היהודית, כאשר מה שלא קרה – תמיד האשימו את היהודים.
יהושע מרובקה, פתח תקווה
זילות העונשים
אתי אלון, מנהלת בבנק הפועלים לשעבר שגזלה את כספי לקוחותיה, ושודד הבנקים המיתולוגי האופנובנק רוני ליבוביץ נענשו בשנות מאסר רבות לשם הרתעה. אי אפשר להתעלם מהעובדה התמוהה של החמרה בעבירות רכוש – שאלון והאופנובנק משמשים כסמל מובהק להן – יותר מדיני נפשות. כך למשל, על גרימת מוות ברשלנות העונש המקסימלי הוא חמש שנות מאסר בלבד!
הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בענישה הקלה בתאונות דרכים. לא אחת נהגים שדרסו למוות כמה נפשות בתאונת פגע וברח נידונו לשנות מאסר בודדות. היכן הצדק, ההרתעה וסדרי העדיפות הנכונים, שבראשם עומד ערך החיים? די לזילוּת בחיי אדם.
ציפי לידר, ירושלים