כל הפוסטים בדביר שרייבר

לא היו ימים טובים לישראל כימים שבהם אלול וספטמבר נפגשים, החגים עומדים בפתח וסוחרי ארבעת המינים יוצאים אל השטח  

איך תאונה קטנה משרתת אידיאולוגיה גדולה, מה צריך לעשות כדי שהנבחרת תצליח, ולמה סיומו של החופש הגדול הוא בשורה קולינרית

כל אחד ומורשת אבותיו: טראמפ מאיים, ישראל מתמגנת ובבתי הכנסת מתחילים לומר סליחות. חוץ מאלה שעוד לא   בשלהי שנות

תחזית מזג האוויר: חם, מתחמם, עלייה בטמפרטורות ואז הכבדה בעומס החום. זה הקיץ הכי חם שהיה פה, לפחות מאז הקיץ

גלות וגאולה, חורבן ותקומה, חששות ותקווה. הכול מתערבב כשהבן מתגייס לצה"ל ערב תשעה באב   בן יקר ואהוב, השבוע גם

עם יו"ר מזרחי חדש, במפלגת העבודה כבר לא יכולים לחכות לבחירות הבאות. הם כנראה לא ינצחו, אבל לפחות יוכלו להדיח

עוף מכובס ואורז, פוליטיקאים נכנסים ויוצאים מהכלא, החרדים מכופפים את כולם ופצמ"רים נופלים ברמת הגולן. או כמו שקוראים לזה אצלנו:

למה אני לא הולך לבריכה בשלושת השבועות, בשלושת החודשים, בין הזמנים ובכל זמן אחר   אני לא אוהב את הים.

"זה משהו שלומדים ואחר כך יימחק", אמרה ע', ושלחה אותי להכין שיעורי בית על השאלה מה אנחנו לומדים מכל המבחנים