כל הפוסטים בילדים

בוקר אחד, כששטפתי את הפנים, הבטתי בעצמי במראה ונבהלתי. וי! מה זה?! בדיוק במרכז המצח היה לי כתם מוזר, אדום

ניחשתי שהרב פנה דווקא אליי בגלל שההורים שלי ביקשו ממנו. זה עצבן אותי קצת, אבל מכיוון שההצעה שלו משתלמת, הסכמתי

הייתי באוטובוס בדרך לביקור השבועי אצל סבא. כשהאוטובוס נעצר ברמזור, הצצתי אל מחוץ לחלון, ומכל עברי הצומת ניבטו פניהם של

החזית הדרומית מושכת את תשומת הלב, אבל לטענת מומחי ביטחון האיום הכי מוחשי שיש היום על מדינת ישראל מגיע מגבול

לפי היומן מצפים לי חודשיים בלי חג או חופשה. רק לימודים. יום אחרי יום של לוח זמנים קבוע. כמה התרגלתי

"מזל טוב!", פתח אבא את הדלת, "תראו את מי הבאנו לכם!". אמא נכנסה הביתה אחריו, ובידה מנשא ובו תינוקת קטנה

איך דווקא עדי ואני נהיינו חברות הכי טובות? באמת פלא. עדי היא המסודרת והחרוצה של הכיתה. לא תראו שערה זזה

ערן הסתובב בחדר ומלמל לעצמו שוב ושוב. כבר כמעט שעה שהוא במצב הזה. כשאחותו הגדולה מיכל נכנסה לחדר וראתה אותו,

בני דודים זה דבר די כיף: הם גם כמו חברים אבל גם קצת כמו אחים, בכל זאת אנחנו משפחה. במשפחה

אליה נכנסה הביתה בצעדים איטיים. "היי אליה!" ענבל חייכה לאחותה הצעירה, "מה קורה?" "ברוך השם, הכול בסדר", השיבה אליה, וזרקה