כל הפוסטים בילדים

איך דווקא עדי ואני נהיינו חברות הכי טובות? באמת פלא. עדי היא המסודרת והחרוצה של הכיתה. לא תראו שערה זזה

ערן הסתובב בחדר ומלמל לעצמו שוב ושוב. כבר כמעט שעה שהוא במצב הזה. כשאחותו הגדולה מיכל נכנסה לחדר וראתה אותו,

בני דודים זה דבר די כיף: הם גם כמו חברים אבל גם קצת כמו אחים, בכל זאת אנחנו משפחה. במשפחה

אליה נכנסה הביתה בצעדים איטיים. "היי אליה!" ענבל חייכה לאחותה הצעירה, "מה קורה?" "ברוך השם, הכול בסדר", השיבה אליה, וזרקה

המורה כתבה על הלוח תרגיל ארוך ומסובך, הסתובבה אלינו ובמבט קצת שובב שאלה: "טוב, בנות. בואו נראה מי מכן תצליח

אני בטוח שברכה זוממת משהו. אף פעם היא לא הייתה כל כך מנומסת. פתאום היא אומרת תודה לכל אחד, ומקפידה

"יהודה! בוא לאכול ארוחת ערב!", אמא קראה לי מהמטבח, אבל מרוב שהייתי עסוק בקושי שמעתי אותה. רק כשהיא קראה לי

האמת היא שלא כל כך אהבתי את האיש שהיה דופק לנו בדלת פעם בחודש ומבקש צדקה. היו לו בגדים גדולים,

בשבוע שעבר השבט יצא לחלק סופגניות בבית החולים. בכל חדר שעברנו שרנו כמה שירים, חילקנו כתרים מנייר שעליהם היה מודבק

כמעט בכל בית כנסת יש "סבא סוכריות", אבל רק לנו יש "סבתא סופגניות". בכל שנה, סבתא רינה מגיעה להדלקת נרות