כל הפוסטים בילדים

כשנכנסתי הביתה, הלכתי ישר לחדר של יהודה. גם היום ניגשו אליי אנשים, בבית הספר וברחוב, כאלו שאני מכירה וגם זרים,

הדלת נסגרה מאחורי ההורים לבית משפחת לוין, ואני שוב נשארתי לבדי עם חמשת האינדיאנים הקטנים שלהם. טוב, הם לא באמת

יסכה, בת הדודה שרק עכשיו הכרתי, התרגשה מאוד. היא עלתה עם משפחתה מארצות הברית שלושה ימים לפני כן, ועמדה לנסוע

הבוקר המורה חילקה תפקידים להצגת סוף שנה. היה ברור שהיא תבחר בנֹעם שישיר. יש לו קול עמוק, וכשהוא שר הוא

סיימתי את הביס האחרון של החביתה והנחתי את המזלג על השולחן. "זהו", הכרזתי, "סיימתי לאכול ארוחת ערב. אני יכול ללכת לשחק?"

שוב הגיע יום העצמאות, ושוב מצאתי את עצמי בפיקניק המשפחתי המסורתי ביער. זה אירוע נחמד, אבל איכשהו נראה לי שמשהו

סבתא דיני הסתובבה בסלון הבית הלוך ושוב, אוחזת בספר החדש. מי שהיה מתבונן מהצד היה שואל את עצמו מה לאישה

בבית משפחת שראל ניקיונות הפסח התקדמו בעצלתיים. "אלקנה, לאן אתה הולך? כבר סיימת את הספרייה שאמרת שתעשה היום?" שאלה אמא.

כל שנה אחרי שפורים נגמר, אנחנו מתחלקים לצוותי עבודה. מירי אחותי הגדולה מורידה את הצלופנים והקישוטים שתלינו בבית, אבא מוציא

שוב איציק הבריון נעמד מולי ביציאה משער בית הספר. זה קורה לפחות פעמיים בשבוע. אני הילד הכי נמוך בכיתה, ואיציק