כל הפוסטים בעל טעם ועל רוח

כן, השנה זה קרה גם לי. הצטרפתי להורים שהוסיפו לתפילת שמונה עשרה את ברכת "ותחזינה עינינו בשוב הילדים לבית הספר",

כמה קשה לצאת לדייט, לקוות, להתפלל ולהתכונן למצוא את אהבת חייך. כל המהלך הזה הוא פלאי פלאים של מזווג הזיווגים,

הם מעולם לא פתחו סידור, לא ראו אדם מניח תפילין, לא יודעים מה זו פרשה ואין להם מושג מה זו

אם יש משהו יותר נורא מזה שהמשיח לא הגיע בתשעה באב, זו החזרה מלאת הריגוש לשגרה, ההשלמה שבאה כל כך

היא הכי נדיבה, הכי דאגנית, החברה הכי נאמנה והלוחמת הכי גדולה. אמא שלי חוגגת יומולדת עגול, וזו הזדמנות לטור מלא

לגעגוע יש מקום, חדר, איפה שהוא בלב. שם נערמים להם הגעגועים בלי הבדלים, חיים בשלום, עד שאחד מהם נזרק במקרה

יום אחד, אחרי שחזרתי בתשובה, אזרתי אומץ ונסענו לכותל. אחרי כמה דקות ניגשה אליי אחת מהצדיקות האלה והתחילה להסביר לי

במשך שנים היה לי קשה לשנות את תפיסתי על ירושלים, העיר שבעיניי הייתה תקועה כמו עיירה יהודית מאות שנים אחורה:

במקום להתלבט בשבת בבוקר אם ללכת לים, לקאנטרי או לעל האש אצל ההורים של בעלי, אני יכולה להתפנק במיטה עם

חשבתי שזה יהיה כנס שבזכותו אוכל לספר לכם על תבשילים מגרים ורעיונות חדשים בתחום המזון הבריא, ובמקום זה מצאתי את