אומנם אלו לא בדיוק השורשים המוזיקליים שלו, אבל אפשר להרגיש שהחיבור בין אברהם פריד למוזיקה העברית-ישראלית נעשה מהלב ועם המון אהבה
צילום: ישראל ברדוגו
באופן קצת פרדוקסלי, באלבום הישראלי החדש והנהדר של אברהם פריד 'כמה טוב שנפגשנו' יש תחושה של חזרה הביתה. זה אומנם לאו דווקא ביתו המוזיקלי של פריד מבחינה היסטורית, אבל בהחלט יש כאן תחושה ביתית וישראלית חמימה, צעד מתבקש שגורם לקהל הישראלי לחבק את פריד עוד יותר באהבה.
"עלה קטן" היה השיר הראשון של פריד שלא היה מהמקורות. כשהוא יצא רבים הרימו גבה, אבל זה היה לדקה וחצי. השיר היה כל כך איכותי, ופתח את פריד לקהלים שלא הכירו אותו מספיק לעומק לפני כן. פריד המשיך לשחרר שירים ישראליים, ביניהם "רק תפילה" (במקור "שהשמש תעבור עליי" של ירדנה ארזי), ו"מישהו הולך תמיד איתי" (במקור של עפרה חזה). בנוסף לכך הוא אירח ושיתף בהופעותיו אמנים ישראליים – מיהורם גאון, דרך רמי קליינשטיין ועמיר בניון, ועד ישי ריבו וחנן בן ארי.
עכשיו החיבור הזה עולה מדרגה, ומאוגד באלבום שלם שמציג סינגלים שכבר יצאו ("ירושלים שבלב", "מסלול מחדש"), קלאסיקות אהובות ("שירת העשבים"), ויש גם שיר ישראלי – "שירו של שפשף" של מאיר בנאי ז"ל, שמקבל כאן מעטפת חסידית-ישראלית תחת השם "אל האור".
פרט לכך יש כאן כמובן בלדות נפלאות ("אני שר" ו"שלח לי כוח"), רצועות מקפיצות, ושיר אחד מעולה שכתב ישי ריבו (והשתתף גם בהלחנתו) – "רק מילים פשוטות". רשימת היוצרים מרשימה: רמי קליינשטיין, ישי ריבו, תומר הדדי, חמוטל בן זאב, יובל סטופל, אודי דמארי וברק רוני. אני אישית מכיר סקיצה נפלאה שכתב בעבר עמיר בניון לפריד ("מחר"), וקצת חבל שהשיר לא קיבל כאן חיים. אולי בעתיד.
ואכן, לפריד יש בעיקר מילים פשוטות. הוא מדבר מהלב, שר מהלב, וניכר שהאלבום הזה נרקח עם המון אהבה וחיבור לשורשים. אומנם אלה שורשים מוזיקליים אחרים מאלה שהורגלנו אליהם בעברו המוזיקלי של פריד, אבל אם תשאלו אותי – אני כבר ממתין לאלבומו הישראלי הבא.