שני אירועים יצאו לדרך בסוף השבוע שעבר, באחד השתתפו 40 אלף איש ובשני רק 20 אלף. התוכלו לנחש איזה אירוע קיבל כותרות ראשיות ואיזה נאלץ להסתפק באזכור זניח בעמוד נידח?
מספר המשתתפים בשבת חיי שרה בחברון רק הולך וגדל משנה לשנה. עשרות אלפי יהודים מכל רחבי הארץ אורזים את מיטלטליהם ובאים עם משפחתם לשבות בעיר האבות. רכבת אווירית מיוחדת מטיסה לא מעט אורחים מרחבי העולם שמגיעים ארצה במיוחד לשבת זו. השבת עוברת בשקט ובבטחה, בששון ובשמחה.
לעומת זאת, מספר משתתפי עצרת הזיכרון לראש הממשלה המנוח בכיכר הקרויה על שמו, הולך ופוחת. גם כאשר המארגנים החליטו להתהדר בכותרת היומרנית "הרוב המתון כנגד הפילוג וההסתה" כדי לקושש אי אלו משתתפים שלא נמנים על מצביעי מרצ והמחנה הציוני, הם לא ממש הצליחו לשמור על איפוק ולאפשר לקולות נוספים להישמע ולקחת חלק. אם בשנים קודמות היו אלה חניכי בני עקיבא שנאלצו להדיר את רגליהם מהכיכר בעקבות נאומי ההסתה הממוחזרים, השנה היו אלה קריאות בוז מחרישות האוזניים שנשמעו בעת נאומו של השר צחי הנגבי מהליכוד, הנואם היחיד שלא נמנה על מחנה השמאל.
אבל אולי בעצם השינוי מתחיל בנו. אם ההתעניינות שלנו כמגזר תופנה כלפי עיר האבות ולא אל האצבע המאשימה שמופנית כלפינו שוב ושוב, גם אחרי 23 שנה, אם אתרים מגזריים יעבירו בשידור חי את האירועים מחברון ולא מתל אביב, אולי גם השיח יחלחל כלפי מעלה ויתחיל להשתנות.