מפלגת 'זהות' בראשות פייגלין – בשורה חדשה או בזבוז קולות של הימין?

גוש הימין חייב זעזוע

שי מלכה, מנכ"ל מפלגת 'זהות – תנועה ישראלית יהודית'

האם 'זהות' עלולה לסכן את גוש הימין? בהחלט! ואולי טוב שכך והגיע הזמן.

הגיע הזמן שמישהו יסיר את המסכה מעל פני הממשלה הימנית ביותר בתולדות המדינה. ממשלה שמדברת ימין ועושה גרוע משעשו כל ממשלות השמאל.

האם ממשלה שמחריבה יישובים בישראל בלי כל סיבה אמיתית יכולה לקרוא לעצמה ממשלת ימין מוסרית, הנאמנה לדרכה ולדרך בוחריה?

האם ממשלה שנכנעת ללחץ אמריקני ומקפיאה את הבנייה ביהודה ושומרון למשך שנים ארוכות ולמעשה גודעת את רצף החיים של ההתיישבות, היא ממשלת ימין?

האם ממשלה שמעבירה את חוק ההסדרה תוך ידיעה ברורה ומוצקה שהוא לא יעבור את מבחן בג״ץ ולמעשה מרמה את הציבור ואת המתיישבים האומללים – ראויה לבוחריה?

הפחד המצמית מפייגלין, הפחד מלראות את האמת נכוחה, גורם להם לנקוט בשיטות הפחדה של העם.

אבל אולי בשלה העת. בשלה העת לזעזע את הבית ששכח את ייעודו ומקומו, הבית שלוקח את בוחריו כמובנים מאליהם ואינו טורח לפעול למענם. הבית שלא מהסס לפגוע בבוחריו במקומות הכואבים ביותר ומגלה את הנאמנות הגדולה ביותר לכיסאו החם בממשלה.

הגיעה העת שיידע ויכיר כל חבר כנסת, שר וגם ראש הממשלה, כי כיסאו אינו בטוח אם לא יפעל למען בוחריו, וכי תמיד ישנה האפשרות לבחור באלטרנטיבה טובה יותר, מוסרית וערכית יותר, אלטרנטיבה שנותנת מענה לכל תחומי חייו של הפרט ולאתגרי הדור. אלטרנטיבה שמעמידה את האזרח במרכז ואת שלומו, ביטחונו ורווחתו בראש סדר העדיפויות שלה. שהחיינו וקיימנו והגיענו. זהות.

 

מימוש מגושם לרעיון גדול

עדי ארבל, מנהל הפרויקטים של המכון לאסטרטגיה ציונית

אני מעריך מאוד את משנתו הרעיונית של משה פייגלין.

עלוני 'לכתחילה' שפרסם בשנות ה‑90 סיפקו לי חומרי קריאה מרתקים בערבי שבת וסייעו לי לצלוח לא מעט דרשות מרתקות פחות. למעשה, אני חב חלק גדול מתפיסת עולמי למשה פייגלין והגותו המקורית.

אלא שחזון לחוד ומציאות לחוד. הגם שאני מסכים עם רוב תפיסותיו, אני חלוק עמוקות עמו על הדרכים הפוליטיות שבהן הוא בוחר לממשן. אצל פייגלין מתקיים פער אדיר בין מחשבתו המקורית ובין האופן המגושם שבו הוא מתרגם אותה לעשייה פוליטית.

במאמר מונומנטלי מתאר אחד העם את ההבדלים התהומיים בין שני סוגי מנהיגות יהודית: הנביא והכהן. בעוד "כל חפצו ועמלו של הנביא הוא להגשים את הרעיון בשלמותו בכל חזיונות החיים", הכהן "כורת ברית עם המציאות" כדי לשפרה ולו במעט.

אם להשתמש בשפתו של אחד העם, משה פייגלין הוא נביא שמתעקש להיות כהן. קצרה היריעה מלתאר ולנתח את מסכת כישלונותיו הפוליטיים, בוודאי ביחס למאמצים והמשאבים הרבים שהשקיע בקידום רעיונותיו. הכישלון בולט עוד יותר אם משווים את הישגיו לדמויות אחרות במערכת הפוליטית שבחרו לפעול בדרכים דומות לשלו (דוגמת השר חיים כץ) או ברוח רעיונותיו (דוגמת השר נפתלי בנט). קחו לעצמכם דקה לנסות ולהיזכר בחוק משמעותי שפייגלין הוביל. עכשיו תנו לי לחסוך לכם את הדקה הזאת. התשובה היא אפס.

השאלה לגבי ריצתו של פייגלין לא צריכה להיות האם מדובר בבזבוז קולות של הימין, מכיוון שהתשובה היא פשוטה. גם אם נניח שפייגלין יעבור את אחוז החסימה (והסיכוי שיצליח בכך הוא אפסי), תרומתו בכנסת תהיה שולית ותהווה בזבוז קולות משווע.

נכון היה עושה משה פייגלין אם היה מוצא לעצמו את הפלטפורמה הראויה להיות אחד מנביאי הדור. אלא שנדמה כי אישיותו המגלומנית (חקרתי ולא מצאתי הסבר אחר) מסיטה אותו מהדרך שבה היה ראוי שיקדם את חזונו מעורר ההשראה למנהיגות יהודית.

 

פח הקולות האבודים

פרופ' אשר כהן

נניח לרגע לצורך הדיון שאכן מפלגת 'זהות' מציגה בשורה חדשה וחזון מרענן וחשוב לחברה הישראלית.

העברתה של בשורה חדשה לתחום המפלגתי היא עניין שונה לחלוטין, הכרוך במאמצים ובמשאבים רבים. יש לזכור שהמחנה הלאומי כבר למד על בשרו את משמעותו של בזבוז קולות. בפינת החדר של ועדת הבחירות המרכזית ניצב לו פח הקולות האבודים שניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. את הפח הזה ממלאות בדור האחרון בעיקר מפלגות המחנה הלאומי.

מקובל ונפוץ לראות את המחנה הלאומי, למרות החריגות והחריקות, כמורכב ממפלגות הליכוד, הבית היהודי, ישראל ביתנו ושתי המפלגות החרדיות. בבחירות האחרונות הן השיגו יחדיו רק 57 מושבים, מה שהפך את מפלגת כולנו ללשון המאזניים.

זה לא שלמחנה הלאומי לא היו הקולות הנדרשים להשיג את רוב המושבים או לפחות את מחציתם. את פח הקולות האבודים מילאה בעיקר מפלגת יחד שזכתה ב‑125,158 קולות, קרוב לשלושה אחוזים מהקולות, ושהייתה רחוקה "רק" כ‑12 אלף קולות מאחוז החסימה. במקרה זה התאפשרה הקמת ממשלה לאומית למרות האובדן.

אובדן הקולות לפני 25 שנים, בבחירות 1992, היה משמעותי הרבה יותר: כ‑32,000 קולות ניתנו לתחיה שלא עברה את אחוז החסימה. חישוב פשוט הראה שריצה משותפת של מולדת והתחיה הייתה מובילה לתיקו 60:60 בין הגושים ומונעת את הניצחון 59:61 של גוש השמאל. כל בוחר במחנה הלאומי מוזמן לדמיין לעצמו תרחישים חלופיים להקמת אותה ממשלת שמאל ותחילת תהליכי אוסלו.

בבחירות האחרונות הגיע אחוז החסימה של 3.25 אחוזים למספר עצום של 137 אלף קולות בקירוב, שייתכן ויחצה את קו ה‑140 אלף בבחירות הבאות. ראוי שעל קיר החדר במטה של כל מפלגה חדשה במחנה הלאומי ייתלו תוצאות הבחירות ב‑1992 וב‑2015, רק כדי להימנע מאותם תסריטים של אובדן קולות.