תחנות תרבות עם חגי לובר

(48) שחקן, בימאי ומחזאי. מנהל תיאטרון ובית הספר למשחק "אספקלריא"

שחקן שמעניק לך השראה:

חיים טופול. לאו דווקא בעניין של המשחק שלו, למרות שאין ספק שהוא מהגדולים, אלא בגלל סיפורי חסידים ששמעתי עליו על נאמנות, אכפתיות ותרומה לחברה.

סרט מומלץ:

"שובר שורות" – סדרת טלוויזיה חכמה ומרתקת שכתובה, מבוימת ומשוחקת היטב. תהליך התאהבות של אדם מן השורה בפשע ובעולם התחתון. פשוט מחכים.

לאן היית מפנה תקציב של מיליון דולר בתחום התרבות?

הייתי בונה בית תרבות יהודית, משהו מובחן ומוכר, נוח ויפה. מקום שיכול להיות בית ליצירה יהודית לקהל וליוצרים כאחד.

קבוצת ווטסאפ מעניינת שאתה חבר בה:

"מאחורי הקלעים" – קבוצה של אומנים ומפיקים בעלי זיקה יהודית. פרט להיותה קבוצה של סיוע אחד לשני, היא מתפקדת גם כפלטפורמה קבועה לדיונים מרתקים בנושא גבולות היצירה, יצירה יהודית ויצירה בכלל. וכמובן גם כקבוצת תמיכה באומנים שלא תמיד מוצאים אוזן קשבת אצל הקהל והרשויות.

דמות ספרותית שהיא מקור השראה בשבילך:

ש"י עגנון. הסיפורים שלו ספוגים ברעיונות, בחוכמה ובמקורות יהודיים. באספקלריא עיבדנו כבר את הסיפור "המלבוש" – על תופעת ההחמצה והגשמת הייעוד בחיים, ובימים אלו אנחנו עובדים על מחזה חדש בהשראת סאטירה שכתב עגנון על חילונים ודתיים ומה שביניהם. עכשווי, מצחיק ומעורר מחשבה כאחד.

שלושה שירים עבריים מועדפים:

"כי סערת עליי" – שיר על קשר בין איש לאשתו עם עולם דימויים עשיר; "ליל חניה" – שיר שבו אלתרמן מתאר חוויה שהיה שותף בה במלחמת השחרור; "קונצרטינה וגיטרה" – שיחות החולין של עולם הזוגיות. שירים עם מילים גבוהות עושים לי את זה, ונתן אלתרמן במיוחד.

מה מצחיק אותך?

הרבה שחקנים שלי, כמו למשל גיא דורון, קומיקאי מוכשר שלא קיבל מספיק חשיפה וביטוי. יש לו את האינטואיציה להשחיל בדיחות בטיימינג מושלם שפשוט עושה את זה ואי אפשר שלא להתפרץ בצחוק מתגלגל. לא פעם זה תפס אותי באמצע הצגה, צחקתי עד כדי כך שלא יכולתי לסיים את המשפט שלי.

הבילוי המועדף עליך:

בעיקר שקט וספר טוב. אבל גם תיאטרון יכול לבוא בחשבון.

מישהו שאתה מקפיד לעקוב אחריו בפייסבוק:

עוקב אחרי אנשים שיודעים לתמצת עולם שלם למשפט קצר וחד אחד, כמו אמיר מויאל המוכשר. אבל רובם דווקא פחות מפורסמים בתחום זה. מאמרים ארוכים מעייפים אותי לרוב.

איזה תפקיד היית רוצה לשחק?

את הרב הגדול שחלה באלצהיימר ונאלץ להסתיר את זה מהחברה. מחזה בשם 'שברי לוחות' שאנו עמלים על כתיבתו כבר שנה לפחות ואני מיועד לשחק בו. חלום שלי מהרבה סיבות.

סיטואציה מגזרית מצחיקה שטרם הפכה להצגה:

הרצון של המגזריים ביותר להתנער מהמגזר ולהוכיח בכוח שהם לא מגזריים. מצחיק ומעציב אותי כאחד.