המלצות המשטרה נדחו, חוק המרכולים עבר, התקציב עומד להיות מאושר, אבל דווקא כשבזירה הפוליטית נראה היה שנתניהו יכול לשבת ברוגע ולעשן מקטרת, הגיעה פרשת הקלטת של בנו, שגם אם לא תזיק לו פוליטית, פגעה בו קשות במישור האישי
זה היה אמור להיות אחד השבועות הטובים של בנימין נתניהו. אחרי שנערך לגרוע מכול – המלצה של המשטרה להגיש נגדו כתב אישום באשמת שוחד, הוא התבשר בדקה התשעים על דחייה פתאומית ומסתורית של כמה שבועות, אולי אפילו עד אחרי פסח. דיווחים שהגיעו ללשכתו סיפרו על ויכוח חריף בין ראש אגף החקירות היוצא למחליפו. אחרים טענו שזו המחלוקת הוותיקה בין המשטרה לפרקליטות ביחס לסעיפי האישום. כך או כך, כל עכבה לטובה. מבחינת נתניהו שכבר הכריז על מלחמה גלויה במשטרה, היא מצמצה ראשונה. מי שבטוח בעצמו לא דוחה ברגע האחרון את המועדים שהוא עצמו קבע.
הדחייה גם נתנה אוויר פוליטי נחוץ, והסירה את החשש שכחלון יקרוס ויפרק את הממשלה. בסוף השבוע הממשלה צפויה גם לאשר את התקציב לשנה הבאה, צעד שנחשב לחיסון הטוב ביותר למחלותיה של הקואליציה, ובעיקר לחוליה השברירית הנתונה למתקפות ולחצים ממפגיני רוטשילד, מהאופוזיציה ומהתקשורת – משה כחלון.
חוק המרכולים עבר אף הוא סוף כל סוף, אחרי התלאות, ונתניהו שוב מצטלם במליאה תוך כדי שיח חברי עם הח"כים של יהדות התורה, משחזר את האינטימיות שנפגמה מאז שליצמן התפטר, והנה גם דרכו למשרד הבריאות נסללה כאילו לא היו דברים מעולם. וכדי שאף אחד לא ירגיש מקופח, גם ליברמן קיבל הישג, בדמות חוק עונש מוות למחבלים שאושר בקריאה ראשונה. ליצמן קיבל, דרעי קיבל, כחלון קיבל, ליברמן קיבל, ורק בנט, כרגיל, נאלץ להסתפק בשאריות.
לראשונה מזה זמן רב איום הבחירות הוסר מהפרק, ובמערכת הפוליטית מתארכת רשימת המעריכים שממשלת נתניהו, על שלל החקירות והחריקות, עוד תוציא את ימיה נגד כל הסיכויים.
נזיפה פומבית
במסגרת מתיחת הפנים העצמית נתניהו חזר לאחרונה לעשן מקטרת, תחליף זול לסיגרים שמעניק חן ודימוי של סבא חביב ולא של נהנתן. אולם למרות הבשורות הטובות בשדה הפוליטי, לראש הממשלה לא נותרה כמעט דקה פנויה להחזיק במקטרת תוך הרהור במצבו הפוליטי שהתייצב והתבהר, מכיוון שמעליו שוב התקדרו השמיים, בדמות השאילתא שהוגשה לו ובה פירוט השיחה של הבן יקיר. עצם קיומה של השיחה כנראה כבר נודע או נרמז לנתניהו האב בעבר, אבל כעת היכתה בו עוצמת הדברים שנשמעו בקלטת, שאת תוכנה אי אפשר להעלות מעל דפי העיתון הזה, וחלק ממנה גם לא ניתן היה לשדר בשמונה בערב בטלוויזיה.
כמו שהיה נוהג כל פוליטיקאי, וכנראה גם כל אבא, נתניהו ניסה למנוע את שידור הקלטת, ובמקביל שיגר תגובה ארוכה ונזעמת. את השעות שלפני השידור הוא בכלל בילה בישיבה מקצועית רבת משתתפים, עד חמש דקות לפני שמונה. אז הוא יצא, ניהל שיחת טלפון קצרה והדליק את הטלוויזיה. לישיבה ההיא הוא כבר לא חזר.
מבחינה אישית, המכה לנתניהו ברורה. מבחינה פוליטית, עד כה, העיסוק ברעייתו ובילדיו של ראש הממשלה לאורך השנים נתקבל אצל מרבית הציבור כרדיפה, כדברים שאין בהם ממש, אולי אפילו הגבירו את התמיכה בנתניהו. הפעם הסיפור שונה. ההקשר של השיחה, אבל גם התוכן והאווירה, יצרו תחושה קשה אצל כל מי שהאזין. גם נתניהו עצמו כנראה העריך אחרת את הנזק אחרי שצפה.
הופעתו הראשונה מול המצלמות לאחר פרסום הקלטת הייתה בארוחת צהריים עם שגרירים במלון קינג דיוויד בירושלים. כשהוא נכנס לחדר, עייף באופן בולט, התנצל בפני השגרירים על כך שהוא מגיע מלילה ללא שינה בכנסת בגלל ההצבעות על חוק המרכולים. לא מזכיר את סערת הקלטת של בנו, שבוודאי פגעה גם היא ביכולתו של ראש הממשלה להשלים שעות שינה, ובטח סקרנה גם את השגרירים המנומסים. נתניהו ידע שהוא יישאל על הסערה, ובא עם תשובה מוכנה, שונה מהתגובה ששיגר לטלוויזיה, שמלמדת אולי על מה שהתחולל בתוכו לאחר שצפה בפועל בדברים ששודרו.
בתגובה לשאלה שהצגתי לו, הוא ביקש להתנער מוסרית מהיחס המבזה לנשים, ובעצם נזף בבנו בפומבי, אבל לא פחות חשוב מבחינתו – התייחס בהרחבה רבה לקשר שלו, או להיעדר הקשר, עם קובי מימון. נתניהו טורח להדגיש שוב ושוב שהישראלי היחיד שלא הרוויח מהמתווה, אלא דווקא הפסיד, הוא קובי מימון. הוא עושה זאת כי הוא מבין שהבדיחה סרת הטעם שנאמרה חמש פעמים על ידי בנו בהקלטה המלאה, כאילו סידר לקובי מימון 20 מיליארד דולר במתווה הגז, מחלחלת. דווקא מי שאינו בקיא בפרטי המתווה, עשוי לחשוב שאם הבן מדבר ככה אולי הוא שמע משהו בבית.
לא לגיטימי
בוויכוח הלגיטימי האם פרסום הדברים הוא חובה עיתונאית (גילוי נאות ותזכורת: אני עובד בחברת החדשות) או להפך, נחשפה תופעה מוזרה של אנשים מוסריים ויראי שמיים, שמסבירים בלהט מדוע מדובר בשובבות נעורים לגיטימית ותו לא, במשהו שכולם עושים. ובכן, גם לי קוראים יאיר, אני בן 25, ואין לי אף חבר שמסתובב בין מועדוני חשפנות ומדבר ככה. אפשר לחשוב שהפרסום לא ראוי, אפשר לחשוב שאסור להאשים אבות בעוון הבנים, אבל גם בלהט ההגנה על נתניהו אין סיבה לתת הכשר לכל תועבות העולם. נתניהו הצעיר התנצל, נתניהו האב התנער. אבל במסגרת ההגנה האוטומטית יש מי שמנסים למסגר את הפרשה כאירוע נורמטיבי. והיא לא.
ואפרופו שאלת אחריותו של נתניהו לדברי בנו הצעיר, חבר עיתונאי יודע ספר שאינו חובש כיפה ציטט לי קטע מעניין מסוף מסכת סוכה (דף נו עמוד ב) שבו דנה הגמרא מדוע ראוי אביה של מרים בת בלגה והמשמר כולו, לעונש על דברי הנאצה של הבת כלפי שמיא. "אמר אביי, כדאמרי אינשי שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה ומשום אבוה ואימיה קנסינן לכולה משמרה", ובעברית: מה שהתינוק אומר בשוק, הוא שמע מאביו או אמו. לא בטוח שהגזירה השווה מתקיימת גם כאן, אבל שכר שיחה נאה יש.
שנת ישרים
גם אם לא יודו בכך בקול, דבר אחד מוסכם גם בקואליציה וגם באופוזיציה ביחס לחוק המרכולים: הוא לא ישנה שום דבר במציאות. והמציאות היא שיותר ויותר עסקים נפתחים בשבת. החוק לא יסגור ולו אחד מהם, ספק אם יעכב את פתיחתם של חדשים.
אם דרעי היה יודע את המחיר שישלם בדרך על הניסיון להביא את גליק, או המחשבה להחליף את השר אזולאי החולה בבנו, ייתכן שהיה מוותר על החוק. החרדים משלמים מחיר ציבורי כבד, ח"כים ושרים בליכוד תוקפים את החוק בגלוי. גם השותפה לקואליציה ישראל ביתנו מתנהלת כמו אופוזיציה קשוחה, ומהצד קשה להבין איך ליברמן, שיושב כעת במשרד הביטחון כשבחוץ לא מחכים לו סקרים מחמיאים, ותפקיד פוליטי בכיר יותר כנראה הוא לא ישיג, מתעקש ומסכן את הממשלה.
דרעי וליברמן, חברים ותיקים ופוליטיקאים מתוחכמים, אולי עשו פה חשבון נוסף, נגד היריב המשותף – יאיר לפיד. מאבק שבו כולם מרווחים. ליברמן את קולות החילונים, דרעי מפגין רצינות במגזר, ולפיד לפחות לא גורף קולות גם כאן. אולי זה מסביר כיצד בזמן ש‑117 חברי כנסת טרוטי עיניים הצביעו במשך לילה שלם על מאות הסתייגויות וסעיפים בחוק, משתתפים בהצגה ששירתה בעיקר את דרעי וליברמן שאינם חברי כנסת, השניים בילו את הלילה בשינה מתוקה.