את המוטיבציה של המחבלים הרוצחים יש לדכא בענישה מרתיעה ובהצמדת תג מחיר של הרחבת ההתיישבות בתגובה לכל פיגוע | המערכת האזרחית צריכה להתערב בהחלטות צה"ל ולהעניק חנינה לאלאור אזריה
1. עבר לצער ולכאב על מותם של שלושה ישראלים בעוד פיגוע רצח השבוע, מה שמתסכל במיוחד הוא תחושת חוסר האונים. הידיעה שככל הנראה ולמרבה הצער, שום דבר משמעותי לא ישתנה לאחר הרצח המשולש. התרגלנו. פעם בכמה שבועות או חודשים הרצחנות הערבית שוב מכה. שוב נרצחים אזרחים, חיילים או שוטרים. העיסוק הציבורי בפרשה נמשך יומיים-שלושה, לפעמים קצת יותר, ושוב חוזרים לשגרה בלי לפתור את הבעיות השורשיות, ובידיעה די ברורה שלא נעשה משהו שימנע את הפיגוע הבא.
כבר שנים רבות אנחנו חיים בתוך מציאות נפיצה, מעורבבים יום יום עם בניו של עם שהוא אויב לנו ומבקש את דמנו. היכולת לרצוח קיימת כי כלי נשק תקניים או מאולתרים לא חסרים להם, והמוטיבציה הרצחנית שלהם מלובה כל הזמן.
מאז האינתיפאדה הראשונה ערביי יש"ע חיים באווירה מורעלת, רוויית אדי הסתה ועידוד למעשי טרור. לרוצחי יהודים מובטחים כבוד ותהילה לעצמם ורווחה כלכלית לבני משפחתם בעולם הזה, וזה עוד לפני שמביאים בחשבון את מנעמי הפריצות שהאסלאם מבטיח לשאהידים שלו בגן עדן. צה"ל, השב"כ והמשטרה משקיעים מאמץ אדיר, אבל חומת ההגנה שהם בונים מלאה סדקים. אין אפשרות להפרדה מוחלטת ויעילה בין מי שנשקפת מהם סכנה למי שאין לחשוד בכוונותיהם. עוד מימי טבח תרפ"ט בחברון אנחנו יודעים שהשכן הידידותי של היום יכול ביום אחד להפוך לרוצח הסדיסטי של מחר.
2. אז מה עושים? להיפרד מהם אי אפשר. כבר ניסינו בעזה וראינו מה קרה באזור שממנו יצאנו. מה שאפשר לעשות זה לרסן את היכולת ואת המוטיבציה שלהם לבצע עוד מעשי רצח.
צודקים מי שטוענים ששורש הטרור הפלשתיני איננו הייאוש אלא התקווה. הם נלחמים בנו כי הם מקווים שיצליחו להעיף אותנו מכאן, ואנו בסכלותנו מחזקים את תקוותם זו, במקום לדכא אותה סופית. לכן הפתרון השורשי הוא לפרק את הרשות הפלשתינית, להחיל את ריבונותנו על ההתיישבות ביו"ש ולהודיע שמדינה פלשתינית לא תהיה. לבטל את הסכמי אוסלו, לפזר את הצבא הפלשתיני, להחרים את הנשק ולחזור לשליטה ביטחונית ישראלית מלאה בשטח.
ועד שזה יקרה, מה שאפשר לעשות הוא להצמיד תג מחיר אפקטיבי ומרתיע לכל מעשה רצח וטרור. יש לפעול בנחישות ובשיטתיות כדי לבטל את התמריצים החיוביים, כלכליים ואחרים, שמעניקות הרשות הפלשתינית והחברה הפלשתינית למחבלים הרוצחים. במקביל, יש להגביר את ההרתעה גם כלפי המחבלים כפרטים וגם כלפי מי שמעודדים ושולחים אותם. על כל פיגוע כזה צריכה לבוא תגובה אוטומטית מרתיעה של תוספת מאות ואלפי יחידות דיור בהתיישבות. כדי למצות את אפקט ההרתעה של הריסת בתי מחבלים, היא צריכה להתבצע זמן קצר ביותר לאחר פיגוע. גם הרחקה של בני משפחות המחבלים הרוצחים צריכה להתבצע כצעד מרתיע. יידע כל רוצח שמעשיו ימיטו על משפחתו מצוקה ולא רווחה.
3. בינתיים ישראל פועלת בדרך הפוכה. ועדות התכנון של הבנייה ביו"ש היו אמורות לשבת בחודש זה ולאשר בנייה בהתיישבות, על פי המנגנון שתואם עם ממשל טראמפ. במקום להוציא כתגובה לפיגוע עוד מאות ואלפי אישורי בנייה בנוסף למה שתוכנן מראש, ראש הממשלה דחה את ישיבת ועדות התכנון כדי לא להרגיז את השליח האמריקני גרינבלט, שבא הנה כדי לנסות בפעם המי יודע כמה להושיב את הצדדים למשא ומתן מדיני.
אבו-מאזן ממשיך לעודד את המחבלים הרוצחים ולתמוך בהם, אבל אנחנו נדרשים להתחשב בו ולרסן את הבנייה, ונכנעים לדרישה בהרכנת ראש. ועוד יש לפלשתינים חוצפה בעצם הימים הללו לתבוע מחוות כמו אישור כביש גישה לעיר רוואבי או אזור תעשייה דווקא בשטחי C סמוך לטולכרם. בעיר חברון הפלשתינים בחרו לתפקיד ראש העיר מחבל רוצח שיצא לחופשי בעיסקת שחרור מחבלים, אבל ישראל מצידה מעכבת שוב ושוב אישורי בנייה ורכישה שקצת ירווחו את טבעת החנק שהיישוב היהודי הקטן בעיר נתון בתוכה.
אז יפה שממשלת ישראל מציינת בטקס ממלכתי 50 שנה לשחרור שטחי יהודה ושומרון, בקעת הירדן ורמת הגולן. אבל במקביל לטקס המרשים והמילים היפות, הגיע הזמן גם לעשות מעשים בחלון ההזדמנויות הנוכחי, שמי יודע כמה זמן עוד יישאר פתוח.
הרמטכ"ל נתקע על העץ
ערב יום הכיפורים, זמן סליחה וכפרה, השיב הרמטכ"ל תשובה קפוצת יד לבקשת קיצור העונש שהגיש לו החייל אלאור אזריה ערב כניסתו לכלא הצבאי.
אזריה ביקש לקצר את עונשו לשישה חודשים שירוצו בעבודות שירות, כלומר לנכות 12 חודשי מאסר מתוך ה‑18 שנגזרו עליו. במכתב התשובה לאזריה, שנחתם על ידי עוזר הרמטכ"ל, נאמר שרא"ל איזנקוט רואה בחומרה את "הכשלים שנפלו במעשיך והסטייה שהייתה בהם מערכי צה"ל", וכי "בראיית הרמטכ"ל התנהגותך הייתה פסולה וסתרה את פקודות הצבא ואת ערכי צה"ל". הרמטכ"ל זוקף לחובתו של אזריה גם את העובדה שעד היום לא קיבל אחריות על המעשה ולא הביע חרטה עליו. כלומר, כדי לזכות בהקלה משמעותית יותר בעונשו, היה על אזריה להודות שגרסתו בבית המשפט הייתה שקרית. שהוא ירה במחבל מתוך רצון לנקום – כפי שקבעו שופטיו, ולא מתוך תחושת סכנה – כפי שטענו הוא וסנגוריו.
את ההחלטה לקצר מעט את העונש למרות כל האמור מנמק הרמטכ"ל במה שהוא מכנה "שיקולי חסד ורחמים". בניסוח אחר אפשר לראות בזה מחווה סמלית לחייל, למשפחתו ולציבור העצום שתומך בהם. איזנקוט היה יוצא רע אם היה מסרב לחלוטין, אז הוא זרק להם איזו עצם. ומדוע דווקא ארבעה חודשים? אולי כדי שלאחר ניכוי של מחצית העונש בגין התנהגות טובה, כנהוג במערכת הצבאית, יוכל אזריה לצאת לחירות עוד לפני חג הפסח.
נראה שמהמערכת הצבאית אי אפשר להוציא יותר מזה. הרמטכ"ל ובכירי הצבא טיפסו על עץ גבוה והם יתקשו לרדת ממנו. הם הפכו את סיפור אזריה למקרה מבחן, שבאמצעותו יוכיחו כביכול את מוסריותם וינחילו את ערכי טוהר הנשק לכל שרשרת הפיקוד עד אחרון הטוראים. כל זאת על גבו השחוח של חייל אחד, שבפרשנות מחמירה סבל מבלבול או מעודף מוטיבציה או מבעיית משמעת, או מכל אלה ביחד.
במישור המוסרי אין שום בעיה בחיסולו של מחבל בזירת פיגוע. מבחינה מוסרית וביטחונית, מותו הוא תוצאה רצויה. בוודאי הרבה יותר רצויה מהעוול הזועק לשמיים כאשר רוצחם של שלושה יהודים בבית משפחת סלומון בנווה צוף יוצא מזירת הפיגוע כשהוא פצוע קל, וזוכה לטיפול רפואי מסור על חשבון משלם המיסים הישראלי. טוב היה אילו פקודות הצבא היו מורות בפירוש לחסל את המחבל במצב כזה, ובוודאי שאין עניין ציבורי ברדיפה משפטית והפללה של מי שנהג כך על דעת עצמו. לכל היותר זוהי הפרת משמעת חמורה, שעונשה כמה שבועות של מחבוש בדין משמעתי. די ברור שכך היה מסתיים הטיפול בפרשה אלמלא נוכחותן של מצלמות הארגון הפרו-פלשתיני 'בצלם'.
אבל הדרג הצבאי איבד את המצפן הערכי וחישק את עצמו בהצהרות ובהליכים משפטיים. הגיע אפוא תורו של הדרג האזרחי לומר את דברו. ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון ליברמן, שר החינוך בנט ועוד רבים אחרים שתמכו בגלוי בחנינה לאזריה, צריכים כעת להיות שותפים לקריאה ציבורית לנשיא המדינה שישתמש בסמכותו וישלח לחופשי את החייל לאלתר. הכרעות ערכיות עקרוניות של מוסר לחימה אינן רק עניינו של הצבא. גם לחברה האזרחית ששולחת את חייליה לצבא בראשותו של איזנקוט יש מה לומר בסוגיות כמו טוהר הנשק, היחס לבניה המתגייסים והיחס לאויב. תדע כל אם עברייה שאם המפקדים שבידיהם מסרה את גורל בנה התבלבלו בדרך, הדרג המדיני שמעליהם יידע לתקן.
לתגובות: eshilo777@gmail.com